מעגל השנה

מנהגינו שכל הקהל קוראין אותו אז יחד בקול־רם. ומן אודך כי עניתני וגו', עד הסוף, אומר הש"צ פִּסקא פִּסקא והם כופלים אותו (חוץ מברוך הבא בשם י"י, שהוא אומר ברוך הבא, והם עונים בשם י"י). (ש"ע המקוצר סי ע"ח)

הַלְלוּיָהּ: הַלְלוּ, עַבְדֵי יְיָ: הַלְלוּ, אֶת שֵׁם יְיָ: יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם: מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ, מְהֻלָּל שֵׁם יְיָ: רָם עַל כָּל גּוֹיִם, יְיָ: עַל הַשָּׁמַיִם, כְּבוֹדוֹ: מִי, כַּייָ אֱלֹהֵינוּ: הַמַּגְבִּיהִי, לָשָׁבֶת: הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת, בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ: מְקִימִי מֵעָפָר, דָּל: מֵאַשְׁפֹּת, יָרִים אֶבְיוֹן: לְהוֹשִׁיבִי, עִם נְדִיבִים: עִם, נְדִיבֵי עַמּוֹ: מוֹשִׁיבִי, עֲקֶרֶת הַבַּיִת: אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה, הַלְלוּיָהּ:

בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם: בֵּית יַעֲקֹב, מֵעַם לוֹעֵז: הָיְתָה יְהוּדָה, לְקָדְשׁוֹ: יִשְׂרָאֵל, מַמְשְׁלוֹתָיו: הַיָּם רָאָה, וַיָּנֹס: הַיַּרְדֵּן, יִסֹּב לְאָחוֹר: הֶהָרִים, רָקְדוּ כְאֵילִים: גְּבָעוֹת, כִּבְנֵי צֹאן: מַה לְּךָ הַיָּם, כִּי תָנוּס: הַיַּרְדֵּן, תִּסֹּב לְאָחוֹר: הֶהָרִים, תִּרְקְדוּ כְאֵילִים: גְּבָעוֹת, כִּבְנֵי צֹאן: מִלִּפְנֵי אָדוֹן, חֽוּלִי אָרֶץ: מִלִּפְנֵי, אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב: הַהֹפְכִי הַצוּר, אֲגַם מָיִם: חַלָּמִישׁ, לְמַעְיְנוֹ מָיִם: 

יְיָ, זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ: יְבָרֵךְ, אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל: יְבָרֵךְ, אֶת בֵּית אַהֲרֹן: יְבָרֵךְ יִרְאֵי יְיָ, הַקְּטַנִּים עִם הַגְּדֹלִים: יֹסֵף יְיָ, עֲלֵיכֶם: עֲלֵיכֶם, וְעַל בְּנֵיכֶם: בְּרוּכִים אַתֶּם לַייָ, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם, לַייָ: וְהָאָרֶץ, נָתַן לִבְנֵי אָדָם: לֹא הַמֵּתִים, יְהַלְלוּ יָהּ: וְלֹא, כָּל יֹרְדֵי דוּמָה: וַאֲנַחְנוּ, נְבָרֵךְ יָהּ: מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, הַלְלוּיָהּ:

מָה אָשִׁיב לַייָ, כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי: כּוֹס יְשׁוּעוֹת, אֶשָּׂא: וּבְשֵׁם יְיָ, אֶקְרָא: נְדָרַי, לַייָ אֲשַׁלֵּם: נֶגְדָה נָּא, לְכָל עַמּוֹ: יָקָר בְּעֵינֵי יְיָ, הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו: אָנָּֽה יְיָ, כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ: אֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ, פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי: לְךָ אֶזְבַּח, זֶבַח תּוֹדָה: וּבְשֵׁם יְיָ, אֶקְרָא: נְדָרַי, לַייָ אֲשַׁלֵּם: נֶגְדָה נָּא, לְכָל עַמּוֹ: בְּחַצְרוֹת, בֵּית יְיָ: בְּֽתוֹכֵֽכִי יְֽרוּשָׁלָֽיִם, הַלְלוּיָהּ:

מִן הַמֵּצַר, קָרָאתִי יָהּ: עָנָנִי בַּמֶּרְחָב, יָהּ: יְיָ לִי לֹא אִירָא, מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם: יְיָ לִי בְּעֹזְרָי, וַאֲנִי אֶרְאֶה בְשׂנְאָי: טוֹב לַחֲסוֹת בַּייָ, מִבְּטֹחַ בָּאָדָם: טוֹב לַחֲסוֹת בַּייָ, מִבְּטֹחַ בִּנְדִיבִים: כָּל גּוֹיִם סְבָבוּנִי. בְּשֵׁם יְיָ, כִּי אֲמִילַם: סַבּוּנִי גַם סְבָבוּנִי. בְּשֵׁם יְיָ, כִּי אֲמִילַם: סַבּוּנִי כִדְבֹרִים, דֹּעֲכוּ כְּאֵשׁ קוֹצִים. בְּשֵׁם יְיָ, כִּי אֲמִילַם: דַּחֹה דְחִיתַנִי לִנְפֹּל, וַייָ עֲזָרָנִי: עָזִּי וְזִמְרָת, יָהּ: וַיְהִי לִי, לִישׁוּעָה: קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה, בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים: יְמִין יְיָ, עֹשָׂה חָיִל: יְמִין יְיָ, רוֹמֵמָה: יְמִין יְיָ, עֹשָׂה חָיִל: לֹא אָמוּת, כִּי אֶחְיֶה, וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָהּ: יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָהּ, וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי: פִּתְחוּ לִי, שַׁעֲרֵי צֶדֶק: אָבֹא בָם, אוֹדֶה יָהּ: זֶה הַשַּׁעַר, לַייָ: צַדִּיקִים, יָבֹאוּ בוֹ:

אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי, וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה: אודך

אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים, הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה: אבן

מֵאֵת יְיָ, הָיְתָה זֹאת, הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ: מאת

זֶה הַיּוֹם, עָשָׂה יְיָ, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ: זה

אָנָּֽא יְיָ, הוֹשִׁיעָה נָּא: אנא

אָנָּֽא יְיָ, הַצְלִיחָה נָּא: אנא

בָּרוּךְ הַבָּא. ועונים הציבור בְּשֵׁם יְיָ:

בֵּרַכְנוּכֶם, מִבֵּית יְיָ: ברכנוכם

אֵל, יְיָ, וַיָּאֶר לָנוּ: אל

אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים, עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ: אסרו

אֵלִי אַתָּה, וְאוֹדֶךָּ: אלי

אֱלֹהַי, אֲרוֹמְמֶךָּ: אלהי

הוֹדוּ לַייָ כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: הודו

אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח. וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ. אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. אֱלֹהֵי אַבְרָהָם. אֱלֹהֵי יִצְחָק. וֵֽאלֹהֵי יַעֲקֹב. הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא. אֵל עֶלְיוֹן. גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים. וְקוֹנֵה הַכֹּל. זוֹכֵר חַֽסְדֵי אָבוֹת. וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם: מֶלֶךְ רַחֲמָן מוֹשִׁיעַ וּמָגֵן. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ. מָגֵן אַבְרָהָם:

אַתָּה גִּבּוֹר לְעוֹלָם, אֲדֹנָי. מְחַיֶּה מֵתִים אָתָּה (נ"א אַתָּה). רַב לְהוֹשִׁיעַ.

בקיץ: מוֹרִיד הַטָּל.

בחורף: מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם.

מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶסֶד. מְחַיֶּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים. רוֹפֵא חוֹלִים סוֹמֵךְ נוֹפְלִים מַתִּיר אֲסוּרִים וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר. מִי כָמוֹךָ בַּעַל גְּבוּרוֹת. וּמִי דוֹמֶה לָךְ. מֵמִית וּמְחַיֶּה: וְנֶאֱמָן אַתָּה לְהַחֲיוֹת מֵתִים. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ. מְחַיֶּה הַמֵּתִים:

כשמתפלל שליח ציבור בקול רם אומר ברכה זו במקום אתה קדוש.

כֶּתֶר יִתְּנוּ לְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מַלְאָכִים הֲמוֹנֵי מַעְלָה וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל קְבוּצֵי מַטָּה. יַחַד כֻּלָּם קְדֻשָּׁה לְךָ יְשַׁלֵּשׁוּ וְכֵן כָּתוּב עַל יַד נְבִיאָךְ: וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר: קָדוֹשׁ. קָדוֹשׁ. קָדוֹשׁ יְיָ צְבָאוֹת. מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ: כְּבוֹדוֹ וְהוֹדוֹ מְלֹא הָעוֹלָם כֻּלּוֹ וּמְשָׁרְתָיו שׁוֹאֲלִים זֶה לָזֶה אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ: מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים בָּרוּךְ כְּבוֹד יְיָ מִמְּקוֹמוֹ: מִמְּקוֹמְךָ מַלְכֵּנוּ תּוֹפִיעַ וְתִתְנַשֵּׂא וְתִמְלוֹךְ עָלֵינוּ כִּי מְחַכִּים אָֽנוּ לָךְ. מָתַי תִּמְלוֹךְ בְּצִיּוֹן בְּקָרוֹב בְּחַיֵּינוּ וּבְיָמֵינוּ. אָמֵן. תִּשְׁכּוֹן תִּתְגַּדַּל וְתִתְקַדַּשׁ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִַם עִירָךְ לְדוֹר וָדוֹר וּלְנֵצַח נְצָחִים וְעֵינֵינוּ תִרְאֶינָה בְּמַלְכוּת עֻזָּךְ כַּדָּבָר הָאָמוּר בְּשִׁירֵי קָדְשָׁךְ עַל יַד דָּוִד עַבְדָּךָ מְשִׁיחַ צִדְקָךְ: יִמְלֹךְ יְיָ לְעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן. לְדֹר וָדֹר הַלְלוּיָהּ: לְדוֹר וָדוֹר נַגִּיד גָּדְלָךְ וּלְנֵצַח נְצָחִים קְדֻשָּׁתָךְ נַקְדִּישׁ. שְׁבָחָךְ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מִפִּינוּ לֹא יָמוּשׁ כִּי אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ. הָאֵל הַקָּדוֹשׁ:

אַתָּה קָדוֹשׁ. וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ. וּקְדוֹשִׁים בְּכָל יוֹם יְהַלְלוּךָ סֶלָה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ. הָאֵל הַקָּדוֹשׁ:

רָאשֵׁי חֳדָשִׁים לְעַמְּךָ נַָתַתָּ. זְמָן כַּפָּרָה לְכָל תּוֹלְדוֹתָם. בִּהְיוֹתָם מַקְרִיבִים לְפָנֶיךָ זִבְחֵי רָצוֹן וּשְׂעִירֵי חַטָּאת לְכַפֵּר בַּעֲדָם. זִכָּרוֹן לְכֻלָּם יִהְיֶה. תְּשׁוּעַת נַפְשָׁם מִיַּד שׂוֹנֵא. מִזְבֵּחַ חָדָשׁ בְּצִיּוֹן תָּכִין וְעֹלַת רֹאשׁ חֹדֶשׁ נַעֲלֶה עָלָיו. שִׁירֵי דָוִד נִשְׁמַע בְּעִירָךְ הָאֲמוּרִים לִפְנֵי מִזְבְּחָךְ לְרָצוֹן. אַהֲבַת עוֹלָם תָּבִיא לָהֶם וּבְרִית אָבוֹת לַבָּנִים תִּזְכּוֹר:

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. מִפְּנֵי חֲטָאֵינוּ גָּלִינוּ מֵאַרְצֵנוּ וַנִּתְרַחַק מֵעַל אַדְמָתֵנוּ וְאֵין אָנוּ יְכוּלִים לַעֲשׂוֹת לְפָנֶיךָ אֶת קָרְבְּנוֹת חוֹבָתֵנוּ. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁתַּעֲלֵנוּ לְאַרְצֵנוּ וְתִטָּעֵנוּ בִּגְבוּלֵנוּ וְשָׁם נַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ אֶת קָרְבְּנוֹת חוֹבָתֵנוּ תְּמִידִין כְּסִדְרָן וּמוּסָפִין כְּהִלְכָּתָן. וְאֶת מוּסָפֵי יוֹם רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶּה נַעֲשֶׂה וְנַקְרִיב לְפָנֶיךָ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצוֹנֶךְ כְּמוֹ שׁכָּתַבְתָּ עָלֵינוּ בְּתוֹרָתָךְ עַל יְדֵי מֹשֶה עַבְדָּךְ: 

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתְּחַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה. לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם. וִיהִי רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶּה סוֹף וְקֵץ לְכָל חַטֹּאתֵינוּ וְצָרוֹתֵינוּ, תְּחִלָּה וָרֹאשׁ לִפְדוּת נַפְשֵׁנוּ. כִּי בְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל מִכָּל הָאֻמּוֹת בָּחַרְתָּ וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים לָהֶם נָתַתָּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים:

רְצֵה יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל. וְלִתְפִלָּתָם שְׁעֵה. וְהָשֵׁב הָעֲבוֹדָה אֶל דְּבִיר בֵּיתֶךָ וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל. וּתְפִלָּתָם מְהֵרָה תְקַבֵּל בְּרָצוֹן. וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ:

וְתִרְצֵנוּ. וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְנָוְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים כְּמֵאָז. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ. הַמַּחְזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן:

ואומרים הציבור בתפילת הלחש והשליח ציבור אומרה גם בתפילת הלחש וגם כשמתפלל בקול רם:

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ שֶׁאַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ צוּר חַיֵּינוּ מָגֵן יִשְׁעֵנוּ. אַתָּה הוּא לְדֹר וָדֹר נוֹדֶה לָךְ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ. עַל חַיֵּינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדָךְ. עַל נִשְׁמוֹתֵינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ. עַל נִסֶּיךָ וְנִפְלְאוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת וָעֵת, עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרָיִם.

בחזרת התפילה אומרים הציבור מודים דרבנן:

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ שֶׁאַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי כָל בָּשָׂר יוֹצְרֵנוּ וְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית. בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עַל שֶׁהֶחֱיִתָנוּ וְקִיַּמְתָּנוּ. כֵּן תְּחַיֵּינוּ וּתְחָנֵּנוּ. וְתֶאֱסֹף גָּלִיּוֹתֵינוּ לְחַצְרוֹת קָדְשָׁךְ לִשְׁמוֹר חֻקֶּיךָ וּלְעָבְדָךְ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנָךְ בְּלֵבָב שָׁלֵם. עַל שֶׁאָֽנוּ מוֹדִים לָךְ. בָּרוּךְ אֵל הַהוֹדָאוֹת:

בחנוכה מוסיפים:

עַל הַנִּסִּים וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַפְּדוּת וְעַל הַפֻּרְקָן שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּנוּ וְעִם אֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמָן הַזֶּה.

בִּימֵי מַתִּתְיָה בֶן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמֻנַּאי וּבָנָיו. כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרִשְׁעָה עַל עַמְּךָ בֵית יִשְׂרָאֵל לְבַטְּלָם מִתּוֹרָתֶךָ. וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶךָ. וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם. וְדַנְתָּ אֶת דִּינָם. וְרַבְתָּ אֶת רִיבָם. וְנָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. וּמָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים. וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים. וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים. וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים. וּפוֹשְׁעִים בְּיַד עוֹשֵׂי תוֹרָתֶךָ. וְעָשִׂיתָ לְּךָ שֵׁם גָּדוֹל בְּעוֹלָמֶךָ. וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ פֶלֶא וְנִסִּים. כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּהֶם נִסִּים וּגְבוּרוֹת כָּךְ עֲשֵׂה עִמָּנוּ נִסִּים וּגְבוּרוֹת בָּעֵת וּבָעוֹנָה הַזֹּאת. וְעַל כֻּלָּם יְיָ אֱלֹהֵינוּ אָֽנוּ מוֹדִים לָךְ:

הַטּוֹב, כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶיךָ. הַמְרַחֵם, כִּי לֹא תַמּוּ חֲסָדֶיךָ. כָּל הַחַיִּים יְהַלְלוּ אֶת שְׁמָךְ הַגָּדוֹל כִּי טוֹב הָאֵל הַטּוֹב. 

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ. הַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת:

כשמתפלל שליח ציבור בקול רם, אומרים כאן ברכת כהנים. אם אין כהנים, אומר שליח ציבור בקול רם:

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. בָּרְכֵנוּ בַבְּרָכָה הַמְּשֻׁלֶּשֶׁת בַּתּוֹרָה הָאֲמוּרָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו הַכֹּהֲנִים עַם קְדוֹשֶׁיךָ כָּאָמוּר:

יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ: (כֵּן יְהִי רָצוֹן)

יָאֵר יְיָ | פָּנָיו. אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: (כֵּן יְהִי רָצוֹן)

יִשָּׂא יְיָ | פָּנָיו אֵלֶיךָ. וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם: (כֵּן יְהִי רָצוֹן)

וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַאֲנִי אֲבָרְכֵם:

ואומר "שִׂים שָׁלוֹם" וכו'

כשמברכים שני כהנים (גם כשאחד מהם קטן) או יותר (גם כשאחד מהם קטן), המארי או הגדול שבציבור אומר: כֹּהֲנִים:

והכהנים מברכים בקול רם:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁלְּאַהֲרֹן. וְצִוָּנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה: (אמן)

מקרא הש"צ הכהנים מלה במלה ומתחילים הכהנים: "יְבָרֶכְךָ". והשליח ציבור ממשיך: "יְיָ":

יְבָרֶכְךָ. יְיָ. וְיִשְׁמְרֶךָ (אמן):

יָאֵר. יְיָ. | פָּנָיו. אֵלֶיךָ. וִיחֻנֶּךָ (אמן):

יִשָּׂא. יְיָ. | פָּנָיו. אֵלֶיךָ. וְיָשֵׂם. לְךָ. שָׁלוֹם (אמן):

שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה חֵן וְחֶסֶד וְרַחֲמִים. עָלֵינוּ וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ. וּבָרְכֵנוּ כֻּלָּנוּ כְּאֶחָד מִמְּאוֹר פָּנֶיךָ. כִּי מִמְּאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ. תּוֹרָה וְחַיִּים. אַהֲבָה וְחֶסֶד. צְדָקָה וְשָׁלוֹם. וְטוֹב בְּעֵינֶיךָ לְבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּכָל עֵת בַּשָּׁלוֹם:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ. הַמְּבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם. אָמֵן:

עד כאן חזרת השליח ציבור. ובתפילת לחש ממשיכים:

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ. יְיָ צוּרִי וְגֹאֲלִי:

אֱלֹהַי. נְצוֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע. וְשִׂפְתוֹתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה. וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדּוֹם. וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה. פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶךָ וְאַחֲרֵי מִצְוֹתֶיךָ תִּרְדּוֹף נַפְשִׁי. וְכָל הַקָּמִים עָלַי לְרָעָה מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחְשְׁבוֹתָם. יִהְיוּ כְּמֹץ לִפְנֵי רוּחַ. וּמַלְאַךְ יְיָ דֹּחֶה: עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמָךְ. עֲשֵׂה לְמַעַן יְמִינָךְ. עֲשֵׂה לְמַעַן תּוֹרָתָךְ. עֲשֵׂה לְמַעַן קְדֻשָּׁתָךְ. לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ. הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי: יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ. יְיָ צוּרִי וְגֹאֲלִי:

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְרַחֲמָיו וַחֲסָדָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל. וִינַחֲמֵנוּ בְצִיּוֹן וְיִבְנֶה בְרַחֲמָיו אֶת יְרוּשָׁלָיִם בְּחַיֵּינוּ וּבְיָמֵינוּ בְּקָרוֹב אָמֵן וְאָמֵן:

והמתירים משיבים להם שלש פעמים

ואח"כ מוסר מודעה בפניהם ואומר

והמתירים משיבים להם שלש פעמים

יתכוין בישיבת הסוכה, שציוונו הקדוש ברוך הוא לֵישַׁב בסוכה זכר ליציאת מצרים וגם זכר לענני־כבוד שהקיף בהם הקדוש ברוך הוא את אבותינו לבל יכם שרב ושמש:

***

אחר חזרת הש"צ נוטלים לולב ומברכים

ברכת על נטילת הלולב

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת לוֹלָב:

ביום הראשון מוסיף לברך

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמָן הַזֶּה:

ומנענעים הלולב

מברך שליח ציבור על ההלל תחילה לגמור את ההלל, ובסוף יהללוך וגו'. וגומרים את ההלל, דהיינו שאין מדלגים כלום. וזהו סדר אמירתו בקירוי לפי מנהגינו. ש"צ אומר פיסקא פיסקא, וכולם שומעים ואינם אומרים עמו, רק עונים אחריו בכל פעם, הללו־יה, עד שנמצא עונים בכל ההלל קכ"ג פעמים הללו־יה. [וצריך ליתן לב שלא יתחיל הש"צ אמירתו, עד שיסיימו הציבור הברת הללו־יה, כדי שלא יפסידו אפילו תיבה אחת]. ובראשי הפרקים, כופלים אותו. דהיינו אחרי שהוא אומר בצאת ישראל ממצרים, חוזרים הם ואומרים מה שאמר. וכן אהבתי כי ישמע וגו', הללו את י"י כל גויים, והודו לי"י כי טוב. גם מן אודך כי עניתני עד הסוף, עושים כן, חוץ מברוך הבא בשם י"י, שהש"צ אומר לבדו ברוך הבא, והם עונים (והוא שותק) בשם י"י, מפני שהשומע כעונה. וזהו מנהג הבלדי, וגם מקצת השאמי, והוא נמשך מימות התנאים והאמוראים. ודעת רבינו הרמב"ם שבמנהג זה ראוי לילך. ומקצת השאמי נוהגים לקרותו כל הקהל כאחד, גם בימים הללו, עד אודך כי עניתני. אבל בליל פסח בסדר ההגדה, כולם נוהגים לאמרו בקירוי כפי הסדר האמור לעיל: (ש"ע המקוצר סי ע"ח)

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לִגְמוֹר אֶת הַהַלֵּל:

הַלְלוּיָהּ: הַלְלוּ, עַבְדֵי יְיָ: הַלְלוּ, אֶת שֵׁם יְיָ: יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם: מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ, מְהֻלָּל שֵׁם יְיָ: רָם עַל כָּל גּוֹיִם, יְיָ: עַל הַשָּׁמַיִם, כְּבוֹדוֹ: מִי, כַּייָ אֱלֹהֵינוּ: הַמַּגְבִּיהִי, לָשָׁבֶת: הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת, בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ: מְקִימִי מֵעָפָר, דָּל: מֵאַשְׁפֹּת, יָרִים אֶבְיוֹן: לְהוֹשִׁיבִי, עִם נְדִיבִים: עִם, נְדִיבֵי עַמּוֹ: מוֹשִׁיבִי, עֲקֶרֶת הַבַּיִת: אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה, הַלְלוּיָהּ:

בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם: בצאת

בֵּית יַעֲקֹב, מֵעַם לוֹעֵז: הָיְתָה יְהוּדָה, לְקָדְשׁוֹ: יִשְׂרָאֵל, מַמְשְׁלוֹתָיו: הַיָּם רָאָה, וַיָּנֹס: הַיַּרְדֵּן, יִסֹּב לְאָחוֹר: הֶהָרִים, רָקְדוּ כְאֵילִים: גְּבָעוֹת, כִּבְנֵי צֹאן: מַה לְּךָ הַיָּם, כִּי תָנוּס: הַיַּרְדֵּן, תִּסֹּב לְאָחוֹר: הֶהָרִים, תִּרְקְדוּ כְאֵילִים: גְּבָעוֹת, כִּבְנֵי צֹאן: מִלִּפְנֵי אָדוֹן, חֽוּלִי אָרֶץ: מִלִּפְנֵי, אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב: הַהֹפְכִי הַצוּר, אֲגַם מָיִם: חַלָּמִישׁ, לְמַעְיְנוֹ מָיִם: 

לֹא לָֽנוּ יְיָ, לֹא לָֽנוּ: כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד, עַל חַסְדְּךָ עַל אֲמִתֶּךָ: לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם, אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם: וֵאלֹהֵינוּ בַשָּׁמָיִם, כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ עָשָׂה: עֲצַבֵּיהֶם, כֶּסֶף וְזָהָב: מַעֲשֵׂה, יְדֵי אָדָם: פֶּה לָהֶם, וְלֹא יְדַבֵּרוּ: עֵינַיִם לָהֶם, וְלֹא יִרְאוּ: אָזְנַיִם לָהֶם, וְלֹא יִשְׁמָעוּ: אַף לָהֶם, וְלֹא יְרִיחוּן: יְדֵיהֶם, וְלֹא יְמִישׁוּן: רַגְלֵיהֶם, וְלֹא יְהַלֵּכוּ: לֹא יֶהְגּוּ, בִּגְרוֹנָם: כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם, כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם: יִשְׂרָאֵל, בְּטַח בַּייָ: עֶזְרָם וּמָגִנָּם, הוּא: בֵּית אַהֲרֹן, בִּטְחוּ בַּייָ: עֶזְרָם וּמָגִנָּם, הוּא: יִרְאֵי יְיָ, בִּטְחוּ בַּייָ: עֶזְרָם וּמָגִנָּם, הוּא:

יְיָ, זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ: יְבָרֵךְ, אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל: יְבָרֵךְ, אֶת בֵּית אַהֲרֹן: יְבָרֵךְ יִרְאֵי יְיָ, הַקְּטַנִּים עִם הַגְּדֹלִים: יֹסֵף יְיָ, עֲלֵיכֶם: עֲלֵיכֶם, וְעַל בְּנֵיכֶם: בְּרוּכִים אַתֶּם לַייָ, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם, לַייָ: וְהָאָרֶץ, נָתַן לִבְנֵי אָדָם: לֹא הַמֵּתִים, יְהַלְלוּ יָהּ: וְלֹא, כָּל יֹרְדֵי דוּמָה: וַאֲנַחְנוּ, נְבָרֵךְ יָהּ: מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, הַלְלוּיָהּ:

אָהַבְתִּי, כִּי יִשְׁמַע יְיָ אֶת קוֹלִי, תַּחֲנוּנָי: אהבתי

כִּי הִטָּה אָזְנוֹ לִי, וּבְיָמַי אֶקְרָא: אֲפָפוּנִי, חֶבְלֵי מָוֶת: וּמְצָרֵי שְׁאוֹל, מְצָאוּנִי: צָרָה וְיָגוֹן, אֶמְצָא: וּבְשֵׁם יְיָ אֶקְרָא, אָנָּֽה יְיָ מַלְּטָה נַפְשִׁי: חַנּוּן יְיָ וְצַדִּיק, וֵאלֹהֵינוּ מְרַחֵם: שֹׁמֵר פְּתָאִים, יְיָ: דַּלּוֹתִי, וְלִי יְהוֹשִׁיעַ: שׁוּבִי נַפְשִׁי, לִמְנוּחָיְכִי: כִּי יְיָ, גָּמַל עָלָיְכִי: כִּי חִלַּצְתָּ נַפְשִׁי, מִמָּוֶת: אֶת עֵינִי, מִן דִּמְעָה: אֶת רַגְלִי, מִדֶּחִי: אֶתְהַלֵךְ לִפְנֵי יְיָ, בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים: הֶאֱמַנְתִּי, כִּי אֲדַבֵּר: אֲנִי, עָנִיתִי מְאֹד: אֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי, כָּל הָאָדָם כֹּזֵב:

מָה אָשִׁיב לַייָ, כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי: כּוֹס יְשׁוּעוֹת, אֶשָּׂא: וּבְשֵׁם יְיָ, אֶקְרָא: נְדָרַי, לַייָ אֲשַׁלֵּם: נֶגְדָה נָּא, לְכָל עַמּוֹ: יָקָר בְּעֵינֵי יְיָ, הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו: אָנָּֽה יְיָ, כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ: אֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ, פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי: לְךָ אֶזְבַּח, זֶבַח תּוֹדָה: וּבְשֵׁם יְיָ, אֶקְרָא: נְדָרַי, לַייָ אֲשַׁלֵּם: נֶגְדָה נָּא, לְכָל עַמּוֹ: בְּחַצְרוֹת, בֵּית יְיָ: בְּֽתוֹכֵֽכִי יְֽרוּשָׁלָֽיִם, הַלְלוּיָהּ:

הַלְלוּ אֶת יְיָ, כָּל גּוֹיִם. הללו

שַׁבְּחוּהוּ, כָּל הָאֻמִּים: כִּי גָבַר עָלֵינוּ, חַסְדּוֹ: וֶאֱמֶת יְיָ לְעוֹלָם, הַלְלוּיָהּ:

הוֹדוּ לַייָ כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: הודו (מנענעים הלולב)

יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: יֹאמְרוּ נָא בֵּית אַהֲרֹן, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: יֹאמְרוּ נָא יִרְאֵי יְיָ, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

מִן הַמֵּצַר, קָרָאתִי יָהּ: עָנָנִי בַּמֶּרְחָב, יָהּ: יְיָ לִי לֹא אִירָא, מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם: יְיָ לִי בְּעֹזְרָי, וַאֲנִי אֶרְאֶה בְשׂנְאָי: טוֹב לַחֲסוֹת בַּייָ, מִבְּטֹחַ בָּאָדָם: טוֹב לַחֲסוֹת בַּייָ, מִבְּטֹחַ בִּנְדִיבִים: כָּל גּוֹיִם סְבָבוּנִי. בְּשֵׁם יְיָ, כִּי אֲמִילַם: סַבּוּנִי גַם סְבָבוּנִי. בְּשֵׁם יְיָ, כִּי אֲמִילַם: סַבּוּנִי כִדְבֹרִים, דֹּעֲכוּ כְּאֵשׁ קוֹצִים. בְּשֵׁם יְיָ, כִּי אֲמִילַם: דַּחֹה דְחִיתַנִי לִנְפֹּל, וַייָ עֲזָרָנִי: עָזִּי וְזִמְרָת, יָהּ: וַיְהִי לִי, לִישׁוּעָה: קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה, בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים: יְמִין יְיָ, עֹשָׂה חָיִל: יְמִין יְיָ, רוֹמֵמָה: יְמִין יְיָ, עֹשָׂה חָיִל: לֹא אָמוּת, כִּי אֶחְיֶה, וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָהּ: יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָהּ, וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי: פִּתְחוּ לִי, שַׁעֲרֵי צֶדֶק: אָבֹא בָם, אוֹדֶה יָהּ: זֶה הַשַּׁעַר, לַייָ: צַדִּיקִים, יָבֹאוּ בוֹ:

אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי, וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה: אודך

אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים, הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה: אבן

מֵאֵת יְיָ, הָיְתָה זֹאת, הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ: מאת

זֶה הַיּוֹם, עָשָׂה יְיָ, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ: זה

אָנָּֽא יְיָ, הוֹשִׁיעָה נָּא: אנא (מנענעים הלולב)

אָנָּֽא יְיָ, הַצְלִיחָה נָּא: אנא

בָּרוּךְ הַבָּא. ועונים הציבור בְּשֵׁם יְיָ:

בֵּרַכְנוּכֶם, מִבֵּית יְיָ: ברכנוכם

אֵל, יְיָ, וַיָּאֶר לָנוּ: אל

אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים, עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ: אסרו

אֵלִי אַתָּה, וְאוֹדֶךָּ: אלי

אֱלֹהַי, אֲרוֹמְמֶךָּ: אלהי

הוֹדוּ לַייָ כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: הודו (מנענעים הלולב)

יְהַלְלוּךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ כָּל מַעֲשֶׂיךָ, וַחֲסִידֶיךָ, וְצַדִּיקִים עֹשֵׂי רְצוֹנֶךָ. וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלָּם, בְּרִנָּה יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ. כִּי אַתָּה יְיָ, לְךָ טוֹב לְהוֹדוֹת, וּלְשִׁמְךָ נָעִים לְזַמֵּר, וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה הוּא הָאֵל. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הָאֵל הַמֶּלֶךְ הַמְּהֻלָּל הַמְּשֻׁבָּח הַמְּפוֹאָר, חַי וְקַיָּם תָּמִיד יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד:

אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח. וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ. אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. אֱלֹהֵי אַבְרָהָם. אֱלֹהֵי יִצְחָק. וֵֽאלֹהֵי יַעֲקֹב. הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא. אֵל עֶלְיוֹן. גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים. וְקוֹנֵה הַכֹּל. זוֹכֵר חַֽסְדֵי אָבוֹת. וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם: מֶלֶךְ רַחֲמָן מוֹשִׁיעַ וּמָגֵן. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ. מָגֵן אַבְרָהָם:

אַתָּה גִּבּוֹר לְעוֹלָם, אֲדֹנָי. מְחַיֶּה מֵתִים אָתָּה (נ"א אַתָּה). רַב לְהוֹשִׁיעַ.

בקיץ: מוֹרִיד הַטָּל.

בחורף: מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם.

מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶסֶד. מְחַיֶּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים. רוֹפֵא חוֹלִים סוֹמֵךְ נוֹפְלִים מַתִּיר אֲסוּרִים וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר. מִי כָמוֹךָ בַּעַל גְּבוּרוֹת. וּמִי דוֹמֶה לָךְ. מֵמִית וּמְחַיֶּה: וְנֶאֱמָן אַתָּה לְהַחֲיוֹת מֵתִים. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ. מְחַיֶּה הַמֵּתִים:

כשמתפלל שליח ציבור בקול רם אומר ברכה זו במקום אתה קדוש.

כֶּתֶר יִתְּנוּ לְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מַלְאָכִים הֲמוֹנֵי מַעְלָה וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל קְבוּצֵי מַטָּה. יַחַד כֻּלָּם קְדֻשָּׁה לְךָ יְשַׁלֵּשׁוּ וְכֵן כָּתוּב עַל יַד נְבִיאָךְ: וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר: קָדוֹשׁ. קָדוֹשׁ. קָדוֹשׁ יְיָ צְבָאוֹת. מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ: כְּבוֹדוֹ וְהוֹדוֹ מְלֹא הָעוֹלָם כֻּלּוֹ וּמְשָׁרְתָיו שׁוֹאֲלִים זֶה לָזֶה אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ: מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים בָּרוּךְ כְּבוֹד יְיָ מִמְּקוֹמוֹ: מִמְּקוֹמְךָ מַלְכֵּנוּ תּוֹפִיעַ וְתִתְנַשֵּׂא וְתִמְלוֹךְ עָלֵינוּ כִּי מְחַכִּים אָֽנוּ לָךְ. מָתַי תִּמְלוֹךְ בְּצִיּוֹן בְּקָרוֹב בְּחַיֵּינוּ וּבְיָמֵינוּ. אָמֵן. תִּשְׁכּוֹן תִּתְגַּדַּל וְתִתְקַדַּשׁ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִַם עִירָךְ לְדוֹר וָדוֹר וּלְנֵצַח נְצָחִים וְעֵינֵינוּ תִרְאֶינָה בְּמַלְכוּת עֻזָּךְ כַּדָּבָר הָאָמוּר בְּשִׁירֵי קָדְשָׁךְ עַל יַד דָּוִד עַבְדָּךָ מְשִׁיחַ צִדְקָךְ: יִמְלֹךְ יְיָ לְעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן. לְדֹר וָדֹר הַלְלוּיָהּ: לְדוֹר וָדוֹר נַגִּיד גָּדְלָךְ וּלְנֵצַח נְצָחִים קְדֻשָּׁתָךְ נַקְדִּישׁ. שְׁבָחָךְ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מִפִּינוּ לֹא יָמוּשׁ כִּי אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ. הָאֵל הַקָּדוֹשׁ:

אַתָּה קָדוֹשׁ. וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ. וּקְדוֹשִׁים בְּכָל יוֹם יְהַלְלוּךָ סֶלָה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ. הָאֵל הַקָּדוֹשׁ:

אַתָּה בְחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְרָצִיתָ בָּנוּ מִכָּל הַלְּשׁוֹנוֹת. קִדַּשְׁתָּנוּ בְּמִצְותֶיךָ וְקֵרַבְתָּנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ. וְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדושׁ עָלֵינוּ קָרָאתָ.

וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן אֶת יוֹם מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, אֶת יוֹם מוֹעֵד חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה. זְמָן שִׂמְחָתֵנוּ: בְּאַהֲבָה זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם:

וּמִפְּנֵי חֲטָאֵינוּ גָּלִינוּ מֵאַרְצֵנוּ וְנִּתְרַחַק מֵעַל אַדְמָתֵנוּ. וְאֵין אָֽנוּ יְכוּלִים לַעֲלוֹת לֵרָאוֹת לְהִשְׁתַּחֲווֹת לְפָנֶיךָ בְּבֵית בְּחִירָתָךְ בִּנְוֵה הֲדָרָךְ בַּבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו מִפְּנֵי הַיָּד שֶׁנִּשְׁתַּלְּחָה בְמִקְדָּשָׁךְ. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁתָּשׁוּב וּתְרַחֵם עָלָיו וְעָלֵינוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וְתְקַבֵּץ פְּזוּרֵינוּ מִבֵּין הַגּוֹיִם וּנְפוּצוֹתֵינוּ כְּנוֹס מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ. וַהֲבִיאֵנוּ לְצִיּוֹן עִירָךְ בְּרִנָּה וְלִירוּשָׁלִַם בֵּית מִקְדָּשְׁךְ בְּשִׂמְחַת עוֹלָם. וְשָׁם נַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ אֶת קָרְבְּנוֹת חוֹבָתֵנוּ תְּמִידִין כְּסִדְרָן וּמוּסָפִין כְּהִלְכָּתָן וְאֶת מוּסָפֵי יוֹם מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, אֶת יוֹם מוֹעֵד חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה: נַעֲשֶׂה וְנַקְרִיב לְפָנֶיךָ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצונָךְ כְּמו שֶׁכָּתַבְתָּ עָלֵינוּ בְּתוֹרָתָךְ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךְ:

מֶלֶךְ רַחְמָן רַחֵם עָלֵינוּ טוֹב וּמֵטִיב הִדָּרֶשׁ לָנוּ. שׁוּבָה עָלֵינוּ בַּהֲמוֹן רַחֲמֶיךָ בִּגְלַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁעָשׂוּ אֶת רְצוֹנֶךְ. בְּנֵה בֵיתְךְ כְּבַתְּחִלָּה. וְכוֹנֵן מִקְדָּשָׁךְ עַל מְכוֹנוֹ. וְהַרְאֵנוּ בְּבִנְיָנוֹ וְשַׂמְּחֵנוּ בְּתִקּוּנוֹ וְהָשֵׁב יִשְׂרָאֵל אֶל נָוֵהוּ כֹּהֲנִים לַעֲבוֹדָתָם וּלְוִיִּם לְדוּכָנָם וְיִשְׂרָאֵל לְמַעְמָדָם, וְאַרְמוֹן עַל מִשְׁפָּטוֹ יֵשֵׁב. וְשָׁם נַעֲלֶה וְנֵרָאֶה וְנִשְׁתַּחֲוֶה לְפָנֶיךָ בְּשָׁלשׁ פְּעֲמֵי רְגָלֵינוּ כַּכָּתוּב בַּתוֹרָתֶךָ שָׁלושׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעות וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי יְיָ רֵיקָם: וְנֶאֱמָר אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ כְּבִרְכַּת יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ:

וְהַשִּׂיאֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת בִּרְכַּת מוֹעֲדֶיךָ לְחַיִּים לְשִׂמְחָה וּלְשָׁלום כַּאֲשֶׁר רָצִיתָ וְאָמַרְתָּ לְבָרְכֵנוּ כֵּן תְּבָרְכֵנוּ סֶלָה:

קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ, וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתָךְ וְשַׂמַּחַ נַפְשֵׁנוּ בִּישׁוּעָתָךְ וְשַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבָךְ וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדָךְ בֶּאֱמֶת. וְהַנְחִילֵנוּ בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂון מוֹעֲדֵי קָדְשֶׁךְ וְיִשְׂמְחוּ בָם כָּל יִשְׂרָאֵל אוֹהֲבֵי שְׁמֶךָ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים:

רְצֵה יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל. וְלִתְפִלָּתָם שְׁעֵה. וְהָשֵׁב הָעֲבוֹדָה אֶל דְּבִיר בֵּיתֶךָ וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל. וּתְפִלָּתָם מְהֵרָה תְקַבֵּל בְּרָצוֹן. וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ:

וְתִרְצֵנוּ. וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְנָוְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים כְּמֵאָז. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ. הַמַּחְזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן:

ואומרים הציבור בתפילת הלחש והשליח ציבור אומרה גם בתפילת הלחש וגם כשמתפלל בקול רם:

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ שֶׁאַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ צוּר חַיֵּינוּ מָגֵן יִשְׁעֵנוּ. אַתָּה הוּא לְדֹר וָדֹר נוֹדֶה לָךְ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ. עַל חַיֵּינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדָךְ. עַל נִשְׁמוֹתֵינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ. עַל נִסֶּיךָ וְנִפְלְאוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת וָעֵת, עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרָיִם.

בחזרת התפילה אומרים הציבור מודים דרבנן:

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ שֶׁאַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי כָל בָּשָׂר יוֹצְרֵנוּ וְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית. בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עַל שֶׁהֶחֱיִתָנוּ וְקִיַּמְתָּנוּ. כֵּן תְּחַיֵּינוּ וּתְחָנֵּנוּ. וְתֶאֱסֹף גָּלִיּוֹתֵינוּ לְחַצְרוֹת קָדְשָׁךְ לִשְׁמוֹר חֻקֶּיךָ וּלְעָבְדָךְ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנָךְ בְּלֵבָב שָׁלֵם. עַל שֶׁאָֽנוּ מוֹדִים לָךְ. בָּרוּךְ אֵל הַהוֹדָאוֹת:

הַטּוֹב, כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶיךָ. הַמְרַחֵם, כִּי לֹא תַמּוּ חֲסָדֶיךָ. כָּל הַחַיִּים יְהַלְלוּ אֶת שְׁמָךְ הַגָּדוֹל כִּי טוֹב הָאֵל הַטּוֹב. 

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ. הַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת:

כשמתפלל שליח ציבור בקול רם, אומרים כאן ברכת כהנים. אם אין כהנים, אומר שליח ציבור בקול רם:

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. בָּרְכֵנוּ בַבְּרָכָה הַמְּשֻׁלֶּשֶׁת בַּתּוֹרָה הָאֲמוּרָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו הַכֹּהֲנִים עַם קְדוֹשֶׁיךָ כָּאָמוּר:

יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ: (כֵּן יְהִי רָצוֹן)

יָאֵר יְיָ | פָּנָיו. אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: (כֵּן יְהִי רָצוֹן)

יִשָּׂא יְיָ | פָּנָיו אֵלֶיךָ. וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם: (כֵּן יְהִי רָצוֹן)

וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַאֲנִי אֲבָרְכֵם:

ואומר "שִׂים שָׁלוֹם" וכו'

כשמברכים שני כהנים (גם כשאחד מהם קטן) או יותר (גם כשאחד מהם קטן), המארי או הגדול שבציבור אומר: כֹּהֲנִים:

והכהנים מברכים בקול רם:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁלְּאַהֲרֹן. וְצִוָּנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה: (אמן)

מקרא הש"צ הכהנים מלה במלה ומתחילים הכהנים: "יְבָרֶכְךָ". והשליח ציבור ממשיך: "יְיָ":

יְבָרֶכְךָ. יְיָ. וְיִשְׁמְרֶךָ (אמן):

יָאֵר. יְיָ. | פָּנָיו. אֵלֶיךָ. וִיחֻנֶּךָ (אמן):

יִשָּׂא. יְיָ. | פָּנָיו. אֵלֶיךָ. וְיָשֵׂם. לְךָ. שָׁלוֹם (אמן):

שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה חֵן וְחֶסֶד וְרַחֲמִים. עָלֵינוּ וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ. וּבָרְכֵנוּ כֻּלָּנוּ כְּאֶחָד מִמְּאוֹר פָּנֶיךָ. כִּי מִמְּאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ. תּוֹרָה וְחַיִּים. אַהֲבָה וְחֶסֶד. צְדָקָה וְשָׁלוֹם. וְטוֹב בְּעֵינֶיךָ לְבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּכָל עֵת בַּשָּׁלוֹם:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ. הַמְּבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם. אָמֵן:

עד כאן חזרת השליח ציבור. ובתפילת לחש ממשיכים:

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ. יְיָ צוּרִי וְגֹאֲלִי:

אֱלֹהַי. נְצוֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע. וְשִׂפְתוֹתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה. וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדּוֹם. וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה. פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶךָ וְאַחֲרֵי מִצְוֹתֶיךָ תִּרְדּוֹף נַפְשִׁי. וְכָל הַקָּמִים עָלַי לְרָעָה מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחְשְׁבוֹתָם. יִהְיוּ כְּמֹץ לִפְנֵי רוּחַ. וּמַלְאַךְ יְיָ דֹּחֶה: עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמָךְ. עֲשֵׂה לְמַעַן יְמִינָךְ. עֲשֵׂה לְמַעַן תּוֹרָתָךְ. עֲשֵׂה לְמַעַן קְדֻשָּׁתָךְ. לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ. הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי: יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ. יְיָ צוּרִי וְגֹאֲלִי:

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְרַחֲמָיו וַחֲסָדָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל. וִינַחֲמֵנוּ בְצִיּוֹן וְיִבְנֶה בְרַחֲמָיו אֶת יְרוּשָׁלָיִם בְּחַיֵּינוּ וּבְיָמֵינוּ בְּקָרוֹב אָמֵן וְאָמֵן:

בלילה הראשון לפני שיתחיל להדליק, מברך שלש ברכות: להדליק נר של־חנוכה, שעשה נסים, ושהחיינו. ובשאר הלילות מברך שתי ברכות: להדליק נר של־חנוכה, ושעשה נסים.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְמִצְו‍ֹתָיו, וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁלַּ־חֲנֻכָּה: (ועונים אָמֵן)

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ, בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמָן הַזֶּה: (ועונים אָמֵן)

מליל שני ואילך אינו מברך שהחיינו.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמָן הַזֶּה: (ועונים אָמֵן)

לאחר שהדליק נר אחד, בעודו עסוק בהדלקת שאר הנרות, אומר

יש נוהגים להוסיף ולומר מזמור זה:

מברך שליח ציבור על ההלל תחילה לגמור את ההלל, ובסוף יהללוך וגו'. וגומרים את ההלל, דהיינו שאין מדלגים כלום. וזהו סדר אמירתו בקירוי לפי מנהגינו. ש"צ אומר פיסקא פיסקא, וכולם שומעים ואינם אומרים עמו, רק עונים אחריו בכל פעם, הללו־יה, עד שנמצא עונים בכל ההלל קכ"ג פעמים הללו־יה. [וצריך ליתן לב שלא יתחיל הש"צ אמירתו, עד שיסיימו הציבור הברת הללו־יה, כדי שלא יפסידו אפילו תיבה אחת]. ובראשי הפרקים, כופלים אותו. דהיינו אחרי שהוא אומר בצאת ישראל ממצרים, חוזרים הם ואומרים מה שאמר. וכן אהבתי כי ישמע וגו', הללו את י"י כל גויים, והודו לי"י כי טוב. גם מן אודך כי עניתני עד הסוף, עושים כן, חוץ מברוך הבא בשם י"י, שהש"צ אומר לבדו ברוך הבא, והם עונים (והוא שותק) בשם י"י, מפני שהשומע כעונה. וזהו מנהג הבלדי, וגם מקצת השאמי, והוא נמשך מימות התנאים והאמוראים. ודעת רבינו הרמב"ם שבמנהג זה ראוי לילך. ומקצת השאמי נוהגים לקרותו כל הקהל כאחד, גם בימים הללו, עד אודך כי עניתני. אבל בליל פסח בסדר ההגדה, כולם נוהגים לאמרו בקירוי כפי הסדר האמור לעיל: (ש"ע המקוצר סי ע"ח)

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לִגְמוֹר אֶת הַהַלֵּל:

הַלְלוּיָהּ: הַלְלוּ, עַבְדֵי יְיָ: הַלְלוּ, אֶת שֵׁם יְיָ: יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם: מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ, מְהֻלָּל שֵׁם יְיָ: רָם עַל כָּל גּוֹיִם, יְיָ: עַל הַשָּׁמַיִם, כְּבוֹדוֹ: מִי, כַּייָ אֱלֹהֵינוּ: הַמַּגְבִּיהִי, לָשָׁבֶת: הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת, בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ: מְקִימִי מֵעָפָר, דָּל: מֵאַשְׁפֹּת, יָרִים אֶבְיוֹן: לְהוֹשִׁיבִי, עִם נְדִיבִים: עִם, נְדִיבֵי עַמּוֹ: מוֹשִׁיבִי, עֲקֶרֶת הַבַּיִת: אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה, הַלְלוּיָהּ:

בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם: בצאת

בֵּית יַעֲקֹב, מֵעַם לוֹעֵז: הָיְתָה יְהוּדָה, לְקָדְשׁוֹ: יִשְׂרָאֵל, מַמְשְׁלוֹתָיו: הַיָּם רָאָה, וַיָּנֹס: הַיַּרְדֵּן, יִסֹּב לְאָחוֹר: הֶהָרִים, רָקְדוּ כְאֵילִים: גְּבָעוֹת, כִּבְנֵי צֹאן: מַה לְּךָ הַיָּם, כִּי תָנוּס: הַיַּרְדֵּן, תִּסֹּב לְאָחוֹר: הֶהָרִים, תִּרְקְדוּ כְאֵילִים: גְּבָעוֹת, כִּבְנֵי צֹאן: מִלִּפְנֵי אָדוֹן, חֽוּלִי אָרֶץ: מִלִּפְנֵי, אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב: הַהֹפְכִי הַצוּר, אֲגַם מָיִם: חַלָּמִישׁ, לְמַעְיְנוֹ מָיִם: 

לֹא לָֽנוּ יְיָ, לֹא לָֽנוּ: כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד, עַל חַסְדְּךָ עַל אֲמִתֶּךָ: לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם, אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם: וֵאלֹהֵינוּ בַשָּׁמָיִם, כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ עָשָׂה: עֲצַבֵּיהֶם, כֶּסֶף וְזָהָב: מַעֲשֵׂה, יְדֵי אָדָם: פֶּה לָהֶם, וְלֹא יְדַבֵּרוּ: עֵינַיִם לָהֶם, וְלֹא יִרְאוּ: אָזְנַיִם לָהֶם, וְלֹא יִשְׁמָעוּ: אַף לָהֶם, וְלֹא יְרִיחוּן: יְדֵיהֶם, וְלֹא יְמִישׁוּן: רַגְלֵיהֶם, וְלֹא יְהַלֵּכוּ: לֹא יֶהְגּוּ, בִּגְרוֹנָם: כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם, כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם: יִשְׂרָאֵל, בְּטַח בַּייָ: עֶזְרָם וּמָגִנָּם, הוּא: בֵּית אַהֲרֹן, בִּטְחוּ בַּייָ: עֶזְרָם וּמָגִנָּם, הוּא: יִרְאֵי יְיָ, בִּטְחוּ בַּייָ: עֶזְרָם וּמָגִנָּם, הוּא:

יְיָ, זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ: יְבָרֵךְ, אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל: יְבָרֵךְ, אֶת בֵּית אַהֲרֹן: יְבָרֵךְ יִרְאֵי יְיָ, הַקְּטַנִּים עִם הַגְּדֹלִים: יֹסֵף יְיָ, עֲלֵיכֶם: עֲלֵיכֶם, וְעַל בְּנֵיכֶם: בְּרוּכִים אַתֶּם לַייָ, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם, לַייָ: וְהָאָרֶץ, נָתַן לִבְנֵי אָדָם: לֹא הַמֵּתִים, יְהַלְלוּ יָהּ: וְלֹא, כָּל יֹרְדֵי דוּמָה: וַאֲנַחְנוּ, נְבָרֵךְ יָהּ: מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, הַלְלוּיָהּ:

אָהַבְתִּי, כִּי יִשְׁמַע יְיָ אֶת קוֹלִי, תַּחֲנוּנָי: אהבתי

כִּי הִטָּה אָזְנוֹ לִי, וּבְיָמַי אֶקְרָא: אֲפָפוּנִי, חֶבְלֵי מָוֶת: וּמְצָרֵי שְׁאוֹל, מְצָאוּנִי: צָרָה וְיָגוֹן, אֶמְצָא: וּבְשֵׁם יְיָ אֶקְרָא, אָנָּֽה יְיָ מַלְּטָה נַפְשִׁי: חַנּוּן יְיָ וְצַדִּיק, וֵאלֹהֵינוּ מְרַחֵם: שֹׁמֵר פְּתָאִים, יְיָ: דַּלּוֹתִי, וְלִי יְהוֹשִׁיעַ: שׁוּבִי נַפְשִׁי, לִמְנוּחָיְכִי: כִּי יְיָ, גָּמַל עָלָיְכִי: כִּי חִלַּצְתָּ נַפְשִׁי, מִמָּוֶת: אֶת עֵינִי, מִן דִּמְעָה: אֶת רַגְלִי, מִדֶּחִי: אֶתְהַלֵךְ לִפְנֵי יְיָ, בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים: הֶאֱמַנְתִּי, כִּי אֲדַבֵּר: אֲנִי, עָנִיתִי מְאֹד: אֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי, כָּל הָאָדָם כֹּזֵב:

מָה אָשִׁיב לַייָ, כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי: כּוֹס יְשׁוּעוֹת, אֶשָּׂא: וּבְשֵׁם יְיָ, אֶקְרָא: נְדָרַי, לַייָ אֲשַׁלֵּם: נֶגְדָה נָּא, לְכָל עַמּוֹ: יָקָר בְּעֵינֵי יְיָ, הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו: אָנָּֽה יְיָ, כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ: אֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ, פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי: לְךָ אֶזְבַּח, זֶבַח תּוֹדָה: וּבְשֵׁם יְיָ, אֶקְרָא: נְדָרַי, לַייָ אֲשַׁלֵּם: נֶגְדָה נָּא, לְכָל עַמּוֹ: בְּחַצְרוֹת, בֵּית יְיָ: בְּֽתוֹכֵֽכִי יְֽרוּשָׁלָֽיִם, הַלְלוּיָהּ:

הַלְלוּ אֶת יְיָ, כָּל גּוֹיִם. הללו

שַׁבְּחוּהוּ, כָּל הָאֻמִּים: כִּי גָבַר עָלֵינוּ, חַסְדּוֹ: וֶאֱמֶת יְיָ לְעוֹלָם, הַלְלוּיָהּ:

הוֹדוּ לַייָ כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: הודו

יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: יֹאמְרוּ נָא בֵּית אַהֲרֹן, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: יֹאמְרוּ נָא יִרְאֵי יְיָ, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

מִן הַמֵּצַר, קָרָאתִי יָהּ: עָנָנִי בַּמֶּרְחָב, יָהּ: יְיָ לִי לֹא אִירָא, מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם: יְיָ לִי בְּעֹזְרָי, וַאֲנִי אֶרְאֶה בְשׂנְאָי: טוֹב לַחֲסוֹת בַּייָ, מִבְּטֹחַ בָּאָדָם: טוֹב לַחֲסוֹת בַּייָ, מִבְּטֹחַ בִּנְדִיבִים: כָּל גּוֹיִם סְבָבוּנִי. בְּשֵׁם יְיָ, כִּי אֲמִילַם: סַבּוּנִי גַם סְבָבוּנִי. בְּשֵׁם יְיָ, כִּי אֲמִילַם: סַבּוּנִי כִדְבֹרִים, דֹּעֲכוּ כְּאֵשׁ קוֹצִים. בְּשֵׁם יְיָ, כִּי אֲמִילַם: דַּחֹה דְחִיתַנִי לִנְפֹּל, וַייָ עֲזָרָנִי: עָזִּי וְזִמְרָת, יָהּ: וַיְהִי לִי, לִישׁוּעָה: קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה, בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים: יְמִין יְיָ, עֹשָׂה חָיִל: יְמִין יְיָ, רוֹמֵמָה: יְמִין יְיָ, עֹשָׂה חָיִל: לֹא אָמוּת, כִּי אֶחְיֶה, וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָהּ: יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָהּ, וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי: פִּתְחוּ לִי, שַׁעֲרֵי צֶדֶק: אָבֹא בָם, אוֹדֶה יָהּ: זֶה הַשַּׁעַר, לַייָ: צַדִּיקִים, יָבֹאוּ בוֹ:

אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי, וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה: אודך

אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים, הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה: אבן

מֵאֵת יְיָ, הָיְתָה זֹאת, הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ: מאת

זֶה הַיּוֹם, עָשָׂה יְיָ, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ: זה

אָנָּֽא יְיָ, הוֹשִׁיעָה נָּא: אנא

אָנָּֽא יְיָ, הַצְלִיחָה נָּא: אנא

בָּרוּךְ הַבָּא. ועונים הציבור בְּשֵׁם יְיָ:

בֵּרַכְנוּכֶם, מִבֵּית יְיָ: ברכנוכם

אֵל, יְיָ, וַיָּאֶר לָנוּ: אל

אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים, עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ: אסרו

אֵלִי אַתָּה, וְאוֹדֶךָּ: אלי

אֱלֹהַי, אֲרוֹמְמֶךָּ: אלהי

הוֹדוּ לַייָ כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: הודו

יְהַלְלוּךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ כָּל מַעֲשֶׂיךָ, וַחֲסִידֶיךָ, וְצַדִּיקִים עֹשֵׂי רְצוֹנֶךָ. וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלָּם, בְּרִנָּה יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ. כִּי אַתָּה יְיָ, לְךָ טוֹב לְהוֹדוֹת, וּלְשִׁמְךָ נָעִים לְזַמֵּר, וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה הוּא הָאֵל. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הָאֵל הַמֶּלֶךְ הַמְּהֻלָּל הַמְּשֻׁבָּח הַמְּפוֹאָר, חַי וְקַיָּם תָּמִיד יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד:

לקוח מתוך מגילת אסתר עדת קדושים - לחץ כאן

© כל הזכיות שמורות למו"ל

ולא יפסיק בדברים שאינם מענייני הבדיקה עד שיגמור לבדוק. ואחר שהשלים לבדוק, ישמור את החמץ שמצא עד למחר. וצריך לבטל החמץ. ועיקר הביטול הוא בלב, שיגמור בליבו שכל חמץ שברשותו הרי הוא כאלו אינו, ושאינו חשוב כלום, והרי הוא כמו עפר וכדבר שאין בו צורך כלל. וכן צריך לומר גם בפיו:

וביום י"ד אחר ארבע שעות עד סוף שעה חמישית, שורף החמץ ולאחר מכן מבטל ואומר:

מנהגינו שכל הקהל קוראין אותו אז יחד בקול־רם. ומן אודך כי עניתני וגו', עד הסוף, אומר הש"צ פִּסקא פִּסקא והם כופלים אותו (חוץ מברוך הבא בשם י"י, שהוא אומר ברוך הבא, והם עונים בשם י"י). (ש"ע המקוצר סי ע"ח)

הַלְלוּיָהּ: הַלְלוּ, עַבְדֵי יְיָ: הַלְלוּ, אֶת שֵׁם יְיָ: יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם: מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ, מְהֻלָּל שֵׁם יְיָ: רָם עַל כָּל גּוֹיִם, יְיָ: עַל הַשָּׁמַיִם, כְּבוֹדוֹ: מִי, כַּייָ אֱלֹהֵינוּ: הַמַּגְבִּיהִי, לָשָׁבֶת: הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת, בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ: מְקִימִי מֵעָפָר, דָּל: מֵאַשְׁפֹּת, יָרִים אֶבְיוֹן: לְהוֹשִׁיבִי, עִם נְדִיבִים: עִם, נְדִיבֵי עַמּוֹ: מוֹשִׁיבִי, עֲקֶרֶת הַבַּיִת: אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה, הַלְלוּיָהּ:

בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם: בֵּית יַעֲקֹב, מֵעַם לוֹעֵז: הָיְתָה יְהוּדָה, לְקָדְשׁוֹ: יִשְׂרָאֵל, מַמְשְׁלוֹתָיו: הַיָּם רָאָה, וַיָּנֹס: הַיַּרְדֵּן, יִסֹּב לְאָחוֹר: הֶהָרִים, רָקְדוּ כְאֵילִים: גְּבָעוֹת, כִּבְנֵי צֹאן: מַה לְּךָ הַיָּם, כִּי תָנוּס: הַיַּרְדֵּן, תִּסֹּב לְאָחוֹר: הֶהָרִים, תִּרְקְדוּ כְאֵילִים: גְּבָעוֹת, כִּבְנֵי צֹאן: מִלִּפְנֵי אָדוֹן, חֽוּלִי אָרֶץ: מִלִּפְנֵי, אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב: הַהֹפְכִי הַצוּר, אֲגַם מָיִם: חַלָּמִישׁ, לְמַעְיְנוֹ מָיִם: 

יְיָ, זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ: יְבָרֵךְ, אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל: יְבָרֵךְ, אֶת בֵּית אַהֲרֹן: יְבָרֵךְ יִרְאֵי יְיָ, הַקְּטַנִּים עִם הַגְּדֹלִים: יֹסֵף יְיָ, עֲלֵיכֶם: עֲלֵיכֶם, וְעַל בְּנֵיכֶם: בְּרוּכִים אַתֶּם לַייָ, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם, לַייָ: וְהָאָרֶץ, נָתַן לִבְנֵי אָדָם: לֹא הַמֵּתִים, יְהַלְלוּ יָהּ: וְלֹא, כָּל יֹרְדֵי דוּמָה: וַאֲנַחְנוּ, נְבָרֵךְ יָהּ: מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, הַלְלוּיָהּ:

מָה אָשִׁיב לַייָ, כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי: כּוֹס יְשׁוּעוֹת, אֶשָּׂא: וּבְשֵׁם יְיָ, אֶקְרָא: נְדָרַי, לַייָ אֲשַׁלֵּם: נֶגְדָה נָּא, לְכָל עַמּוֹ: יָקָר בְּעֵינֵי יְיָ, הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו: אָנָּֽה יְיָ, כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ: אֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ, פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי: לְךָ אֶזְבַּח, זֶבַח תּוֹדָה: וּבְשֵׁם יְיָ, אֶקְרָא: נְדָרַי, לַייָ אֲשַׁלֵּם: נֶגְדָה נָּא, לְכָל עַמּוֹ: בְּחַצְרוֹת, בֵּית יְיָ: בְּֽתוֹכֵֽכִי יְֽרוּשָׁלָֽיִם, הַלְלוּיָהּ:

מִן הַמֵּצַר, קָרָאתִי יָהּ: עָנָנִי בַּמֶּרְחָב, יָהּ: יְיָ לִי לֹא אִירָא, מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם: יְיָ לִי בְּעֹזְרָי, וַאֲנִי אֶרְאֶה בְשׂנְאָי: טוֹב לַחֲסוֹת בַּייָ, מִבְּטֹחַ בָּאָדָם: טוֹב לַחֲסוֹת בַּייָ, מִבְּטֹחַ בִּנְדִיבִים: כָּל גּוֹיִם סְבָבוּנִי. בְּשֵׁם יְיָ, כִּי אֲמִילַם: סַבּוּנִי גַם סְבָבוּנִי. בְּשֵׁם יְיָ, כִּי אֲמִילַם: סַבּוּנִי כִדְבֹרִים, דֹּעֲכוּ כְּאֵשׁ קוֹצִים. בְּשֵׁם יְיָ, כִּי אֲמִילַם: דַּחֹה דְחִיתַנִי לִנְפֹּל, וַייָ עֲזָרָנִי: עָזִּי וְזִמְרָת, יָהּ: וַיְהִי לִי, לִישׁוּעָה: קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה, בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים: יְמִין יְיָ, עֹשָׂה חָיִל: יְמִין יְיָ, רוֹמֵמָה: יְמִין יְיָ, עֹשָׂה חָיִל: לֹא אָמוּת, כִּי אֶחְיֶה, וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָהּ: יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָהּ, וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי: פִּתְחוּ לִי, שַׁעֲרֵי צֶדֶק: אָבֹא בָם, אוֹדֶה יָהּ: זֶה הַשַּׁעַר, לַייָ: צַדִּיקִים, יָבֹאוּ בוֹ:

אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי, וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה: אודך

אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים, הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה: אבן

מֵאֵת יְיָ, הָיְתָה זֹאת, הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ: מאת

זֶה הַיּוֹם, עָשָׂה יְיָ, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ: זה

אָנָּֽא יְיָ, הוֹשִׁיעָה נָּא: אנא

אָנָּֽא יְיָ, הַצְלִיחָה נָּא: אנא

בָּרוּךְ הַבָּא. ועונים הציבור בְּשֵׁם יְיָ:

בֵּרַכְנוּכֶם, מִבֵּית יְיָ: ברכנוכם

אֵל, יְיָ, וַיָּאֶר לָנוּ: אל

אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים, עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ: אסרו

אֵלִי אַתָּה, וְאוֹדֶךָּ: אלי

אֱלֹהַי, אֲרוֹמְמֶךָּ: אלהי

הוֹדוּ לַייָ כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: הודו

אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח. וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ. אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. אֱלֹהֵי אַבְרָהָם. אֱלֹהֵי יִצְחָק. וֵֽאלֹהֵי יַעֲקֹב. הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא. אֵל עֶלְיוֹן. גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים. וְקוֹנֵה הַכֹּל. זוֹכֵר חַֽסְדֵי אָבוֹת. וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם: מֶלֶךְ רַחֲמָן מוֹשִׁיעַ וּמָגֵן. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ. מָגֵן אַבְרָהָם:

אַתָּה גִּבּוֹר לְעוֹלָם, אֲדֹנָי. מְחַיֶּה מֵתִים אָתָּה (נ"א אַתָּה). רַב לְהוֹשִׁיעַ.

מוֹרִיד הַטָּל.

כשמתפלל שליח ציבור בקול רם אומר ברכה זו במקום אתה קדוש.

כֶּתֶר יִתְּנוּ לְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מַלְאָכִים הֲמוֹנֵי מַעְלָה וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל קְבוּצֵי מַטָּה. יַחַד כֻּלָּם קְדֻשָּׁה לְךָ יְשַׁלֵּשׁוּ וְכֵן כָּתוּב עַל יַד נְבִיאָךְ: וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר: קָדוֹשׁ. קָדוֹשׁ. קָדוֹשׁ יְיָ צְבָאוֹת. מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ: כְּבוֹדוֹ וְהוֹדוֹ מְלֹא הָעוֹלָם כֻּלּוֹ וּמְשָׁרְתָיו שׁוֹאֲלִים זֶה לָזֶה אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ: מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים בָּרוּךְ כְּבוֹד יְיָ מִמְּקוֹמוֹ: מִמְּקוֹמְךָ מַלְכֵּנוּ תּוֹפִיעַ וְתִתְנַשֵּׂא וְתִמְלוֹךְ עָלֵינוּ כִּי מְחַכִּים אָֽנוּ לָךְ. מָתַי תִּמְלוֹךְ בְּצִיּוֹן בְּקָרוֹב בְּחַיֵּינוּ וּבְיָמֵינוּ. אָמֵן. תִּשְׁכּוֹן תִּתְגַּדַּל וְתִתְקַדַּשׁ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִַם עִירָךְ לְדוֹר וָדוֹר וּלְנֵצַח נְצָחִים וְעֵינֵינוּ תִרְאֶינָה בְּמַלְכוּת עֻזָּךְ כַּדָּבָר הָאָמוּר בְּשִׁירֵי קָדְשָׁךְ עַל יַד דָּוִד עַבְדָּךָ מְשִׁיחַ צִדְקָךְ: יִמְלֹךְ יְיָ לְעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן. לְדֹר וָדֹר הַלְלוּיָהּ: לְדוֹר וָדוֹר נַגִּיד גָּדְלָךְ וּלְנֵצַח נְצָחִים קְדֻשָּׁתָךְ נַקְדִּישׁ. שְׁבָחָךְ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מִפִּינוּ לֹא יָמוּשׁ כִּי אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ. הָאֵל הַקָּדוֹשׁ:

אַתָּה קָדוֹשׁ. וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ. וּקְדוֹשִׁים בְּכָל יוֹם יְהַלְלוּךָ סֶלָה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ. הָאֵל הַקָּדוֹשׁ:

אַתָּה בְחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְרָצִיתָ בָּנוּ מִכָּל הַלְּשׁוֹנוֹת. קִדַּשְׁתָּנוּ בְּמִצְותֶיךָ וְקֵרַבְתָּנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ. וְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדושׁ עָלֵינוּ קָרָאתָ.

וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן אֶת יוֹם מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, אֶת יוֹם מוֹעֵד חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה זְמָן חֵרוּתֵנוּ: בְּאַהֲבָה זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם:

וּמִפְּנֵי חֲטָאֵינוּ גָּלִינוּ מֵאַרְצֵנוּ וְנִּתְרַחַק מֵעַל אַדְמָתֵנוּ. וְאֵין אָֽנוּ יְכוּלִים לַעֲלוֹת לֵרָאוֹת לְהִשְׁתַּחֲווֹת לְפָנֶיךָ בְּבֵית בְּחִירָתָךְ בִּנְוֵה הֲדָרָךְ בַּבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו מִפְּנֵי הַיָּד שֶׁנִּשְׁתַּלְּחָה בְמִקְדָּשָׁךְ. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁתָּשׁוּב וּתְרַחֵם עָלָיו וְעָלֵינוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וְתְקַבֵּץ פְּזוּרֵינוּ מִבֵּין הַגּוֹיִם וּנְפוּצוֹתֵינוּ כְּנוֹס מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ. וַהֲבִיאֵנוּ לְצִיּוֹן עִירָךְ בְּרִנָּה וְלִירוּשָׁלִַם בֵּית מִקְדָּשְׁךְ בְּשִׂמְחַת עוֹלָם. וְשָׁם נַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ אֶת קָרְבְּנוֹת חוֹבָתֵנוּ תְּמִידִין כְּסִדְרָן וּמוּסָפִין כְּהִלְכָּתָן וְאֶת מוּסָפֵי יוֹם מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, אֶת יוֹם מוֹעֵד חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה: נַעֲשֶׂה וְנַקְרִיב לְפָנֶיךָ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצונָךְ כְּמו שֶׁכָּתַבְתָּ עָלֵינוּ בְּתוֹרָתָךְ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךְ:

מֶלֶךְ רַחְמָן רַחֵם עָלֵינוּ טוֹב וּמֵטִיב הִדָּרֶשׁ לָנוּ. שׁוּבָה עָלֵינוּ בַּהֲמוֹן רַחֲמֶיךָ בִּגְלַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁעָשׂוּ אֶת רְצוֹנֶךְ. בְּנֵה בֵיתְךְ כְּבַתְּחִלָּה. וְכוֹנֵן מִקְדָּשָׁךְ עַל מְכוֹנוֹ. וְהַרְאֵנוּ בְּבִנְיָנוֹ וְשַׂמְּחֵנוּ בְּתִקּוּנוֹ וְהָשֵׁב יִשְׂרָאֵל אֶל נָוֵהוּ כֹּהֲנִים לַעֲבוֹדָתָם וּלְוִיִּם לְדוּכָנָם וְיִשְׂרָאֵל לְמַעְמָדָם, וְאַרְמוֹן עַל מִשְׁפָּטוֹ יֵשֵׁב. וְשָׁם נַעֲלֶה וְנֵרָאֶה וְנִשְׁתַּחֲוֶה לְפָנֶיךָ בְּשָׁלשׁ פְּעֲמֵי רְגָלֵינוּ כַּכָּתוּב בַּתוֹרָתֶךָ שָׁלושׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעות וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי יְיָ רֵיקָם: וְנֶאֱמָר אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ כְּבִרְכַּת יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ:

וְהַשִּׂיאֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת בִּרְכַּת מוֹעֲדֶיךָ לְחַיִּים לְשִׂמְחָה וּלְשָׁלום כַּאֲשֶׁר רָצִיתָ וְאָמַרְתָּ לְבָרְכֵנוּ כֵּן תְּבָרְכֵנוּ סֶלָה:

קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ, וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתָךְ וְשַׂמַּחַ נַפְשֵׁנוּ בִּישׁוּעָתָךְ וְשַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבָךְ וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדָךְ בֶּאֱמֶת. וְהַנְחִילֵנוּ בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂון מוֹעֲדֵי קָדְשֶׁךְ וְיִשְׂמְחוּ בָם כָּל יִשְׂרָאֵל אוֹהֲבֵי שְׁמֶךָ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים:

רְצֵה יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל. וְלִתְפִלָּתָם שְׁעֵה. וְהָשֵׁב הָעֲבוֹדָה אֶל דְּבִיר בֵּיתֶךָ וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל. וּתְפִלָּתָם מְהֵרָה תְקַבֵּל בְּרָצוֹן. וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ:

וְתִרְצֵנוּ. וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְנָוְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים כְּמֵאָז. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ. הַמַּחְזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן:

ואומרים הציבור בתפילת הלחש והשליח ציבור אומרה גם בתפילת הלחש וגם כשמתפלל בקול רם:

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ שֶׁאַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ צוּר חַיֵּינוּ מָגֵן יִשְׁעֵנוּ. אַתָּה הוּא לְדֹר וָדֹר נוֹדֶה לָךְ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ. עַל חַיֵּינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדָךְ. עַל נִשְׁמוֹתֵינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ. עַל נִסֶּיךָ וְנִפְלְאוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת וָעֵת, עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרָיִם.

בחזרת התפילה אומרים הציבור מודים דרבנן:

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ שֶׁאַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי כָל בָּשָׂר יוֹצְרֵנוּ וְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית. בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עַל שֶׁהֶחֱיִתָנוּ וְקִיַּמְתָּנוּ. כֵּן תְּחַיֵּינוּ וּתְחָנֵּנוּ. וְתֶאֱסֹף גָּלִיּוֹתֵינוּ לְחַצְרוֹת קָדְשָׁךְ לִשְׁמוֹר חֻקֶּיךָ וּלְעָבְדָךְ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנָךְ בְּלֵבָב שָׁלֵם. עַל שֶׁאָֽנוּ מוֹדִים לָךְ. בָּרוּךְ אֵל הַהוֹדָאוֹת:

הַטּוֹב, כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶיךָ. הַמְרַחֵם, כִּי לֹא תַמּוּ חֲסָדֶיךָ. כָּל הַחַיִּים יְהַלְלוּ אֶת שְׁמָךְ הַגָּדוֹל כִּי טוֹב הָאֵל הַטּוֹב. 

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ. הַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת:

כשמתפלל שליח ציבור בקול רם, אומרים כאן ברכת כהנים. אם אין כהנים, אומר שליח ציבור בקול רם:

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. בָּרְכֵנוּ בַבְּרָכָה הַמְּשֻׁלֶּשֶׁת בַּתּוֹרָה הָאֲמוּרָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו הַכֹּהֲנִים עַם קְדוֹשֶׁיךָ כָּאָמוּר:

יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ: (כֵּן יְהִי רָצוֹן)

יָאֵר יְיָ | פָּנָיו. אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: (כֵּן יְהִי רָצוֹן)

יִשָּׂא יְיָ | פָּנָיו אֵלֶיךָ. וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם: (כֵּן יְהִי רָצוֹן)

וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַאֲנִי אֲבָרְכֵם:

ואומר "שִׂים שָׁלוֹם" וכו'

כשמברכים שני כהנים (גם כשאחד מהם קטן) או יותר (גם כשאחד מהם קטן), המארי או הגדול שבציבור אומר: כֹּהֲנִים:

והכהנים מברכים בקול רם:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁלְּאַהֲרֹן. וְצִוָּנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה: (אמן)

מקרא הש"צ הכהנים מלה במלה ומתחילים הכהנים: "יְבָרֶכְךָ". והשליח ציבור ממשיך: "יְיָ":

יְבָרֶכְךָ. יְיָ. וְיִשְׁמְרֶךָ (אמן):

יָאֵר. יְיָ. | פָּנָיו. אֵלֶיךָ. וִיחֻנֶּךָ (אמן):

יִשָּׂא. יְיָ. | פָּנָיו. אֵלֶיךָ. וְיָשֵׂם. לְךָ. שָׁלוֹם (אמן):

שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה חֵן וְחֶסֶד וְרַחֲמִים. עָלֵינוּ וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ. וּבָרְכֵנוּ כֻּלָּנוּ כְּאֶחָד מִמְּאוֹר פָּנֶיךָ. כִּי מִמְּאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ. תּוֹרָה וְחַיִּים. אַהֲבָה וְחֶסֶד. צְדָקָה וְשָׁלוֹם. וְטוֹב בְּעֵינֶיךָ לְבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּכָל עֵת בַּשָּׁלוֹם:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ. הַמְּבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם. אָמֵן:

עד כאן חזרת השליח ציבור. ובתפילת לחש ממשיכים:

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ. יְיָ צוּרִי וְגֹאֲלִי:

אֱלֹהַי. נְצוֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע. וְשִׂפְתוֹתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה. וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדּוֹם. וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה. פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶךָ וְאַחֲרֵי מִצְוֹתֶיךָ תִּרְדּוֹף נַפְשִׁי. וְכָל הַקָּמִים עָלַי לְרָעָה מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחְשְׁבוֹתָם. יִהְיוּ כְּמֹץ לִפְנֵי רוּחַ. וּמַלְאַךְ יְיָ דֹּחֶה: עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמָךְ. עֲשֵׂה לְמַעַן יְמִינָךְ. עֲשֵׂה לְמַעַן תּוֹרָתָךְ. עֲשֵׂה לְמַעַן קְדֻשָּׁתָךְ. לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ. הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי: יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ. יְיָ צוּרִי וְגֹאֲלִי:

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְרַחֲמָיו וַחֲסָדָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל. וִינַחֲמֵנוּ בְצִיּוֹן וְיִבְנֶה בְרַחֲמָיו אֶת יְרוּשָׁלָיִם בְּחַיֵּינוּ וּבְיָמֵינוּ בְּקָרוֹב אָמֵן וְאָמֵן:

אֵיכָ֣ה׀ יָשְׁבָ֣ה בָדָ֗ד הָעִיר֙ רַבָּ֣תִי עָ֔ם הָיְתָ֖ה כְּאַלְמָנָ֑ה רַבָּ֣תִי בַגּוֹיִ֗ם שָׂרָ֙תִי֙ בַּמְּדִינ֔וֹת הָיְתָ֖ה לָמַֽס׃ בָּכ֨וֹ תִבְכֶּ֜ה בַּלַּ֗יְלָה וְדִמְעָתָהּ֙ עַ֣ל לֶֽחֱיָ֔הּ אֵֽין־לָ֥הּ מְנַחֵ֖ם מִכָּל־אֹהֲבֶ֑יהָ כָּל־רֵעֶ֙יהָ֙ בָּ֣גְדוּ בָ֔הּ הָ֥יוּ לָ֖הּ לְאֹיְבִֽים׃ גָּֽלְתָ֨ה יְהוּדָ֤ה מֵעֹ֙נִי֙ וּמֵרֹ֣ב עֲבֹדָ֔ה הִ֚יא יָשְׁבָ֣ה בַגּוֹיִ֔ם לֹ֥א מָצְאָ֖ה מָנ֑וֹחַ כָּל־רֹדְפֶ֥יהָ הִשִּׂיג֖וּהָ בֵּ֥ין הַמְּצָרִֽים׃ דַּרְכֵ֨י צִיּ֜וֹן אֲבֵל֗וֹת מִבְּלִי֙ בָּאֵ֣י מוֹעֵ֔ד כָּל־שְׁעָרֶ֙יהָ֙ שֽׁוֹמֵמִ֔ין כֹּהֲנֶ֖יהָ נֶאֱנָחִ֑ים בְּתוּלֹתֶ֥יהָ נּוּג֖וֹת וְהִ֥יא מַר־לָֽהּ׃ הָי֨וּ צָרֶ֤יהָ לְרֹאשׁ֙ אֹיְבֶ֣יהָ שָׁל֔וּ כִּֽי־יְהוָ֥ה הוֹגָ֖הּ עַ֣ל רֹב־פְּשָׁעֶ֑יהָ עוֹלָלֶ֛יהָ הָלְכ֥וּ שְׁבִ֖י לִפְנֵי־צָֽר׃ וַיֵּצֵ֥א מִבַּת־צִיּ֖וֹן כָּל־הֲדָרָ֑הּ הָי֣וּ שָׂרֶ֗יהָ כְּאַיָּלִים֙ לֹא־מָצְא֣וּ מִרְעֶ֔ה וַיֵּלְכ֥וּ בְלֹא־כֹ֖חַ לִפְנֵ֥י רוֹדֵֽף׃ זָֽכְרָ֣ה יְרוּשָׁלַ‍ִ֗ם יְמֵ֤י עָנְיָהּ֙ וּמְרוּדֶ֔יהָ כֹּ֚ל מַחֲמֻדֶּ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ מִ֣ימֵי קֶ֑דֶם בִּנְפֹ֧ל עַמָּ֣הּ בְּיַד־צָ֗ר וְאֵ֤ין עוֹזֵר֙ לָ֔הּ רָא֣וּהָ צָרִ֔ים שָׂחֲק֖וּ עַ֥ל מִשְׁבַּתֶּֽהָ׃ חֵ֤טְא חָֽטְאָה֙ יְר֣וּשָׁלַ‍ִ֔ם עַל־כֵּ֖ן לְנִידָ֣ה הָיָ֑תָה כָּֽל־מְכַבְּדֶ֤יהָ הִזִּיל֙וּהָ֙ כִּי־רָא֣וּ עֶרְוָתָ֔הּ גַּם־הִ֥יא נֶאֶנְחָ֖ה וַתָּ֥שָׁב אָחֽוֹר׃ טֻמְאָתָ֣הּ בְּשׁוּלֶ֗יהָ לֹ֤א זָֽכְרָה֙ אַחֲרִיתָ֔הּ וַתֵּ֣רֶד פְּלָאִ֔ים אֵ֥ין מְנַחֵ֖ם לָ֑הּ רְאֵ֤ה יְהוָה֙ אֶת־עָנְיִ֔י כִּ֥י הִגְדִּ֖יל אוֹיֵֽב׃ יָדוֹ֙ פָּ֣רַשׂ צָ֔ר עַ֖ל כָּל־מַחֲמַדֶּ֑יהָ כִּֽי־רָאֲתָ֤ה גוֹיִם֙ בָּ֣אוּ מִקְדָּשָׁ֔הּ אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֔יתָה לֹא־יָבֹ֥אוּ בַקָּהָ֖ל לָֽךְ׃ כָּל־עַמָּ֤הּ נֶאֱנָחִים֙ מְבַקְּשִׁ֣ים לֶ֔חֶם נָתְנ֧וּ מַחֲמַדֵּיהֶ֛ם בְּאֹ֖כֶל לְהָשִׁ֣יב נָ֑פֶשׁ רְאֵ֤ה יְהוָה֙ וְֽהַבִּ֔יטָה כִּ֥י הָיִ֖יתִי זוֹלֵלָֽה׃ ל֣וֹא אֲלֵיכֶם֮ כָּל־עֹ֣בְרֵי דֶרֶךְ֒ הַבִּ֣יטוּ וּרְא֗וּ אִם־יֵ֤שׁ מַכְאוֹב֙ כְּמַכְאֹבִ֔י אֲשֶׁ֥ר עוֹלַ֖ל לִ֑י אֲשֶׁר֙ הוֹגָ֣ה יְהוָ֔ה בְּי֖וֹם חֲר֥וֹן אַפּֽוֹ׃ מִמָּר֛וֹם שָֽׁלַח־אֵ֥שׁ בְּעַצְמֹתַ֖י וַיִּרְדֶּ֑נָּה פָּרַ֨שׂ רֶ֤שֶׁת לְרַגְלַי֙ הֱשִׁיבַ֣נִי אָח֔וֹר נְתָנַ֙נִי֙ שֹֽׁמֵמָ֔ה כָּל־הַיּ֖וֹם דָּוָֽה׃ נִשְׂקַד֩ עֹ֨ל פְּשָׁעַ֜י בְּיָד֗וֹ יִשְׂתָּ֥רְג֛וּ עָל֥וּ עַל־צַוָּארִ֖י הִכְשִׁ֣יל כֹּחִ֑י נְתָנַ֣נִי אֲדֹנָ֔י בִּידֵ֖י לֹא־אוּכַ֥ל קֽוּם׃ סִלָּ֨ה כָל־אַבִּירַ֤י׀ אֲדֹנָי֙ בְּקִרְבִּ֔י קָרָ֥א עָלַ֛י מוֹעֵ֖ד לִשְׁבֹּ֣ר בַּחוּרָ֑י גַּ֚ת דָּרַ֣ךְ אֲדֹנָ֔י לִבְתוּלַ֖ת בַּת־יְהוּדָֽה׃ עַל־אֵ֣לֶּה׀ אֲנִ֣י בוֹכִיָּ֗ה עֵינִ֤י׀ עֵינִי֙ יֹ֣רְדָה מַּ֔יִם כִּֽי־רָחַ֥ק מִמֶּ֛נִּי מְנַחֵ֖ם מֵשִׁ֣יב נַפְשִׁ֑י הָי֤וּ בָנַי֙ שֽׁוֹמֵמִ֔ים כִּ֥י גָבַ֖ר אוֹיֵֽב׃ פֵּֽרְשָׂ֨ה צִיּ֜וֹן בְּיָדֶ֗יהָ אֵ֤ין מְנַחֵם֙ לָ֔הּ צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה לְיַעֲקֹ֖ב סְבִיבָ֣יו צָרָ֑יו הָיְתָ֧ה יְרוּשָׁלַ֛‍ִם לְנִדָּ֖ה בֵּינֵיהֶֽם׃ צַדִּ֥יק ה֛וּא יְהוָ֖ה כִּ֣י פִ֣יהוּ מָרִ֑יתִי שִׁמְעוּ־נָ֣א כָל־הָֽעַמִּ֗ים וּרְאוּ֙ מַכְאֹבִ֔י בְּתוּלֹתַ֥י וּבַחוּרַ֖י הָלְכ֥וּ בַשֶּֽׁבִי׃ קָרָ֤אתִי לַֽמְאַהֲבַי֙ הֵ֣מָּה רִמּ֔וּנִי כֹּהֲנַ֥י וּזְקֵנַ֖י בָּעִ֣יר גָּוָ֑עוּ כִּֽי־בִקְשׁ֥וּ אֹ֙כֶל֙ לָ֔מוֹ וְיָשִׁ֖יבוּ אֶת־נַפְשָֽׁם׃ רְאֵ֨ה יְהוָ֤ה כִּֽי־צַר־לִי֙ מֵעַ֣י חֳמַרְמָ֔רוּ נֶהְפַּ֤ךְ לִבִּי֙ בְּקִרְבִּ֔י כִּ֥י מָר֖וֹ מָרִ֑יתִי מִח֥וּץ שִׁכְּלָה־חֶ֖רֶב בַּבַּ֥יִת כַּמָּֽוֶת׃ שָׁמְע֞וּ כִּ֧י נֶאֱנָחָ֣ה אָ֗נִי אֵ֤ין מְנַחֵם֙ לִ֔י כָּל־אֹ֨יְבַ֜י שָׁמְע֤וּ רָֽעָתִי֙ שָׂ֔שׂוּ כִּ֥י אַתָּ֖ה עָשִׂ֑יתָ הֵבֵ֥אתָ יוֹם־קָרָ֖אתָ וְיִֽהְי֥וּ כָמֽוֹנִי׃ תָּבֹ֨א כָל־רָעָתָ֤ם לְפָנֶ֙יךָ֙ וְעוֹלֵ֣ל לָ֔מוֹ כַּאֲשֶׁ֥ר עוֹלַ֛לְתָּ לִ֖י עַ֣ל כָּל־פְּשָׁעָ֑י כִּֽי־רַבּ֥וֹת אַנְחֹתַ֖י וְלִבִּ֥י דַוָּֽי׃

אֵיכָה֩ יָעִ֨יב בְּאַפּ֤וֹ׀ אֲדֹנָי֙ אֶת־בַּת־צִיּ֔וֹן הִשְׁלִ֤יךְ מִשָּׁמַ֙יִם֙ אֶ֔רֶץ תִּפְאֶ֖רֶת יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹא־זָכַ֥ר הֲדֹם־רַגְלָ֖יו בְּי֥וֹם אַפּֽוֹ׃ בִּלַּ֨ע אֲדֹנָ֜י וְלֹ֣א חָמַ֗ל אֵ֚ת כָּל־נְא֣וֹת יַעֲקֹ֔ב הָרַ֧ס בְּעֶבְרָת֛וֹ מִבְצְרֵ֥י בַת־יְהוּדָ֖ה הִגִּ֣יעַ לָאָ֑רֶץ חִלֵּ֥ל מַמְלָכָ֖ה וְשָׂרֶֽיהָ׃ גָּדַ֣ע בָּֽחֳרִי־אַ֗ף כֹּ֚ל קֶ֣רֶן יִשְׂרָאֵ֔ל הֵשִׁ֥יב אָח֛וֹר יְמִינ֖וֹ מִפְּנֵ֣י אוֹיֵ֑ב וַיִּבְעַ֤ר בְּיַעֲקֹב֙ כְּאֵ֣שׁ לֶֽהָבָ֔ה אָכְלָ֖ה סָבִֽיב׃ דָּרַ֨ךְ קַשְׁתּ֜וֹ כְּאוֹיֵ֗ב נִצָּ֤ב יְמִינוֹ֙ כְּצָ֔ר וַֽיַּהֲרֹ֔ג כֹּ֖ל מַחֲמַדֵּי־עָ֑יִן בְּאֹ֙הֶל֙ בַּת־צִיּ֔וֹן שָׁפַ֥ךְ כָּאֵ֖שׁ חֲמָתֽוֹ׃ הָיָ֨ה אֲדֹנָ֤י׀ כְּאוֹיֵב֙ בִּלַּ֣ע יִשְׂרָאֵ֔ל בִּלַּע֙ כָּל־אַרְמְנוֹתֶ֔יהָ שִׁחֵ֖ת מִבְצָרָ֑יו וַיֶּ֙רֶב֙ בְּבַת־יְהוּדָ֔ה תַּאֲנִיָּ֖ה וַאֲנִיָּֽה׃ וַיַּחְמֹ֤ס כַּגַּן֙ שֻׂכּ֔וֹ שִׁחֵ֖ת מוֹעֲד֑וֹ שִׁכַּ֨ח יְהוָ֤ה׀ בְּצִיּוֹן֙ מוֹעֵ֣ד וְשַׁבָּ֔ת וַיִּנְאַ֥ץ בְּזַֽעַם־אַפּ֖וֹ מֶ֥לֶךְ וְכֹהֵֽן׃ זָנַ֨ח אֲדֹנָ֤י׀ מִזְבְּחוֹ֙ נִאֵ֣ר מִקְדָּשׁ֔וֹ הִסְגִּיר֙ בְּיַד־אוֹיֵ֔ב חוֹמֹ֖ת אַרְמְנוֹתֶ֑יהָ ק֛וֹל נָתְנ֥וּ בְּבֵית־יְהוָ֖ה כְּי֥וֹם מוֹעֵֽד׃ חָשַׁ֨ב יְהוָ֤ה׀ לְהַשְׁחִית֙ חוֹמַ֣ת בַּת־צִיּ֔וֹן נָ֣טָה קָ֔ו לֹא־הֵשִׁ֥יב יָד֖וֹ מִבַּלֵּ֑עַ וַיַּֽאֲבֶל־חֵ֥ל וְחוֹמָ֖ה יַחְדָּ֥ו אֻמְלָֽלוּ׃ טָבְע֤וּ בָאָ֙רֶץ֙ שְׁעָרֶ֔יהָ אִבַּ֥ד וְשִׁבַּ֖ר בְּרִיחֶ֑יהָ מַלְכָּ֨הּ וְשָׂרֶ֤יהָ בַגּוֹיִם֙ אֵ֣ין תּוֹרָ֔ה גַּם־נְבִיאֶ֕יהָ לֹא־מָצְא֥וּ חָז֖וֹן מֵיְהוָֽה׃ יֵשְׁב֨וּ לָאָ֤רֶץ יִדְּמוּ֙ זִקְנֵ֣י בַת־צִיּ֔וֹן הֶֽעֱל֤וּ עָפָר֙ עַל־רֹאשָׁ֔ם חָגְר֖וּ שַׂקִּ֑ים הוֹרִ֤ידוּ לָאָ֙רֶץ֙ רֹאשָׁ֔ן בְּתוּלֹ֖ת יְרוּשָׁלָ‍ִֽם׃ כָּל֨וּ בַדְּמָע֤וֹת עֵינַי֙ חֳמַרְמְר֣וּ מֵעַ֔י נִשְׁפַּ֤ךְ לָאָ֙רֶץ֙ כְּבֵדִ֔י עַל־שֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּ֑י בֵּֽעָטֵ֤ף עוֹלֵל֙ וְיוֹנֵ֔ק בִּרְחֹב֖וֹת קִרְיָֽה׃ לְאִמֹּתָם֙ יֹֽאמְר֔וּ אַיֵּ֖ה דָּגָ֣ן וָיָ֑יִן בְּהִֽתְעַטְּפָ֤ם כֶּֽחָלָל֙ בִּרְחֹב֣וֹת עִ֔יר בְּהִשְׁתַּפֵּ֣ךְ נַפְשָׁ֔ם אֶל־חֵ֖יק אִמֹּתָֽם׃ מָֽה־אֲעִידֵ֞ךְ מָ֣ה אֲדַמֶּה־לָּ֗ךְ הַבַּת֙ יְר֣וּשָׁלַ‍ִ֔ם מָ֤ה אַשְׁוֶה־לָּךְ֙ וַאֲנַֽחֲמֵ֔ךְ בְּתוּלַ֖ת בַּת־צִיּ֑וֹן כִּֽי־גָד֥וֹל כַּיָּ֛ם שִׁבְרֵ֖ךְ מִ֥י יִרְפָּא־לָֽךְ׃ נְבִיאַ֗יִךְ חָ֤זוּ לָךְ֙ שָׁ֣וְא וְתָפֵ֔ל וְלֹֽא־גִלּ֥וּ עַל־עֲו‍ֹנֵ֖ךְ לְהָשִׁ֣יב שְׁבוּתֵ֑ךְ וַיֶּ֣חֱזוּ לָ֔ךְ מַשְׂא֥וֹת שָׁ֖וְא וּמַדּוּחִֽים׃ סָֽפְק֨וּ עָלַ֤יִךְ כַּפַּ֙יִם֙ כָּל־עֹ֣בְרֵי דֶ֔רֶךְ שָֽׁרְקוּ֙ וַיָּנִ֣עוּ רֹאשָׁ֔ם עַל־בַּ֖ת יְרוּשָׁלָ֑‍ִם הֲזֹ֣את הָעִ֗יר שֶׁיֹּֽאמְרוּ֙ כְּלִ֣ילַת יֹ֔פִי מָשׂ֖וֹשׂ לְכָל־הָאָֽרֶץ׃ פָּצ֨וּ עָלַ֤יִךְ פִּיהֶם֙ כָּל־א֣וֹיְבַ֔יִךְ שָֽׁרְקוּ֙ וַיַּֽחַרְקוּ־שֵׁ֔ן אָמְר֖וּ בִּלָּ֑עְנוּ אַ֣ךְ זֶ֥ה הַיּ֛וֹם שֶׁקִּוִּינֻ֖הוּ מָצָ֥אנוּ רָאִֽינוּ׃ עָשָׂ֨ה יְהוָ֜ה אֲשֶׁ֣ר זָמָ֗ם בִּצַּ֤ע אֶמְרָתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה מִֽימֵי־קֶ֔דֶם הָרַ֖ס וְלֹ֣א חָמָ֑ל וַיְשַׂמַּ֤ח עָלַ֙יִךְ֙ אוֹיֵ֔ב הֵרִ֖ים קֶ֥רֶן צָרָֽיִךְ׃ צָעַ֥ק לִבָּ֖ם אֶל־אֲדֹנָ֑י חוֹמַ֣ת בַּת־צִ֠יּוֹן הוֹרִ֨ידִי כַנַּ֤חַל דִּמְעָה֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה אַֽל־תִּתְּנִ֤י פוּגַת֙ לָ֔ךְ אַל־תִּדֹּ֖ם בַּת־עֵינֵֽךְ׃ ק֣וּמִי׀ רֹ֣נִּי בַלַּ֗יְלָה לְרֹאשׁ֙ אַשְׁמֻר֔וֹת שִׁפְכִ֤י כַמַּ֙יִם֙ לִבֵּ֔ךְ נֹ֖כַח פְּנֵ֣י אֲדֹנָ֑י שְׂאִ֧י אֵלָ֣יו כַּפַּ֗יִךְ עַל־נֶ֙פֶשׁ֙ עֽוֹלָלַ֔יִךְ הָעֲטוּפִ֥ים בְּרָעָ֖ב בְּרֹ֥אשׁ כָּל־חוּצֽוֹת׃ רְאֵ֤ה יְהוָה֙ וְֽהַבִּ֔יטָה לְמִ֖י עוֹלַ֣לְתָּ כֹּ֑ה אִם־תֹּאכַ֨לְנָה נָשִׁ֤ים פִּרְיָם֙ עֹלֲלֵ֣י טִפֻּחִ֔ים אִם־יֵהָרֵ֛ג בְּמִקְדַּ֥שׁ אֲדֹנָ֖י כֹּהֵ֥ן וְנָבִֽיא׃ שָׁכְב֨וּ לָאָ֤רֶץ חוּצוֹת֙ נַ֣עַר וְזָקֵ֔ן בְּתוּלֹתַ֥י וּבַחוּרַ֖י נָפְל֣וּ בֶחָ֑רֶב הָרַ֙גְתָּ֙ בְּי֣וֹם אַפֶּ֔ךָ טָבַ֖חְתָּ לֹ֥א חָמָֽלְתָּ׃ תִּקְרָא֩ כְי֨וֹם מוֹעֵ֤ד מְגוּרַי֙ מִסָּבִ֔יב וְלֹ֥א הָיָ֛ה בְּי֥וֹם אַף־יְהוָ֖ה פָּלִ֣יט וְשָׂרִ֑יד אֲשֶׁר־טִפַּ֥חְתִּי וְרִבִּ֖יתִי אֹיְבִ֥י כִלָּֽם׃

אֲנִ֤י הַגֶּ֙בֶר֙ רָאָ֣ה עֳנִ֔י בְּשֵׁ֖בֶט עֶבְרָתֽוֹ׃ אוֹתִ֥י נָהַ֛ג וַיֹּלַ֖ךְ חֹ֥שֶׁךְ וְלֹא־אֽוֹר׃ אַ֣ךְ בִּ֥י יָשֻׁ֛ב יַהֲפֹ֥ךְ יָד֖וֹ כָּל־הַיּֽוֹם׃ בִּלָּ֤ה בְשָׂרִי֙ וְעוֹרִ֔י שִׁבַּ֖ר עַצְמוֹתָֽי׃ בָּנָ֥ה עָלַ֛י וַיַּקַּ֖ף רֹ֥אשׁ וּתְלָאָֽה׃ בְּמַחֲשַׁכִּ֥ים הוֹשִׁיבַ֖נִי כְּמֵתֵ֥י עוֹלָֽם׃ גָּדַ֧ר בַּעֲדִ֛י וְלֹ֥א אֵצֵ֖א הִכְבִּ֥יד נְחָשְׁתִּֽי׃ גַּ֣ם כִּ֤י אֶזְעַק֙ וַאֲשַׁוֵּ֔עַ שָׂתַ֖ם תְּפִלָּתִֽי׃ גָּדַ֤ר דְּרָכַי֙ בְּגָזִ֔ית נְתִיבֹתַ֖י עִוָּֽה׃ דֹּ֣ב אֹרֵ֥ב הוּא֙ לִ֔י אֲרִ֖י בְּמִסְתָּרִֽים׃ דְּרָכַ֥י סוֹרֵ֛ר וַֽיְפַשְּׁחֵ֖נִי שָׂמַ֥נִי שֹׁמֵֽם׃ דָּרַ֤ךְ קַשְׁתּוֹ֙ וַיַּצִּיבֵ֔נִי כַּמַּטָּרָ֖א לַחֵֽץ׃ הֵבִיא֙ בְּכִלְיוֹתָ֔י בְּנֵ֖י אַשְׁפָּתֽוֹ׃ הָיִ֤יתִי שְּׂחֹק֙ לְכָל־עַמִּ֔י נְגִינָתָ֖ם כָּל־הַיּֽוֹם׃ הִשְׂבִּיעַ֥נִי בַמְּרוֹרִ֖ים הִרְוַ֥נִי לַעֲנָֽה׃ וַיַּגְרֵ֤ס בֶּֽחָצָץ֙ שִׁנָּ֔י הִכְפִּישַׁ֖נִי בָּאֵֽפֶר׃ וַתִּזְנַ֧ח מִשָּׁל֛וֹם נַפְשִׁ֖י נָשִׁ֥יתִי טוֹבָֽה׃ וָאֹמַר֙ אָבַ֣ד נִצְחִ֔י וְתוֹחַלְתִּ֖י מֵיְהוָֽה׃ זְכָר־עָנְיִ֥י וּמְרוּדִ֖י לַעֲנָ֥ה וָרֹֽאשׁ׃ זָכ֣וֹר תִּזְכּ֔וֹר וְתָשׁ֥וֹחַ עָלַ֖י נַפְשִֽׁי׃ זֹ֛את אָשִׁ֥יב אֶל־לִבִּ֖י עַל־כֵּ֥ן אוֹחִֽיל׃ חַֽסְדֵ֤י יְהוָה֙ כִּ֣י לֹא־תָ֔מְנוּ כִּ֥י לֹא־כָל֖וּ רַחֲמָֽיו׃ חֲדָשִׁים֙ לַבְּקָרִ֔ים רַבָּ֖ה אֱמוּנָתֶֽךָ׃ חֶלְקִ֤י יְהוָה֙ אָמְרָ֣ה נַפְשִׁ֔י עַל־כֵּ֖ן אוֹחִ֥יל לֽוֹ׃ ט֤וֹב יְהוָה֙ לְקֹוָ֔ו לְנֶ֖פֶשׁ תִּדְרְשֶֽׁנּוּ׃ ט֤וֹב וְיָחִיל֙ וְדוּמָ֔ם לִתְשׁוּעַ֖ת יְהוָֽה׃ ט֣וֹב לַגֶּ֔בֶר כִּֽי־יִשָּׂ֥א עֹ֖ל בִּנְעוּרָֽיו׃ יֵשֵׁ֤ב בָּדָד֙ וְיִדֹּ֔ם כִּ֥י נָטַ֖ל עָלָֽיו׃ יִתֵּ֤ן בֶּֽעָפָר֙ פִּ֔יהוּ אוּלַ֖י יֵ֥שׁ תִּקְוָֽה׃ יִתֵּ֧ן לְמַכֵּ֛הוּ לֶ֖חִי יִשְׂבַּ֥ע בְּחֶרְפָּֽה׃ כִּ֣י לֹ֥א יִזְנַ֛ח לְעוֹלָ֖ם אֲדֹנָֽי׃ כִּ֣י אִם־הוֹגָ֔ה וְרִחַ֖ם כְּרֹ֥ב חֲסָדָֽיו׃ כִּ֣י לֹ֤א עִנָּה֙ מִלִּבּ֔וֹ וַיַּגֶּ֖ה בְּנֵי־אִֽישׁ׃ לְדַכֵּא֙ תַּ֣חַת רַגְלָ֔יו כֹּ֖ל אֲסִ֥ירֵי אָֽרֶץ׃ לְהַטּוֹת֙ מִשְׁפַּט־גָּ֔בֶר נֶ֖גֶד פְּנֵ֥י עֶלְיֽוֹן׃ לְעַוֵּ֤ת אָדָם֙ בְּרִיב֔וֹ אֲדֹנָ֖י לֹ֥א רָאָֽה׃ מִ֣י זֶ֤ה אָמַר֙ וַתֶּ֔הִי אֲדֹנָ֖י לֹ֥א צִוָּֽה׃ מִפִּ֤י עֶלְיוֹן֙ לֹ֣א תֵצֵ֔א הָרָע֖וֹת וְהַטּֽוֹב׃ מַה־יִּתְאוֹנֵן֙ אָדָ֣ם חָ֔י גֶּ֖בֶר עַל־חֲטָאָֽיו׃ נַחְפְּשָׂ֤ה דְרָכֵ֙ינוּ֙ וְֽנַחְקֹ֔רָה וְנָשׁ֖וּבָה עַד־יְהוָֽה׃ נִשָּׂ֤א לְבָבֵ֙נוּ֙ אֶל־כַּפָּ֔יִם אֶל־אֵ֖ל בַּשָּׁמָֽיִם׃ נַ֤חְנוּ פָשַׁ֙עְנוּ֙ וּמָרִ֔ינוּ אַתָּ֖ה לֹ֥א סָלָֽחְתָּ׃ סַכֹּ֤תָה בָאַף֙ וַֽתִּרְדְּפֵ֔נוּ הָרַ֖גְתָּ לֹ֥א חָמָֽלְתָּ׃ סַכּ֤וֹתָה בֶֽעָנָן֙ לָ֔ךְ מֵעֲב֖וֹר תְּפִלָּֽה׃ סְחִ֧י וּמָא֛וֹס תְּשִׂימֵ֖נוּ בְּקֶ֥רֶב הָעַמִּֽים׃ פָּצ֥וּ עָלֵ֛ינוּ פִּיהֶ֖ם כָּל־אֹיְבֵֽינוּ׃ פַּ֧חַד וָפַ֛חַת הָ֥יָה לָ֖נוּ הַשֵּׁ֥את וְהַשָּֽׁבֶר׃ פַּלְגֵי־מַ֙יִם֙ תֵּרַ֣ד עֵינִ֔י עַל־שֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּֽי׃ עֵינִ֧י נִגְּרָ֛ה וְלֹ֥א תִדְמֶ֖ה מֵאֵ֥ין הֲפֻגֽוֹת׃ עַד־יַשְׁקִ֣יף וְיֵ֔רֶא יְהוָ֖ה מִשָּׁמָֽיִם׃ עֵינִי֙ עֽוֹלְלָ֣ה לְנַפְשִׁ֔י מִכֹּ֖ל בְּנ֥וֹת עִירִֽי׃ צ֥וֹד צָד֛וּנִי כַּצִּפּ֖וֹר אֹיְבַ֥י חִנָּֽם׃ צָֽמְת֤וּ בַבּוֹר֙ חַיָּ֔י וַיַּדּוּ־אֶ֖בֶן בִּֽי׃ צָֽפוּ־מַ֥יִם עַל־רֹאשִׁ֖י אָמַ֥רְתִּי נִגְזָֽרְתִּי׃ קָרָ֤אתִי שִׁמְךָ֙ יְהוָ֔ה מִבּ֖וֹר תַּחְתִּיּֽוֹת׃ קוֹלִ֖י שָׁמָ֑עְתָּ אַל־תַּעְלֵ֧ם אָזְנְךָ֛ לְרַוְחָתִ֖י לְשַׁוְעָתִֽי׃ קָרַ֙בְתָּ֙ בְּי֣וֹם אֶקְרָאֶ֔ךָּ אָמַ֖רְתָּ אַל־תִּירָֽא׃ רַ֧בְתָּ אֲדֹנָ֛י רִיבֵ֥י נַפְשִׁ֖י גָּאַ֥לְתָּ חַיָּֽי׃ רָאִ֤יתָה יְהוָה֙ עַוָּ֣תָתִ֔י שָׁפְטָ֖ה מִשְׁפָּטִֽי׃ רָאִ֙יתָה֙ כָּל־נִקְמָתָ֔ם כָּל־מַחְשְׁבֹתָ֖ם לִֽי׃ שָׁמַ֤עְתָּ חֶרְפָּתָם֙ יְהוָ֔ה כָּל־מַחְשְׁבֹתָ֖ם עָלָֽי׃ שִׂפְתֵ֤י קָמַי֙ וְהֶגְיוֹנָ֔ם עָלַ֖י כָּל־הַיּֽוֹם׃ שִׁבְתָּ֤ם וְקִֽימָתָם֙ הַבִּ֔יטָה אֲנִ֖י מַנְגִּינָתָֽם׃ תָּשִׁ֨יב לָהֶ֥ם גְּמ֛וּל יְהוָ֖ה כְּמַעֲשֵׂ֥ה יְדֵיהֶֽם׃ תִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ מְגִנַּת־לֵ֔ב תַּאֲלָֽתְךָ֖ לָהֶֽם׃ תִּרְדֹּ֤ף בְּאַף֙ וְתַשְׁמִידֵ֔ם מִתַּ֖חַת שְׁמֵ֥י יְהוָֽה׃

אֵיכָה֙ יוּעַ֣ם זָהָ֔ב יִשְׁנֶ֖א הַכֶּ֣תֶם הַטּ֑וֹב תִּשְׁתַּפֵּ֙כְנָה֙ אַבְנֵי־קֹ֔דֶשׁ בְּרֹ֖אשׁ כָּל־חוּצֽוֹת׃ בְּנֵ֤י צִיּוֹן֙ הַיְקָרִ֔ים הַמְסֻלָּאִ֖ים בַּפָּ֑ז אֵיכָ֤ה נֶחְשְׁבוּ֙ לְנִבְלֵי־חֶ֔רֶשׂ מַעֲשֵׂ֖ה יְדֵ֥י יוֹצֵֽר׃ גַּם־תַּנִּים֙ חָ֣לְצוּ שַׁ֔ד הֵינִ֖יקוּ גּוּרֵיהֶ֑ן בַּת־עַמִּ֣י לְאַכְזָ֔ר כַּיְעֵנִ֖ים בַּמִּדְבָּֽר׃ דָּבַ֨ק לְשׁ֥וֹן יוֹנֵ֛ק אֶל־חִכּ֖וֹ בַּצָּמָ֑א עֽוֹלָלִים֙ שָׁ֣אֲלוּ לֶ֔חֶם פֹּרֵ֖שׂ אֵ֥ין לָהֶֽם׃ הָאֹֽכְלִים֙ לְמַ֣עֲדַנִּ֔ים נָשַׁ֖מּוּ בַּחוּצ֑וֹת הָאֱמֻנִים֙ עֲלֵ֣י תוֹלָ֔ע חִבְּק֖וּ אַשְׁפַּתּֽוֹת׃ וַיִּגְדַּל֙ עֲו‍ֹ֣ן בַּת־עַמִּ֔י מֵֽחַטַּ֖את סְדֹ֑ם הַֽהֲפוּכָ֣ה כְמוֹ־רָ֔גַע וְלֹא־חָ֥לוּ בָ֖הּ יָדָֽיִם׃ זַכּ֤וּ נְזִירֶ֙יהָ֙ מִשֶּׁ֔לֶג צַח֖וּ מֵחָלָ֑ב אָ֤דְמוּ עֶ֙צֶם֙ מִפְּנִינִ֔ים סַפִּ֖יר גִּזְרָתָֽם׃ חָשַׁ֤ךְ מִשְּׁחוֹר֙ תָּֽאֳרָ֔ם לֹ֥א נִכְּר֖וּ בַּחוּצ֑וֹת צָפַ֤ד עוֹרָם֙ עַל־עַצְמָ֔ם יָבֵ֖שׁ הָיָ֥ה כָעֵֽץ׃ טוֹבִ֤ים הָיוּ֙ חַלְלֵי־חֶ֔רֶב מֵֽחַלְלֵ֖י רָעָ֑ב שֶׁ֣הֵ֤ם יָז֙וּבוּ֙ מְדֻקָּרִ֔ים מִתְּנוּבֹ֖ת שָׂדָֽי׃ יְדֵ֗י נָשִׁים֙ רַחֲמָ֣נִיּ֔וֹת בִּשְּׁל֖וּ יַלְדֵיהֶ֑ן הָי֤וּ לְבָרוֹת֙ לָ֔מוֹ בְּשֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּֽי׃ כִּלָּ֤ה יְהוָה֙ אֶת־חֲמָת֔וֹ שָׁפַ֖ךְ חֲר֣וֹן אַפּ֑וֹ וַיַּצֶּת־אֵ֣שׁ בְּצִיּ֔וֹן וַתֹּ֖אכַל יְסוֹדֹתֶֽיהָ׃ לֹ֤א הֶאֱמִ֙ינוּ֙ מַלְכֵי־אֶ֔רֶץ וְכֹ֖ל יֹשְׁבֵ֣י תֵבֵ֑ל כִּ֤י יָבֹא֙ צַ֣ר וְאוֹיֵ֔ב בְּשַׁעֲרֵ֖י יְרוּשָׁלָ‍ִֽם׃ מֵֽחַטֹּ֣את נְבִיאֶ֔יהָ עֲו‍ֹנ֖וֹת כֹּהֲנֶ֑יהָ הַשֹּׁפְכִ֥ים בְּקִרְבָּ֖הּ דַּ֥ם צַדִּיקִֽים׃ נָע֤וּ עִוְרִים֙ בַּֽחוּצ֔וֹת נְגֹֽאֲל֖וּ בַּדָּ֑ם בְּלֹ֣א יֽוּכְל֔וּ יִגְּע֖וּ בִּלְבֻשֵׁיהֶֽם׃ ס֣וּרוּ טָמֵ֞א קָ֣רְאוּ לָ֗מוֹ ס֤וּרוּ ס֙וּרוּ֙ אַל־תִּגָּ֔עוּ כִּ֥י נָצ֖וּ גַּם־נָ֑עוּ אָֽמְרוּ֙ בַּגּוֹיִ֔ם לֹ֥א יוֹסִ֖יפוּ לָגֽוּר׃ פְּנֵ֤י יְהוָה֙ חִלְּקָ֔ם לֹ֥א יוֹסִ֖יף לְהַבִּיטָ֑ם פְּנֵ֤י כֹהֲנִים֙ לֹ֣א נָשָׂ֔אוּ וּזְקֵנִ֖ים לֹ֥א חָנָֽנוּ׃ עוֹדֵ֙ינוּ֙ תִּכְלֶ֣ינָה עֵינֵ֔ינוּ אֶל־עֶזְרָתֵ֖נוּ הָ֑בֶל בְּצִפִּיָּתֵ֣נוּ צִפִּ֔ינוּ אֶל־גּ֖וֹי לֹ֥א יוֹשִֽׁעַ׃ צָד֣וּ צְעָדֵ֔ינוּ מִלֶּ֖כֶת בִּרְחֹבֹתֵ֑ינוּ קָרַ֥ב קִצֵּ֛ינוּ מָלְא֥וּ יָמֵ֖ינוּ כִּי־בָ֥א קִצֵּֽינוּ׃ קַלִּ֤ים הָיוּ֙ רֹדְפֵ֔ינוּ מִנִּשְׁרֵ֖י שָׁמָ֑יִם עַל־הֶהָרִ֣ים דְּלָקֻ֔נוּ בַּמִּדְבָּ֖ר אָ֥רְבוּ לָֽנוּ׃ ר֤וּחַ אַפֵּ֙ינוּ֙ מְשִׁ֣יחַ יְהוָ֔ה נִלְכַּ֖ד בִּשְׁחִיתוֹתָ֑ם אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔רְנוּ בְּצִלּ֖וֹ נִֽחְיֶ֥ה בַגּוֹיִֽם׃ שִׂ֤ישִׂי וְשִׂמְחִי֙ בַּת־אֱד֔וֹם יוֹשֶׁ֖בֶת בְּאֶ֣רֶץ ע֑וּץ גַּם־עָלַ֙יִךְ֙ תַּעֲבָר־כּ֔וֹס תִּשְׁכְּרִ֖י וְתִתְעָרִֽי׃ תַּם־עֲו‍ֹנֵךְ֙ בַּת־צִיּ֔וֹן לֹ֥א יוֹסִ֖יף לְהַגְלוֹתֵ֑ךְ פָּקַ֤ד עֲו‍ֹנֵךְ֙ בַּת־אֱד֔וֹם גִּלָּ֖ה עַל־חַטֹּאתָֽיִךְ׃

זְכֹ֤ר יְהוָה֙ מֶֽה־הָ֣יָה לָ֔נוּ הַבִּ֖יטָה וּרְאֵ֥ה אֶת־חֶרְפָּתֵֽנוּ׃ נַחֲלָתֵ֙נוּ֙ נֶֽהֶפְכָ֣ה לְזָרִ֔ים בָּתֵּ֖ינוּ לְנָכְרִֽים׃ יְתוֹמִ֤ים הָיִ֙ינוּ֙ אין וְאֵ֣ין אָ֔ב אִמֹּתֵ֖ינוּ כְּאַלְמָנֽוֹת׃ מֵימֵ֙ינוּ֙ בְּכֶ֣סֶף שָׁתִ֔ינוּ עֵצֵ֖ינוּ בִּמְחִ֥יר יָבֹֽאוּ׃ עַ֤ל צַוָּארֵ֙נוּ֙ נִרְדָּ֔פְנוּ יָגַ֖עְנוּ וְלֹ֥א הֽוּנַֽח־לָֽנוּ׃ מִצְרַ֙יִם֙ נָתַ֣נּוּ יָ֔ד אַשּׁ֖וּר לִשְׂבֹּ֥עַֽ לָֽחֶם׃ אֲבֹתֵ֤ינוּ חָֽטְאוּ֙ וְאֵינָ֔ם וַאֲנַ֖חְנוּ עֲו‍ֹנֹתֵיהֶ֥ם סָבָֽלְנוּ׃ עֲבָדִים֙ מָ֣שְׁלוּ בָ֔נוּ פֹּרֵ֖ק אֵ֥ין מִיָּדָֽם׃ בְּנַפְשֵׁ֙נוּ֙ נָבִ֣יא לַחְמֵ֔נוּ מִפְּנֵ֖י חֶ֥רֶב הַמִּדְבָּֽר׃ עוֹרֵ֙נוּ֙ כְּתַנּ֣וּר נִכְמָ֔רוּ מִפְּנֵ֖י זַלְעֲפ֥וֹת רָעָֽב׃ נָשִׁים֙ בְּצִיּ֣וֹן עִנּ֔וּ בְּתֻלֹ֖ת בְּעָרֵ֥י יְהוּדָֽה׃ שָׂרִים֙ בְּיָדָ֣ם נִתְל֔וּ פְּנֵ֥י זְקֵנִ֖ים לֹ֥א נֶהְדָּֽרוּ׃ בַּחוּרִים֙ טְח֣וֹן נָשָׂ֔אוּ וּנְעָרִ֖ים בָּעֵ֥ץ כָּשָֽׁלוּ׃ זְקֵנִים֙ מִשַּׁ֣עַר שָׁבָ֔תוּ בַּחוּרִ֖ים מִנְּגִינָתָֽם׃ שָׁבַת֙ מְשׂ֣וֹשׂ לִבֵּ֔נוּ נֶהְפַּ֥ךְ לְאֵ֖בֶל מְחֹלֵֽנוּ׃ נָֽפְלָה֙ עֲטֶ֣רֶת רֹאשֵׁ֔נוּ אֽוֹי־נָ֥א לָ֖נוּ כִּ֥י חָטָֽאנוּ׃ עַל־זֶ֗ה הָיָ֤ה דָוֶה֙ לִבֵּ֔נוּ עַל־אֵ֖לֶּה חָשְׁכ֥וּ עֵינֵֽינוּ׃ עַ֤ל הַר־צִיּוֹן֙ שֶׁשָּׁמֵ֔ם שׁוּעָלִ֖ים הִלְּכוּ־בֽוֹ׃ אַתָּ֤ה יְהוָה֙ לְעוֹלָ֣ם תֵּשֵׁ֔ב כִּסְאֲךָ֖ לְדֹ֥ר וָדֽוֹר׃ לָ֤מָּה לָנֶ֙צַח֙ תִּשְׁכָּחֵ֔נוּ תַּֽעַזְבֵ֖נוּ לְאֹ֥רֶךְ יָמִֽים׃ הֲשִׁיבֵ֨נוּ יְהוָ֤ה׀ אֵלֶ֙יךָ֙ וְֽנָשׁ֔וּבָה חַדֵּ֥שׁ יָמֵ֖ינוּ כְּקֶֽדֶם׃ כִּ֚י אִם־מָאֹ֣ס מְאַסְתָּ֔נוּ קָצַ֥פְתָּ עָלֵ֖ינוּ עַד־מְאֹֽד׃

זכור י"י מה היה לנו. אוי: הביטה וראה את חרפתינו: אוי מה היה לנו: (אוי מה) אקונן בכל שנה ודמעתי אתמיד. אוי: באתי במעמקי מים. ומכאובי נגדי תמיד: (אוי) גלה כבודי ומאורי הועם. אוי: אף דוחפתי מזבולי. והנני חרפת אדם ובזוי עם: (אוי) הלמוני כותים וחרפו ושאגו למולי. אוי: וכל רואי ילעיגו לי: (אוי) זרע מרעים הקיפוני כזאבים. אוי: חרבו מקדשי וסבבוני פרים רבים: (אוי) טאטו המקדש המעוז וגורשתי ממנוחי. אוי: יבש כחרש כחי: (אוי) כילוני זרים ונגעה נפשי עד מות. אוי: כי דכיתנו במקום תנים ותכס עלינו בצלמות: (אוי) לנבלה שמוני ודרכו בגתות בתולותי. אוי: לארץ נשפך כבדי. והתפרדו כל עצמותי: (אוי) מהר אל גבעה התעללו בם שוטני. אוי: נאקו וצעקו. איה חסדיך הראשונים י"י: (אוי) איה

בְּלֵיל זֶה יִבְכָּיוּן וְיֵלִילוּ בָנָי: לֵיל חָרַב בֵּיתִי וְנִשְׂרְפוּ אַרְמוֹנָי: וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל יֶהְגּוּ בִיגוֹנָי: יִבְכּוּ הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף יְיָ: יִבְכּוּ הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף יְיָ בְּלֵיל זֶה אֵרְעוּ לִי חֲמִשָּׁה דְבָרִים קָשִׁים: נִגְזַר עַל אָבוֹת וְהָיוּ נֶעֱנָשִׁים: לְבִלְתִּי יִכָּנְסוּ לְתוֹךְ אֶרֶץ קְדוֹשִׁים וְנֶחֱרַב הַבַּיִת וְגַם חָרְשׁוּ חוֹרְשִׁים: רִאשׁוֹן גַּם שֵׁנִי יְשָׁנִים עִם חֲדָשִׁים: וְגַם נִלְכְּדָה בֵּיתֵּר. וְהָיְתָה לְפַח מוֹקְשִׁים: בְּלֵיל זֶה, כִּי הָיְתָה סִבָּה מֵאֵת יְיָ: יִבְכּוּ הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף יְיָ בְּלֵיל זֶה תְּיֵלִיל מַר, עֲנִיָּה נִבְדֶּלֶת: וּמִבֵּית אָבִיהָ, כְּהַיּוֹם נֶחְדֶּלֶת: וְעוֹרֶכֶת בָּכוּת, וְקִינִים מְיַלֶּלֶת: כִּי נִשְׂרָף בֵּיתָהּ בְּלַבַּת אֹכֶלֶת: וְיָצְאָה גַחֶלֶת וְאֵשׁ, מֵאֵת יְיָ: יִבְכּוּ הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף יְיָ בְּלֵיל זֶה הִגְלַנִי וְאֶת בֵּיתִי הִחְרִיב: בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בְּשָׁעַת הַמַּעֲרִיב: אֲנִי עַל מִשְׁמַרְתִּי, מִשְׁמֶרֶת יְהוֹיָרִיב: וְנִכְנָס הָאוֹיֵב, וְאֶת זְבָחָיו הִקְרִיב: וּבָא אֶל מִקְדָּשִׁי, וְלֹא צִוָּה יְיָ: יִבְכּוּ הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף יְיָ 

מדי שנה קינה. בליל זה מזמנה: כי קריה נאמנה. בו היתה כאלמנה: (מדי) בו אבכה ואהימה. ובו פני ארעימה: נהי נהיה ארימה. מימים ימימה: (מדי) בליל זה מכל לילות. קינה בכל מקהלות: ובו שתו כוס תרעלות. דרכי ציון אבלות: (מדי) ליל, צור פקד קצפו. ושלח בי אש רשפו: והושת שברי לספוא. יחשכו כוכבי נשפו: (מדי) אני הגבר אומל. לראות יגון ועמל: בליל זה רשעי גמל. בלע י"י ולא חמל: (מדי) ליל בו ארע נופל. למגדל בוחן ועופל: ושועי ישבו בשפל. יקחהו אופל: (מדי)

על זה היה דוה לבנו. ועל אלה חשכו עינינו: (על) על שממות עיר קדשנו. בליל זה יגוננו. נהפכו נהי, רנננו: (על) על קריה נפלאתה. אשר הושתה בתה: לתורה ומצותה. האטמנו אזנינו: (על) נפרע היכלנו. נשא במר קולנו: יום הרבו חללינו. אוי מה בא עלינו: (על) וסף מזבח וארון. כי גבר החרון: וקול הרים זר בגרון. בבית אדונינו: (על) וסף כחנו וכשל. בלחץ מונה כשל: כי היינו למשל, ולעג לשכנינו: (על) נשכחנו כמת מלב. מונה גוזז וחולב: ונצרח בתגרת אויב. לאל, ואין עוננו: (על) פתאום בא אידנו. וירפו ידינו: וגברה יד מוננו. בחרי אף קוננו: (על)

זכור י"י, ליהודה ואפרים: אשר שפך דמם כמים. סביבות ירושלים: (סביבות) זכור י"י, למשיח הנקרא: אשר עשו את גופו ככברה: ולא נותר חץ. אשר בו לא ירה: לכן עליו אבכה בנפש מרה: לשבר זה, רפו כל ידים: (סביבות) זכור י"י, לשמונים אלף אצילים: אשר ברחו. והלכו לישמעאלים: ועת ראום. תקעו שם אוהלים: עם מאכל, ונפוחים הנבלים: ובצמא השקום, מבלי מים: (סביבות) זכור י"י, לאבות ופרחים: אשר הרג רשע, שר טבחים: בדם כהן, המקריב הזבחים: וגם צדם. כצפרים אל פחים: לשבר זה תצלנה אזנים: (סביבות) זכור י"י, לאלמנה הצנועה: אשר הרגו את בניה שבעה: בני עולה, מלכות יון הרשעה: והיא עצמה, נפלה וגם שקעה: ועל אלה, יהמו כל מעים: (סביבות) זכור י"י, לעשרה הישישים: אשר נפלו. ביד אדונים קשים, לחרב, וללהבת אשים: והפשיטום, כאילים ותישים: על קדשת שם שוכן שמים: (סביבות)

אֲלֵיכֶם עֵדָה קְדוֹשָׁה אֶשְׁאַל מִכֶּם שְׁאֵלוֹת: מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת: מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת:

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח. אוֹכְלִים מַצּוֹת וּמְרוֹרִים: עַתָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה. שָׂבַעְנוּ בוּז וּמְרוֹרִים: עַל הֶרֶג הַכְּשֵׁרִים. וְעַל זֶרַע יְשָׁרִים: עַל כֵּן בִּבְכִי תַּמְרוּרִים. אֶשָּׂא קוֹלִי כְּחוֹלוֹת: מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת:

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח. שֻׁלְחָן עָרוּךְ בְּשִּׂמְחָה: עַתָּה בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ. בְּלֵיל זֶה קוֹל אֲנָחָה: אֲהָהּ כִּי לֹא מָצָאנוּ, לְכַף רַגְלֵנוּ מְנוּחָה: אוֹי כִּי בָאָה צָרָה. עַל כֵּן אֶשְׁכַּח כָּל מְחוֹלוֹת: מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת:

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח. שׁוֹתִים כּוֹסוֹת בִּבְרָכָה: עַתָּה אֲנַחְנוּ בְּלֵיל זֶה. נִקְרָא מְגִלַּת אֵיכָה: אֵיכָה בְּגָלוּת יָשַׁבְתִּי. וּבָאתִי אֶרֶץ מְבוּכָה: לָכֵן אֲנִי עַל כָּכָה. אֲעוֹרֵר קוֹל יְלָלוֹת: מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת:

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח. קוֹרִין תָּמִיד הַגָּדָה: עַתָּה נֹאמַר בְּלֵיל זֶה. בְּכִי תַמְרוּר וּקְפָדָה: אוֹי כִּי גַרְתִּי מֶשֶׁךְ. וּבָא עֵת פְּקֻדָּה: אוֹי עַל קִרְיָה חֲמוּדָה. וְעַל בָּתֵּי תְּפִלּוֹת: מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת:

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח. נִגְמֹר תָּמִיד הַהַלֵּל: עַתָּה בְּלֵיל זֶה. נְהִי מִסְפֵּד וִילֵיל: כִּי בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ, עַתָּה, לֹא נוּכַל לְהִתְפַּלֵּל: כִּי בֵּית מִקְדָּשׁ מִתְחַלֵּל. וְגַם הָרְגוּ בְתוּלוֹת: מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת:

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח. אוֹמְרִים שְׁפֹךְ בְּזִמְרָה: עַתָּה בְּלֵיל זֶה שָׁתִינוּ. לַעַן רוֹשׁ וּמָרָה: אוֹי, כִּי שִׂמְחָה נֶעְדָּרָה. דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת: מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת:

הִתְנַחֲמוּ בְּגָלוּת. בָּנִים יוֹשְׁבִים בְּצָיוֹן: אֲרוֹמִמְכֶם מִשִּׁפְלוּת. אָכִין עֲבוֹדַת צִיּוֹן: אֶבְנֶה בֵּית אַפִרְיוֹן. אָז תִּשְׂמְחוּ בְגִילוֹת: אֶבְנֶה בֵּית אַפִרְיוֹן. אָז תִּשְׂמְחוּ בְגִילוֹת 

ואמרים כל הציבור יחד על נהרות בבל וכו' אז בבית שביינו וכו'

עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן: עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ: כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן: אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר יְהוָה עַל אַדְמַת נֵכָר: אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָיִם תִּשְׁכַּח יְמִינִי: תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַיִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי: זְכֹר יְהוָה לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלָיִם הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ: בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ: אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע:

אז בבית שביינו צר לא הניח לנו. וביום טלטולנו לא חמלו עלינו: בחכמי מוסר שמו עיניהם. להרוג אותם במיתה משנה: גם על זוג נאה הפילו גורל. איזה מהם יהרג תחלה: דמעות כמעין הוריד נשיא. רבן שמעון בין גמליאל נשיא ישראל: הוא בוכה וחבריו מקוננים. על רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול: ובמה חטאנו אמרו שניהם. כי נתחיבנו להריגה זו: זעף שונא ושלף חרבו. אבד והשחית זוגו עמו: חמה וקנאה לבש צר. על רבי עקיבא בן יוסף דורש אותיות: טבחו כטביחת איל. וצוה לשקול בשרו במאזנים: ישיש וזקן בלונכיות דקרו. את רבי יהודה בן בבא מסלסל תעודה: כל תלמידיו של-רבי חנניה בן תרדיון ראו וברחו. בעת נתפס ביד צר וספר תורה עמו: לא חמלו עליו ועל תורתו. שעמל בה יומם ולילה: מדורת אשר ועצים הכינו לו. ושרפוהו יחד וספר תורה עמו: נתנו את נבלת ישבאב הסופר מאכל לכלבים. שלא נספד ולא נקבר: ששו עופות השמים לאכול מבשרו. וחית השדה שכרה מדמו: על רבי אלעזר בן שמוע נגיד ראשינו שנהרג על מצות תפילין: פה שעמל בדברי תורה, איך נפל לארץ. ולשון הוגה בינה, איך נתמלאה (א) (כ"ה ברוב כתה"י, ובחלק מהם וכן בדפוסים כתוב נתמלא.) עפר: צואר חנניה בן חכינאי הסיר שונא. והתעולל בו כרצון נפשו: קרעו כתנותם כל שותי מימיו. ואמרו אוי נא לנו כי יבש מקורנו: רבתה מכה וגדלה צעקה. בשעת נפילת חוצפית התורגמן: שמים נתמרמרו וארץ רעשה. על רבי אלעזר בן דמא שנהרג על מצות ציצית: תמהו מתנינו וכשלו ברכינו. בשעת נפילת עשרה זקנים שנהרגו בעון דוריהם: עליהם נצעק בכל עיר ועיר. ונגזור תענית בכל המדינות:

וחוזר ש"צ ושונה תמהו מתנינו וכו' עליהם וכו' וממשיך לכן אנשי לבב וכו'

לכן אנשי לבב שמעו לי. חללה לאל מרשע ושדי מעול: חגרו וספדו הכהנים הילילו משרתי מזבח. בואי לינו בשקים משרתי אלהי. כי נמנע מבית אלהיכם מנחה ונסך: קדשו צום קראו עצרה אספו זקנים כל ישבי הארץ בית י"י אלהיכם וזעקו אל י"י: בין האולם ולמזבח יבכו הכהנים משרתי י"י. ויאמרו חוסה י"י על עמך ואל תתן נחלתך לחרפה למשל בם גוים. למה יאמרו בעמים איה אלהיהם: בכל צרתם לו צר ומלאך פניו הושיעם באהבתו ובחמלתו הוא גאלם וינטלם וינשאם כל ימי עולם: והמה מרו ועצבו את רוח קדשו ויהפך להם לאויב הוא נלחם בם: הבט משמים וראה מזבל קדשך ותפארתך איה קנאתך וגבורתיך המון מעיך ורחמיך אלי התאפקו: העל אלה תתאפק י"י. תחשה ותעננו עד מאד: השיבנו י"י אליך ונשובה חדש ימינו כקדם:

כי בעונותינו ובעונות אבותינו אנו מונים לחרבן בית אלהינו ולפזור עם י"י אלה מעל אדמת קדשנו. היום לחרבן בית שני אשר בנה עזרא אדוננו אלף ותשע מאות ושש ועשרים (היא שנת התשנ"ד) שני יגונותינו. ולחרבן בית ראשון ולפזור אנשי גלותנו (אנחנו הגולים פה) בארצות מונינו היום אלפים וארבע מאות ושש עשרה שנים על רוב עונותינו. על זאת נשכבה בבשתנו ותכסנו כלמתנו ולא נשכח מקדש תפארתנו אם תשכח ימיננו. לזאת נבכה ונקונן כל ימי שנותינו. ולא נקח נחמה עד יבנה בית זבולנו. ואל גבול ארצנו יחזירנו. שובה י"י את שביתנו:

ומסיים כאן בנחמה

עד אנה בכיה בציון מספד בירושלים. תשוב תרחם ציון תבנה חומות ירושלים:

ואחר כך אומר

עורה נא ימינך רמה: ולזעומה, קרא נוחמה: ויאמר לדלה ועגומה. עניה סוערה נוחמה: (עניה) עורה נא, חשוף זרועך: וגלה נא, קץ ישעך: ויאמר לשה נאלמה. עניה סוערה נוחמה: (עניה) עורה נא, ימינך עליון: ובנה ברחמים, עיר ציון: ויאמר לעם דל ואביון. כי נחם י"י ציון: (עניה) עורה נא, ימינך האל: ופדה ברחמים, ישראל: ויאמר לכם דל השואל, ובא לציון גואל: (עניה)

ועומד ש"צ ואומר

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (אמן) בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵיהּ וְיִמְלוֹךְ מַלְכוּתֵיהּ וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵיהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵיהּ וְיִפְרוֹק עַמֵּיהּ. בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּיהוֹן דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמָן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (אמן) ומיד אומרים הציבור והשליח ציבור עמהם: יְהֶא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא: ואומר שליח ציבור לבדו: יִתְבָּרַךְ: (אמן). וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַדַּר וְיִתְהַלַּל וְיִתְנַשֵּׂא, שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (אמן) לְעֵילָא לְעֵילָא מִכָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא וְתֻשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (אמן)

יִתְכְּלֵי מִנַּנָא וּמִנְּכוֹן, וּמִן אַנְפַּנָא וּמִן אַנְפֵּיכוֹן, וּמִכָּל אַפַּיָּא דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, חִטְאָה, חַרְבָּא, שִׁבְיָא, כַּפְנָא, מוֹתָא, מוֹתָנָא, גָּלוּתָא, מָעִיקָא, מַחַת יְדָא דְּסָנְאָה וּבְעֵיל דְּבָבָא, וְיָתִיב קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תְּקוֹף רוּגְזֵיהּ, מִנַּנָא וּמִנְּכוֹן, וּמִן אַנְפַּנָא וּמִן אַנְפֵּיכוֹן, וּמִכָּל אַפַּיָּא דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמָן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן: (הקהל עונים) אָמֵן, (וממשיכים לומר עמו בקול רם) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו וַחֲסָדָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וִינַחֲמֵנוּ בְצִיּוֹן וְיִבְנֶה בְּרַחֲמָיו אֶת יְרוּשָׁלָיִם בְּחַיֵּינוּ וּבְיָמֵינוּ בְּקָרוֹב אָמֵן וְאָמֵן:

ומכבים את הנרות ואין מניחים כי אם נר אחד ואומר ש"צ על הקרקע

(ויש נוהגים היום לסיים בקדיש ואין אומרים קינה זו.)

על היכלי חבלי כנחש הולך: ולשממות ציון אשב בחשך: (ולשממות) יכבה נרי. יום בו מאורי הועם: יום החריב עירי. היא רבתי עם: יום זעם ורען. היום ההוא יהי חשך: (ולשממות) שומם בחיל, אשב, על נאוה נוה: תמיד אוחיל. עד בוא נגיד ומצוה: יום יום נקוה, לאור, והנה חשך: (ולשממות) רפדתי אני, בחשך, את יצועי: נהי ואני. הלוא הם שעשועי: אל, כי שם מסעי, ועל נתיבתי חשך: (ולשממות) אל אדיר נאור. ישלח מזור למזורי: הוא יוצר אור. כקדם יאיר אורי: יהל נרי. לאורו אלך חשך: (יהל)

וארץ שפל רומי. ונקלה כבודי: לעפר שחה נפשי. וקצרה ידי: מדי זכרי יגוני. הומים עלי גלי נפשי. וקודחים שביבי יקודי: הלעד יחשף צלי. ויצר צעדי: ואתה י"י מגן בעדי: (ואתה) בעדי רבה שר צבא. ומלחמה קדש: יפעת הודי חלל. כתת והדש: הלא ביום זה אקרא צום. ועצרה אקדש: בחדש החמישי בתשעה לחדש: (בחדש) בחדש החמישי. אנו ואבלו פתחי מעוני: בתשעה לחדש. אפלו וכהו עיני: במזל אריה. ארי נוהם וצללו אזני: יום ויקרא אריה. על מצפה י"י: (יום) י"י. אל תקצוף עד מאד להכניעי: ואל לעד תזכור עון להרשיעי: אזון נא מזבולך לקול שועי: מגני וקרן ישעי: (מגני)

ירדתי לתחתיות. ואבד נצחי: סרה צפירת תפארתי. וציצת מצחי: פקו מורי פליליה. ועבטו ארחי: בחלתי נאום סלעי. ונאסף בחטאי ירחי: חקי זמירות קנויות. הסירותי נכחי: ולכל בהן חיי רוחי: (ולכל) רוחי כחלה. ימי נזעכו ברוב כחשי: זלעפה אחזתני. ונלכדתי במוקשי: נהי ומספד אעורר. וקינים תהגה נפשי: מדי שנה בשנה. בחדש החמישי: (מדי) בחודש החמישי. נתק אזור כחי להמאיכו: בתשעה לחדש נותרתי, כגורן עת הדריכו: במזל אריה נגר עמי. סחוב והשליכו: יום עלה אריה מסבכו: (יום) מסבכו עלה. והשקני כוס רעל: אכלני הממני. ואותי במסגר נעל: נא החיה רדומינו, באום (נ"א בכוס) תעל: ממית ומחיה. מוריד שאול ויעל: (ממית)

איך נוי שדד. ודודי עף ונודד: העיר רבתי עם. איכה ישבה בדד: בדד כאלמנה. היתה נאמנה: לכן אשא קינה. ביום זה בכל שנה: אעשה מספד כתנים. ואבל כבנות יענה: (לכן) נורא, בעברתו. בצע אמרתו: באהל בת ציון. שפך כאש חמתו: חמתו מוכנה. לעדת מי מנה: (לכן) יונקים אל שדיהם. פערו את פיהם: עוללים שאלו לחם. פורש אין להם: להם דר מעונה. לא נתן חנינה: (לכן) נשרף ההראל. ומקדש ואריאל: היה י"י כאויב, בלע ישראל: ישראל שנא. עמו אשר קנה: (לכן) דמעי אזרימה. וקול מה ארימה: מימים ימימה. אריז בשיחי ואהימה: אהימה כיונה. על פרחי כהנה: (לכן) שם לי לחרדה. אבן מוסדה: הרס בעברתו. מבצרי בת יהודה: יהודה בכל מדינה. למשל ולשנינה: (לכן) רוחי בי חלה. ברתת וחלחלה: ובכל יום ובכל לילה. מעי מעי א וחילה: אוחילה באנינה. ביגון ומגנה: (לכן) הציקוני זרים. ילדי אכזרים: אהלי ישמעאלים. מואב והגרים: הגרים לי ענה. והרוני לענה: (לכן) נפשי אשר שחה. ביגון ואנחה: המציא לה הנחה. קול ששון וקול שמחה: שמחה לאנינה. ותוגה לעדינה: (א) ולא אשא קינה. ביום זה בכל שנה: ופדויי י"י ישובון. ובאו ציון ברנה: (ופדויי)

ככתוב ופדויי י"י ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון והנחה: וכתוב בימים ההם ובעת ההיא נאום י"י יבוקש את עון ישראל ואיננו ואת חטאת יהודה ולא תמצאנה כי אסלח לאשר אשאיר: ואל יעכב לפניך כל חטא ועון את תפילתינו:

אש תוקד בקרבי. בהעלותי על לבבי. (צאתי ממצרים):

וקינות אעירה. יען כי אזכירה. (צאתי מירושלים):

אז ישיר משה. שיר לא ינשה. (צאתי ממצרים):

ויקונן ירמיה. ונהה נהי נהיה. (צאתי מירושלים):

ביתי התכונן. ושכן הענן. (צאתי ממצרים):

וחמת אל שכנה. עלי כעננה. (צאתי מירושלים):

גלי ים המו. וכחומה קמו. (צאתי ממצרים):

מים שטפו. עלי ראשי צפו. (צאתי מירושלים):

דגן משמים. וצור יזוב מים. (צאתי ממצרים):

לענה ותמרורים. ומים המרים. (צאתי מירושלים):

השכם והערב. סביבות הר חורב. (צאתי ממצרים):

קרא אל אבל. על נהרות בבל. (צאתי מירושלים):

ומראה כבוד י"י. כאש אוכלת לפני. (צאתי ממצרים):

וחרב לטושה. לטבח נטושה. (צאתי מירושלים):

זבח ומנחה. ושמן המשחה. (צאתי ממצרים):

סגלה לקוחה. כצאן לטבחה. (צאתי מירושלים):

חגים ושבתות. ומופתים ואותות. (צאתי ממצרים):

תענית ואבל. ורדוף ההבל. (צאתי מירושלים):

טובו אוהלים. לארבע הדגלים. (צאתי ממצרים):

אהלי ישמעאלים. ומחנות ערלים. (צאתי מירושלים):

יובל ושמטה. וארץ שוקטה. (צאתי ממצרים):

מכור לצמיתות. וכתוב לכריתות. (צאתי מירושלים):

כפורת וארון. ואבני זכרון. (צאתי ממצרים):

ואבני הקלע. וכלי הבלע. (צאתי מירושלים):

לוים וכהנים. ושבעים זקנים. (צאתי ממצרים):

נוגשים ומונים. ומוכרים וקונים. (צאתי מירושלים):

משה ירעני. אהרון ינחני. (צאתי ממצרים):

ונבוכדנצר הרע. ואדרינוס הרשע. (צאתי מירושלים):

נערוך מלחמה. וי"י שמה. (צאתי ממצרים):

רחק ממנו. והנה איננו. (צאתי מירושלים):

סתרי פרוכת. וסדרי מערכה. (צאתי ממצרים):

וחמה נתכת. עלי סוככת. (צאתי מירושלים):

עולות וזבחים. ואשי ניחוחים. (צאתי ממצרים):

בחרב מדקרים. בני ציון היקרים. (צאתי מירושלים):

פארי מגבעות. לכבוד נקבעות. (צאתי ממצרים):

שריקות ותרועות, לקלון, וזועות. (צאתי מירושלים):

ציצת הזהב. והמשל ורהב. (צאתי ממצרים):

אפס העזר. והושלך הנזר. (צאתי מירושלים):

קדשה ונבואה. ושכינה נוראה. (צאתי ממצרים):

מגואלה ומוראה. ודוה וטמאה. (צאתי מירושלים):

רנה וישועה. וחצוצרות תרועה. (צאתי ממצרים):

וזעקת עולל. עם נאקת חלל. (צאתי מירושלים):

שלחן ומנורה. וכליל וקטורה. (צאתי ממצרים):

ואליל ותועבה. ופסל ומצבה. (צאתי מירושלים):

תורה ותעודה. וסדר העבודה. (צאתי ממצרים):

וחסרון התלמיד. ובטול התמיד. (צאתי מירושלים):

אל אלהי הצבאות. יראנו נפלאות. (צאתי ממצרים):

וישיב שכינתו, אל ציון, ועבודתו. (צאתי מירושלים):

אוּמְלְלָה יוֹלֶדֶת הַשִּׁבְעָה, וּבִטְנָהּ נָפְחָה. בְּנָפְלָה הִיא וְשִׁבְעָה בָּנֶיהָ, לַטְּבִיחָה. גָּעוּ כְּשׁוֹר לִפְנֵי טַבָּח, וְנַפְשָׁם שָׁחָה. כִּי עָלֶיךָ הוֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם, נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה:

כִּי עָלֶיךָ הוֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם, נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה:

דִּבֶּר לַגָּדוֹל שֶׁבָּאַחִים, וְהִיא קוֹשֶׁרֶת קִינָה. הִשְׁתַּחֲוֵה וּסְגוֹד, לְצַלְמָא דְנָא. וְלֹא אָבָה, וְקִיֶּם דָּת נֶאֱמָנָה. לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר, כִּי יְ"יָ קַנָּא שְׁמוֹ אֵל קַנָּא:

כִּי עָלֶיךָ הוֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם, נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה:

זָד עַל הַשֵּׁנִי, בְּקוֹל לְהָרִים. הִשְׁתַּחֲוֵה לַצֶּלֶם, פֶּן אָמִית אוֹתְךָ כַּאֲחֵרִים. טְבָחוֹ וְלֹא אָבָה, וְקִיֶּם דָּת זְהוּרִים. לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אַחֲרִים:

כִּי עָלֶיךָ הוֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם, נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה:

יֶלֶד שְׁלִישִׁי, לִבּוֹ לֹא הוּכְחָד. כְּנָם לוֹ הִשְׁתַּחֲוֵה לַצֶּלֶם, פֶּן אוֹתְךָ אֶכְחָד. וְלֹא אָבָה וְנֶהְרָג עַל שֵׁם הַמֶּלֶךְ הַמְּיוּחָד. וְנָם, שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְ"יָ אֱלֹהֵינוּ יְ"יָ אֶחָד:

כִּי עָלֶיךָ הוֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם, נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה:

מִהֲרוּ אֶת הָרְבִיעִי, לִפְנֵי קֵיסָר לַעֲמוֹד. נָם לוֹ הִשְׁתַּחֲוֵה לַצֶּלֶם, וְאוֹתוֹ תַעֲבוֹד. שָׂח חָלִילָה לִּי, וְנֶהְרָג עַל שֵׁם מֶלֶךְ הַכָּבוֹד. וְנָם, יְ"יָ הוּא הָאֱלֹהִים, אֵין עוֹד:

כִּי עָלֶיךָ הוֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם, נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה:

זָעַף וְהֵבִיא, אֶת הַחֲמִישִׁי שֶׁבָּאַחִים. שָׂח לוֹ הִשְׁתַּחֲוֵה לַצֶּלֶם, פֶּן תִּהְיֶה כְּאַחֶיךָ הַנִּטְבָּחִים. צָרַח חָלִילָה לִּי, וְנֶהְרָג עַל שֵׁם שׁוֹכֵן גְּבוֹהִים. וְנָם, יְ"יָ הוּא הָאֱלֹהִים, יְ"יָ הוּא הָאֱלֹהִים: 

כִּי עָלֶיךָ הוֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם, נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה:

קָרָא אֶת הַשִּׁשִּׁי, וְשָׁלַף עָלָיו חֶרֶב חַדּוֹ. וְנָם לוֹ הִשְׁתַּחֲוֵה לְצֶלֶם זֶה וְעָבְדוֹ. עָנָהוּ חָלִילָה לִּי, וְנָתַן לַהֶרֶג גִּלְדּוֹ. וְנָם, זוֹבֵחַ לָאֱלֹהִיס יָחֳרָם, בִּלְתִּי לַיהֹוָה לְבַדּוֹ:

כִּי עָלֶיךָ הוֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם, נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה:

צָעֲקָה אִמָּם, חַיֶּיךָ הַמֶּלֶךְ, לֹא נִשְׁאַר לִי רַק בֵּן אֶחָד. הַמְתֵּן עַל בְּנִי הַשְּׁבִיעִי, רֶגַע אֶחָד. וַאֲחַבְּקֵהוּ וַאֲנַשְּׁקֵהוּ, וְנִשְׂבַּע אֶחָד מֵאֶחָד. וְאַחַר כָּךְ צַוֵּה, וְתִתֵּן חֶרֶב עַל צַוָּארֵינוּ יַחַד. חָזַר וְאָמַר, אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד:

כִּי עָלֶיךָ הוֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם, נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה:

הֱשִׁיבַתּוּ, רָשָׁע, מַה קִיַּמְתָּ מֵהַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמָר לָךְ פָּסוּק זֶה לְבַדּוֹ. צִוָּה צָר, לְהַפְרִיד בֵּינוֹ לְבֵינָה לְהַאֲבִידוֹ. לֹא חָס עַל יָפְיוֹ וַהֲרָגוֹ בְּחַרְבּוֹ. בַּת קוֹל קוֹנְנָה, עַתָּה הָיִיתִי בַגּוֹיִם כִּכְלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ:

כִּי עָלֶיךָ הוֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם, נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה:

צָעֲקָה אִמָּם, בָּנַי, אַתֶּם הוֹלְכִים אֵצֶל אַבְרָהָם בֶּאֱמֶת. אִמְרוּ לוֹ קַבֵּל שָׁלוֹם, מֵאִמֵּנוּ הַנּוֹאֶמֶת. אַתָּה עָקַדְתָּ בְּנָךְ יְחִידָךְ, וְהִצִּילוֹ אֵל אֱמֶת. וַאֲנִי נִשְׁחֲטוּ שִׁבְעָה בָנַי לְעֵינַי, וְהִנְנִי כְּיוֹנָה נוֹהֶמֶת. וַעֲלֵיהֶם נֹאמַר בָּרוּךְ דַּיָּן הָאֱמֶת, שׁוֹפֵט צֶדֶק בֶּאֱמֶת: 

כִּי עָלֶיךָ הוֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם, נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה:

בְּתִשְׁעָה בְּאָב, מְקַבְּלֵי דָּת אֲמָרִים. צוּרָם אִם מָרוּ, וְשָׁתוּ מַמְרוֹרִים. רַפֵּא שִׁבְרָם, וּרְצֵם כְּאֵמוּרִים. וּמֵאֶבְלָם תְּנַחֲמֵם, וְאֶת נִסָּם תָּרִים:

כִּי עָלֶיךָ הוֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם, נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה:

נַחֵם עַמְּךָ, שׁוֹכֵן מְעוֹנִים. תִּזְכּוֹר לָֽנוּ, בְּרִית אֵיתָנִים. קַבֵּץ מְפֻזָּרִים, מֵאַרְבַּע פִּנִּים. הַמִּתְעַנִּים לְפָנֶיךָ, וְצוֹעֲקִים עַל עֲוֹנִים:

כִּי עָלֶיךָ הוֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם, נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה:

תִּזְכּוֹר בְּרִיתְךָ, אֶת הָאָבוֹת שְׁלָשְׁתָּם. תְּגַלֶּה הַקֵּץ, הַסָּתוּם וְהַנֶחְתָּם. תְּרַפֵּא מַכַּת עַמְּךָ, כַּאֲשֶׁר וִיעַדְתָּם. וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם:

וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם:

אלה אזכרה. ונפשי עלי אשפכה: כי בלעוני זרים. כעוגה בלי הפוכה: כי בימי קיסר. לא עלתה ארוכה: לעשרה הרוגי מלוכה: (כי) בלמדו ספר. מפי משולי ערמת: והבין ודקדק, בדת רשומת: ופתח באלה המשפטים, וחשב מזמת: וגונה איש ומכרו. ונמצא בידו מות יומת: (כי) גבה לב בליעל, עובד אלילים: וצוה למלאת פלטרו, מנעלים: וקרא לעשרה, חכמים גדולים: מביני דת, וטעמיה, בפלפולים: (כי) דינו משפט זה, לאשורו: ואל תעותוהו, דין כזב לאמרו: כי אם הוציאוהו. לאמתו ואורו: כי ימצא איש גונב נפש מאחיו מבני ישראל. והתעמר בו ומכרו: (כי) הם השיבוהו, ומת הגנב ההוא: נם, איה אבותיכם, אשר אחיהם מכרוהו: לאורחת ישמעאלים, סחרוהו: ובעד נעלים נתנוהו: (כי) ואתם. קבלו דין שמים עליכם: כי מימותם. לא נמצאו ככם: ואם הם חיים. הבאתי דינם לפניכם: ואתם, תשאו עון אבותיכם: (כי) זמן תנה לנו. שלשת ימים: עד שנדע. אם הדבר נגזר ממרומים: ואם אנחנו, חיבים ואשמים, נקבל גזרת מלא רחמים (כי) חלו וזעו. ונעו כלמו: על רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול. נשאו עינימו: להזכיר את השם. לעלות לאדומינו: לדעת אם יצאה הגזרה. מאת אלהימו: (כי) טהר רבי ישמעאל את עצמו. והזכיר את השם בסלודים: ושאל מאת המלאך. לבוש הבדים: ונם. קבלו חכמים, צדיקים וידידים: כי שמעתי מאחורי הפרגוד. כי בזאת, אתם נלכדים: (כי) ירד רבי ישמעאל. והגיד לחבריו מאמר האל: וצוה בליעל להרגם. בכח ואל: ושנים מהם הוציא תחלה. שהם גדולי ישראל: רבי ישמעאל כהן גדול. ורבן שמעון בן גמליאל: (כי) כרות ראשו תחלה. הרצה ממנו לבעון: מראות במיתת משרת, לדר מעון: להפיל גורלות. צוה צפעון: ונפל הגורל על רבן שמעון: (כי) לשפוך דמו מהר. כשור פר: וצרח עליו רבי ישמעאל בקול מר. כשופר: הלשון הממהרת. לדבר אמרי שפר: איכה לוחכת את העפר: (כי) מה מאד. בוכה עליו בחרדה: בת בליעל. לקול בכיתו עמדה: תואר יפיו. בלבה חמדה: ושאלה מאת אביה. מיתתו להעמידה: (כי) נאץ בליעל. דבר זה לעשותו: להפשיט את עורו מעל פניו, שאלה מאתו: לא אחר שונא, דבר זה לעשותו: וצרח רבי ישמעאל בקול מר, ליוצר נשמתו: (כי) שרפי מעלה. צעקו במרה: זו תורה וזו שכרה. עוטה כשלמה אורה: אויב מנאץ שמך. אל גדול ונורא: ומחרף ומגדף. על דברי תורה (כי) ענתה בת קול. משמים: אם יהיה קול אחר. אהפוך עולם למים: לתוהו ובוהו. אשים הדומים: גזרה היא מלפני. קבלוה מקימי דת יומים: (כי) פקידים נהרגו. מאחרי שבת כנסיות: מלאים מצות כרמון. ודורשים בכל זויות: וצוה להוציא רבי עקיבא. דורש כתרי אותיות: וסרקו את בשרו. במסרקות של-פיפיות: (כי) צוה להוציא רבי חנניה בן תרדיון. מבית אולמו: בחבלי זמורות. כרכו גולמו: וספוגין של-צמר שמו על לבו. לעכב עצמו: מיד נשרף. וספר תורה עמו: (כי) קוננו, עם לא אלמן: כי ענוים הורגו. ושפך דמן: לשם שמים. מסרו עצמן: בהריגת רבי חוצפית התורגמן: (כי) רעדה תאחוז. כל שומעי שמוע: ותזיל כל עין. דמע דמוע: ויהפך לאבל. כל שעשוע: בהריגת רבי אלעזר בן שמוע: (כי) שחתונו. כל בני עדינה שוממה: והרעו לנו. מכל מלכי האדמה: והרגו ממנו. כמה וכמה: בהריגת רבי יהודה בן דמא: (כי) תקפו עלינו. מצות להפר: ומאנו. לקחת הון וכפור: כי אם נפשות, הוגי אמרי שפר: כמו רבי ישבאב הסופר: (כי) יחתוני. צוררי ומעני: ומלאו כרסם. מעדני: והשקוני ראש. ומר ולעני: בהריגת רבי חנינא (א) בן חכינאי: (כי) דברת, בית יעקב אש, ובית יוסף להבה: הן עתה. אש אורם כבה: כי הם הסכימו. להרוג עשרה צדיקים באיבה: עם רבי יהודה בן בבא: (כי) נאקת חלל בכל דור. בכליון וחרץ: סורו טמא קראו לנו. כטומאת השרץ: מאין יבא עזרי. (ולעמוד בפרץ:) עזרי מעם י"י. עשה שמים וארץ: (מאין)

אמרה ציון. מצאוני עוני: לארץ אחרת. יצאוני בני: ואם גברו פשעי. ורבו זדוני, איה חסדיך הראשונים, י"י: (איה) ויאמר י"י. ציון בית מנוחתי: סגלת עמים. אותך קראתי: לא אבית לתוכחתי. לזאת חמתי שפכתי, על עזבך, את תורתי: (איה) אמרה ציון. תקותי אומללה: חשכו מאורי. ושמשי אפלה: בשמעי קול יתומי. צועקים בחלחלה: השכח חנות אל. אם קפץ באף, רחמיו סלה: (איה) ויאמר י"י. הרבית שקוציך נמאסת ברוב מעליך. בועליך עושיך: ובגדו בך בוגדיך. יוצאי מעיך: מהרו בניך. מהרסיך ומחריביך: (איה אמרה ציון. למי אבכה תחלה: אם לשממות קדשי. או לגלות הנפלא: אם לך צור קדושי. אשר עשית כלה: סכותה בענן לך. מעבור תפילה: (איה) ויאמר י"י. הן נלכדת במוקשך: ובעוצם בצעך. חרב מקדשך: וחטאת נעורך. פקד צור קדושך: יען שטית טומאה, תחת אישך: (איה) אמרה ציון. מה אענה ומה אומר: כי ברוב עוני. גילי לאבל הומר: ועל שממות מכוני. אצעק בלב חמרמר: הנה לשלום, מר לי מר: (איה) ויאמר י"י. מבטחך נכחד: כי צרך וערך. נוסדו יחד: גליתי אזנך. במורא ופחד: דברי הנביאים. פה אחד: (איה) אמרה ציון. אויה לי על עוני: כי באמת וצדק. חרבו ארמוני: אך אם פשעתי. ורבו עוני, הלעולמים יזנח, י"י: (איה) ויאמר י"י. התנחמי בגלותך: ואם בחטאתך. החרבתי נותך, לטובה אזכרכי. ושבתי את שבותך: ויש תקוה, לאחריתך: (ויש)

אללי לי אללי. על רוע מעללי: אללי לי אללי. על שבי עוללי: (אללי וכו' על רוע וכו') איכה כלו ביגון חיי. וכל בלי שם בי ידון: הייתי כעבד והם מושלים. ולא אדע מי לי אדון: זה רודה וזה מרדה. וזה עושה בעברת זדון: אוי לי אמי, כי ידלתיני, איש ריב ואיש מדון: (אללי) בכה אבכה לילה ויומם. כי ארכו קצי שברי: למה לא מרחם מותתני. ותהי לי אמי קברי: כי חרפת אדם לוקח. כל הנקרא בשם עברי: נחלה מכתי. אוי לי על שברי: (אללי) גלה הגלני מדכאי. ודרכי בגזית גדר: פתאום נרי כבה. ושמשי בעוד יום קדר: גלה כבוד מישראל. לא תואר לו ולא הדר: עין שמשי חשך. ומאורי קדור קדר: אויה לי כי גרתי משך. שכנתי עם אהלי קדר: (אללי) דמה כבודי לחציר גגות. שיבש לפני כל חציר: כסוחה השלכתי. ואהי דומן לכל יציר: קראו אחרי שלחו מגל. כי בשל קציר: אללי לי כי הייתי כאספי קיץ. כעוללות בציר: (אללי) הנותן בים דרך. ובמים עזים נתיבה: יחיש ישועתנו. ואת יריבנו יריבה: וגם את אחריתנו, מראשיתנו היטיבה: השיבנו י"י, אליך, ונשובה: (השיבנו) 

ככתוב השיבנו י"י אליך ונשובה חדש ימינו כקדם:

עד ענה בכיה בציון מספד בירושלים: תשוב תרחם ציון תבנה חומות ירושלים: ככתוב אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד: ונאמר ופדויי י"י ישבון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה:

ועומד ש"צ ואומר

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (אמן) בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵיהּ וְיִמְלוֹךְ מַלְכוּתֵיהּ וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵיהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵיהּ וְיִפְרוֹק עַמֵּיהּ. בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּיהוֹן דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמָן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (אמן) ומיד אומרים הציבור והשליח ציבור עמהם: יְהֶא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא: ואומר שליח ציבור לבדו: יִתְבָּרַךְ: (אמן). וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַדַּר וְיִתְהַלַּל וְיִתְנַשֵּׂא, שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (אמן) לְעֵילָא לְעֵילָא מִכָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא וְתֻשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (אמן)

יִתְכְּלֵי מִנַּנָא וּמִנְּכוֹן, וּמִן אַנְפַּנָא וּמִן אַנְפֵּיכוֹן, וּמִכָּל אַפַּיָּא דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, חִטְאָה, חַרְבָּא, שִׁבְיָא, כַּפְנָא, מוֹתָא, מוֹתָנָא, גָּלוּתָא, מָעִיקָא, מַחַת יְדָא דְּסָנְאָה וּבְעֵיל דְּבָבָא, וְיָתִיב קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תְּקוֹף רוּגְזֵיהּ, מִנַּנָא וּמִנְּכוֹן, וּמִן אַנְפַּנָא וּמִן אַנְפֵּיכוֹן, וּמִכָּל אַפַּיָּא דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמָן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן: (הקהל עונים) אָמֵן, (וממשיכים לומר עמו בקול רם) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו וַחֲסָדָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וִינַחֲמֵנוּ בְצִיּוֹן וְיִבְנֶה בְּרַחֲמָיו אֶת יְרוּשָׁלָיִם בְּחַיֵּינוּ וּבְיָמֵינוּ בְּקָרוֹב אָמֵן וְאָמֵן:

אם אין פנאי לומר את כל האשמורות, יקצר ויאמר לכל הפחות את י"ב הסליחות המסודרות באלפ"א בית"א.

ואלו הן המחוייבות כפי סדרן של ראשונים ועל פי רבינו האר"י ז"ל:

וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְֽלֹא יַֽשְׁחִית. וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ. וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ: יְהוָה הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ: יְהוָה צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָֽנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה: יְהוָה צְבָאוֹת אַֽשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ: אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ עוֹד יְֽהַלְלוּךָ סֶּלָה: אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַֽשְׁרֵי הָעָם שֶׁיְהוָה•  אֱלֹהָיו:

תְּהִלָּה לְדָוִד. אֲרוֹמִמְךָ אֱלֹהַי הַמֶּלֶךְ. וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד: בְּכָל יוֹם אֲבָרְכֶךָּ. וַאֲהַלְלָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד: גָּדוֹל יְהוָה וּמְהֻלָּל מְאֹד. וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר: דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ. וּגְבוּרֹתֶיךָ יַגִּידוּ: הֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶךָ. וְדִבְרֵי נִפְלְאֹתֶיךָ אָשִׂיחָה: וֶעֱזוּז נוֹרְאֹתֶיךָ יֹאמֵרוּ. וּגְדוּלָּתְךָ אֲסַפְּרֶנָּה: זֵכֶר רַב טוּבְךָ יַבִּיעוּ. וְצִדְקָתְךָ יְרַנֵּנוּ: חַנּוּן וְרַחוּם יְהוָה. אֶרֶךְ אַפַּיִם וּגְדָל חָסֶד: טוֹב יְהוָה לַכֹּל. וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו: יוֹדוּךָ יְהוָה כָּל מַעֲשֶׂיךָ. וַחֲסִידֶיךָ יְבָרְכוּכָה: כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵרוּ. וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ: לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרֹתָיו. וּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתוֹ: מַֽלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עֹלָמִים. וּמֶֽמְשַׁלְתְּךָ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר: סוֹמֵךְ יְהוָה לְכָל הַנֹּפְלִים. וְזוֹקֵף לְכָל הַכְּפוּפִים: עֵֽינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ. וְאַתָּה נֽוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ: פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ. וּמַשְׂבִּיַע לְכָל חַי רָצוֹן • : צַדִּיק יְהוָה בְּכָל דְּרָכָיו. וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו: קָרוֹב יְהוָה לְכָל קֹרְאָיו. לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת: רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה. וְֽאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם: שׁוֹמֵר יְהוָה אֶת כָּל אֹהֲבָיו. וְאֵת כָּל הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד: תְּהִלַּת יְהוָה יְֽדַבֶּר־פִּי. וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד: וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ. מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם הַלְלוּיָהּ:

לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה. וְלָֽנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים: מַה נִּתְאוֹנֵן וּמַה נֹּאמַר. מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק: נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְֽנַחְקוֹרָה, וְנָשׁוּבָה אֵלֶיךָ. כִּי יְמִינְךָ פְשׁוּטָה לְקַבַּל שָׁבִים: שָׁבִים אֵלֶיךָ בְכָל לֵב. שַׁוְעָתָם תְּקַבֵּל בְּרַחֲמֶיךָ: בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, בָּֽאנוּ לְפָנֶיךָ. כְּדַלִּים וּכְרָשִׁים, דָּפַקְנוּ דְלָתֶיךָ: דְּלָתֶיךָ דָפַקְנוּ, רַחוּם וְחַנּוּן. אַל תְּשִׁיבֵנוּ רֵיקָם, מִלְּפָנֶיךָ: מִלְּפָנֶיךָ מַלְכֵּנוּ, רֵיקָם אַל תְּשִׁיבֵנוּ. כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה: שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבֹאוּ: שׁוֹמֵעַ תְּחִנָּה, אֵלֶיךָ כָּל הָרוּחוֹת יָבֹאוּ: יָבֹאוּ אֵלֶיךָ הָרוּחוֹת, וְכָל הַנְּשָׁמָה: הַנְּשָׁמָה לָךְ וְהַגּוּף פָּעֳלָךְ. חֽוּסָה עַל עֲמָלָךְ: הַנְּשָׁמָה לָךְ וְהַגּוּף פָּעֳלָךְ. צוּר, אֲשֶׁר אֵין דּוֹמֶה לָךְ, חֽוּסָה עַל עֲמָלָךְ: הַנְּשָׁמָה לָךְ וְהַגּוּף פָּעֳלָךְ. יְהוָה עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמָךְ: אָתָאנוּ עַל שְׁמָךְ, יְהוָה עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמָךְ. בַּעֲבוּר שְׁמָךְ, כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם שְׁמָךְ. שִׁמְךָ נִקְרָא עָלֵינוּ, יְהוָה אֱלֹהֵינוּ. שִׁמְךָ נִקְרָא בְקִרְבֵּנוּ, אַל תַּנִּיחֵנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ: אֱלֹהֵינוּ, בֹּשְׁנוּ בְּמַעֲשֵׂינוּ וְנִכְלַמְנוּ בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ. אֵין לָֽנוּ פֶּה לְהָשִׁיב, וְלֹא מֵצַח לְהָרִים רֹאשׁ. כִּי רַבּוּ מְשׁוּבוֹתֵינוּ, לְךָ חָטָאנוּ. חָטָאנוּ עִם אֲבוֹתֵינוּ, הֶעֱוִינוּ הִרְשָׁעְנוּ. מַה נֹּאמַר לְפָנֶיךָ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק: מַה נֹּאמַר לְפָנֶיךָ יוֹשֵׁב מָרוֹם. מַה נְּסַפֵּר לְפָנֶיךָ שׁוֹכֵן שְׁחָקִים. הֲלֹא הַנִּסְתָּרוֹת וְהַנִּגְלוֹת אַתָּה יוֹדֵעַ. אַתָּה יוֹדֵעַ רָזֵי עוֹלָם וְתַעֲלוּמוֹת סִתְרֵי כָל חָי. אַתָּה חוֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בֶטֶן, וְרוֹאֶה כְלָיוֹת וָלֵב. אֵין כָּל דָּבָר נֶעְלָם מִמֶּךָּ, וְאֵין נִסְתָּר מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ: אִם עֲוֹנֵינוּ עָנוּ בָֽנוּ, יְהוָה עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ: אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר יָהּ. אֲדֹנָי, מִי יַעֲמֹד: כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה, לְמַעַן תִּוָּרֵא: כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים, בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר: כִּי לֹא עַל צִדְקוֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים: אֲדֹנָי, שְׁמָֽעָה. אֲדֹנָי, סְלָֽחָה. אֲדֹנָי, הַקְשִֽׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר. לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי, כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ: הֲשִׁיבֵנוּ יְהוָה אֵלֶיךָ, וְֽנָשׁוּבָה. חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם:

באל מלך יושב וכו' וי"ג מידות, מנהג הבלדי וחלק מהשאמי שנשארים לישב, ויש מהשאמי שעומדים.

אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים, מִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת, מוֹחֵל עֲוֹן עַמּוֹ, מֵסִיר חַטַּאת יְרֵאָיו. מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, מַרְבֶּה מְחִילָה לַחוֹטְאִים וּסְלִיחָה לַפּוֹשְׁעִים. עוֹשֶׂה צְדָקוֹת עִם כָּל בָּשָׂר וְרוּחַ, וְלֹא כְרָעָתָם לָהֶם גּוֹמֵל. אֵל, הוֹרֵתָנוּ לוֹמַר לְפָנֶיךָ שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה. בַּעֲבוּר שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, זְכוֹר לָֽנוּ בְּרִית שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁלְּ־רַחֲמִים, שֶׁחִלָּה בָם עָנָיו לְפָנֶיךָ מִקֶּדֶם. וְכֵן כָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ, וַיֵּרֶד יְהוָה בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם, וַיִּקְרָא בְשֵׁם, יְהוָה. וְשָׁם נֶאֱמָר.

לא שׁוחה באמירת 'ויעבור' ולא מגביה עקבי רגליו באמירת ה' ה'  (מְצֹפָץ מְצֹפָץ) אל רחום וחנון.

וַיַּעֲבֹר יְהוָה, עַל פָּנָיו, וַיִּקְרָא.

מְצֹפָץ, מְצֹפָץ • . אֵל, רַחוּם, וְחַנּוּן, אֶרֶךְ אַפַּיִם, וְרַב חֶסֶד, וֶאֱמֶת: נֹצֵר חֶסֶד, לָאֲלָפִים, נֹשֵׂא עָוֹן, וָפֶשַׁע, וְחַטָּאָה. וְנַקֵּה: וְסָלַחְתָּ, לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ, וּנְחַלְתָּנוּ:

בְּעֵת רָצוֹן תְּחִנָּתִי. לְךָ צוּרִי, וְרִנָּתִי. תִּנָּתֶן לִי נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי. וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי: כִּי נִמְכַּרְנוּ לַעֲרֵלִים. אֲדוֹמִיִּים וְיִשְׁמְעֵאלִים. עֲמָלֵקִים וְגַם גְּבָלִים. אֲשֶׁר שׂוֹנְאִים יְחִידָתִי: מָאַסְנוּ בְמַלְכוּתֶךָ. וּבִמְשִׁיַח קְהִלָּתֶךָ. וּבְמִקְדַּשׁ בְּחִירָתֶךָ. מְאֹד גָּדְלָה מְעִילָתִי: שְׁלָשְׁתָּן עַתָּה בִקַּשְׁנוּ. וְאַתָּה אֵל, תְּחָנֵּנוּ. וְרֵיקָם אַל תְּשִׁיבֵנוּ. וּמַהֵר נָא יְשׁוּעָתִי: הַבֵּט מִשָּׁמֶיךָ וְרֽוּמָה, וְרַחֵם עֵדָה זְעוּמָה. וְנַחֵם עֲנִיָּה שׁוֹמֵמָה. וְאִדְּכַר לַן קְיָמֵיהּ דְּאַבְרָהָם רְחִימָא. אַב הֲמוֹן קְהִלָּתִי: 

ואומר היחיד, ואף ע״פ שהוא לשון ארמי, 

כיון שהוא נוסח קבוע, ומעוד טעמים.

רַחְמָנָא, אִדְּכַר לַן קְיָמֵיהּ דְּאַבְרָהָם רְחִימָא, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: אִדְּכַר לַן קְיָמֵיהּ דְּיִצְחָק עֲקִידָא, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: אִדְּכַר לַן קְיָמֵיהּ דְּיַעֲקֹב שְׁלִימָא, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: אִדְּכַר לַן זְכוּתֵיהּ דְּיוֹסֵף צַדִּיקָא, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: אִדְּכַר לַן קְיָמֵיהּ דְּמֹשֶׁה נְבִיָּא, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: אִדְּכַר לַן קְיָמֵיהּ דְּאַהֲרֹן כָּהֲנָא, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: אִדְּכַר לַן קְיָמֵיהּ דְּפִינְחָס קַנָּאָה, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: אִדְּכַר לַן קְיָמֵיהּ דְּדָוִד מְשִׁיחָא, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: אִדְּכַר לַן צְלוֹתֵיהּ דִּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר:

אֲרֵים יַמִּינָךְ וְאַצְמַח פּוּרְקָנָךְ, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: בְּכִסּוּפֵי אַפִּין אֲתֵינָא לְמִקְרֵי קַמָּךְ, רַחֵם עֲלַן, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: גַּלִּי גְּבוּרְתָךְ עֲלַן, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: דִּינַן אַפֵּיק לִנְהוֹרָא, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: דִּינָא דְּחַיֵי גְּזוֹר עֲלַן, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: הֲדָרָךְ שַׁוִּי עֲלַן, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: וְלָא תִתְפְּרַע כְּעוּבָדֵי בִּישֵׁי מִנַּן, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: זִיוָךְ אַשְׁרִי עֲלַן, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: זָֽכְוָן חַפֵּשׂ וְאַשְׁכַּח לַן, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: חֲשׁוֹב עֲלַן טָבְוָן, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: טָבְוָן סַגִּיאָן אַיְתִי לַן, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: יִתְגּוֹלַֽלוּ רַחֲמָךְ עֲלַן, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר:

בעשרת ימי תשובה מוסיף

כַּתְבִנַּן בְּסִפְרָא דְּחַיֵי, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: כַּתְבִנַּן בְּסִפְרָא דְּרַחֲמֵי, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: כַּתְבִנַּן בְּסִפְרָא דְּצַדִּיקֵי, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: כַּתְבִנַּן בְּסִפְרָא דִּישָׁרֵי וּתְמִימֵי, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: כַּתְבִנַּן בְּסִפְרָא דְּפַרְנוּסֵי וּמְזוֹנֵי, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: 

עד כאן

כְּבוֹשׁ חִמְתָּא וְרוּגְזָא מִנַּן, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: לָא תַעֲבֵיד גְּמֵירָא לַן, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: מְחוֹל וּשְׁבוֹק לְחוֹבַן וְלַעֲוָיַן, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: נְהוֹר טוּבָךְ אַנְהַר לַן, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: סָעֵיד וְסָמֵיךְ הֲוִי לַן, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: עֲבֵיד עִמַּֽנָא אָתָא לְטָב, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: פְּתַח שְׁמַיָּא לִצְלוֹתַן, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: צְלוֹתַֽנָא קַבֵּיל בְּרַעֲוָא, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: קַבֵּיל צְלוֹתִין וּבָעוּתִין בְּעִדָּן עָקְתִין, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר:  רַחֵם עַל נִשְׁמְתִין, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: שַׁתָּא טָבְתָא אַיְתִי לַן, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: תּוּב מֵרוּגְזָךְ, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: וְלָא נֶהְדַּר רֵיקָן מִקַּמָּךְ, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר:

ואומר שלוש עשרה מדות [ואינו אומר שנים מקרא ואחד תרגום]

וַיַּעֲבֹר יְהוָה, עַל פָּנָיו, וַיִּקְרָא.

מְצֹפָץ, מְצֹפָץ. אֵל, רַחוּם, וְחַנּוּן, אֶרֶךְ אַפַּיִם, וְרַב חֶסֶד, וֶאֱמֶת: נֹצֵר חֶסֶד, לָאֲלָפִים, נֹשֵׂא עָוֹן, וָפֶשַׁע, וְחַטָּאָה. וְנַקֵּה: וְסָלַחְתָּ, לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ, וּנְחַלְתָּנוּ:

אַנְשֵׁי אֱמוּנָה אָבָדוּ. בָּאִים בְּכֹחַ מַעֲשֵׂיהֶם: גִּבּוֹרִים לַעֲמוֹד בַּפֶּרֶץ. דּוֹחִים אֶת הַגְּזֵרוֹת: הָיוּ לָֽנוּ לְחוֹמָה. וּלְמַחְסֶה בְּיוֹם זָֽעַם: זוֹעֲכִים אַף בְּלַחֲשָׁם. חֵמָה עָצְרוּ בְּשַׁוְּעָם: טֶרֶם קְרָאוּךָ עֲנִיתָם. יוֹדְעִים לַעְתּוֹר וּלְרַצּוֹת: כְּאָב, רִחַמְתָּ לְמַעֲנָם. לֹא הֲשֵׁבוֹתָ פְנֵיהֶם רֵיקָם: מֵרֹב עֲוֹנֵינוּ אֲבַדְנוּם. נֶאֶסְפוּ מֶֽנּוּ בַּחֲטָאֵינוּ: סָעוּ הֵמָּה לִמְנוּחוֹת. עָזְבוּ אוֹתָנוּ לַאֲנָחוֹת: פַּֽסּוּ גּוֹדְרֵי גָדֵר. צוּמְּתוּ מְשִׁיבֵי חֵמָה: קָמִים בַּפֶּרֶץ אָיִן. רְאוּיִם לְרַצּוֹתְךָ אָפָסוּ: שׁוֹטַטְנוּ בְּאַרְבַּע פִּנּוֹת. תְּרוּפָה לֹא מָצִינוּ: שַׁבְנוּ אֵלֶיךָ בְּבֹשֶׁת פָּנֵינוּ. לְשַׁחֶרְךָ אֵל, בְּעֵת צָרוֹתֵינוּ:

אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים, מִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת, מוֹחֵל עֲוֹן עַמּוֹ, מֵסִיר חַטַּאת יְרֵאָיו. מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, מַרְבֶּה מְחִילָה לַחוֹטְאִים וּסְלִיחָה לַפּוֹשְׁעִים. עוֹשֶׂה צְדָקוֹת עִם כָּל בָּשָׂר וְרוּחַ, וְלֹא כְרָעָתָם לָהֶם גּוֹמֵל. אֵל, הוֹרֵתָנוּ לוֹמַר לְפָנֶיךָ שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה. בַּעֲבוּר שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, זְכוֹר לָֽנוּ בְּרִית שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁלְּ־רַחֲמִים, שֶׁחִלָּה בָם עָנָיו לְפָנֶיךָ מִקֶּדֶם. וְכֵן כָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ, וַיֵּרֶד יְהוָה בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם, וַיִּקְרָא בְשֵׁם, יְהוָה. וְשָׁם נֶאֱמָר.

וַיַּעֲבֹר יְהוָה, עַל פָּנָיו, וַיִּקְרָא.

מְצֹפָץ, מְצֹפָץ. אֵל, רַחוּם, וְחַנּוּן, אֶרֶךְ אַפַּיִם, וְרַב חֶסֶד, וֶאֱמֶת: נֹצֵר חֶסֶד, לָאֲלָפִים, נֹשֵׂא עָוֹן, וָפֶשַׁע, וְחַטָּאָה. וְנַקֵּה: וְסָלַחְתָּ, לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ, וּנְחַלְתָּנוּ:

תָּמַהְנוּ מֵרָעוֹת. תָּשַׁשׁ כֹּחֵנוּ מִצָּרוֹת: שַׁחְנוּ עַד לִמְאֹד. שָׁפַלְנוּ עַד עָפָר: רַחוּם, כָּךְ הִיא מִדָּתֵנוּ. קְשֵׁי עוֹרֶף וּמַמְרִים אֲנָחְנוּ: צָעַקְנוּ בְּפִינוּ חָטָאנוּ. פְּתַלְתּוֹל וְעִקֵּשׁ לִבֵּנוּ: עֶלְיוֹן, רַחֲמֶיךָ מֵעוֹלָם. סְלִיחָה עִמְּךָ הִיא: נִחָם עַל הָרָעָה. מַטֶּה כְלַפֵּי חֶסֶד: לֹא תִתְעַלֵּם בְּעִתּוֹת כָּאֵל. כִּי בְצָרָה גְדוֹלָה אֲנָחְנוּ: יִוָּדַע לְעֵינֵי הַכֹּל. טוּבְךָ וְחַסְדְּךָ עִמָּנוּ: חֲתוֹם פִּי שָׂטָן, וְאַל יַשְׂטִין עָלֵינוּ. זְעוֹם בּוֹ וְיִדּוֹם: וְיַעֲמוֹד מֵלִיץ טוֹב לְצַדְּקֵנוּ. הוּא יַגִּיד יָשְׁרֵנוּ: דְּרָכֶיךָ רַחוּם וְחַנּוּן. גִּלִּיתָ לְנֶאֱמַן בַּיִת: בְּבַקְשׁוֹ אָז מִלְּפָנֶיךָ. אֱמוּנָתְךָ הוֹדַעְתָּ לּוֹ:

אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים, מִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת, מוֹחֵל עֲוֹן עַמּוֹ, מֵסִיר חַטַּאת יְרֵאָיו. מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, מַרְבֶּה מְחִילָה לַחוֹטְאִים וּסְלִיחָה לַפּוֹשְׁעִים. עוֹשֶׂה צְדָקוֹת עִם כָּל בָּשָׂר וְרוּחַ, וְלֹא כְרָעָתָם לָהֶם גּוֹמֵל. אֵל, הוֹרֵתָנוּ לוֹמַר לְפָנֶיךָ שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה. בַּעֲבוּר שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, זְכוֹר לָֽנוּ בְּרִית שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁלְּ־רַחֲמִים, שֶׁחִלָּה בָם עָנָיו לְפָנֶיךָ מִקֶּדֶם. וְכֵן כָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ, וַיֵּרֶד יְהוָה בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם, וַיִּקְרָא בְשֵׁם, יְהוָה. וְשָׁם נֶאֱמָר.

וַיַּעֲבֹר יְהוָה, עַל פָּנָיו, וַיִּקְרָא.

מְצֹפָץ, מְצֹפָץ. אֵל, רַחוּם, וְחַנּוּן, אֶרֶךְ אַפַּיִם, וְרַב חֶסֶד, וֶאֱמֶת: נֹצֵר חֶסֶד, לָאֲלָפִים, נֹשֵׂא עָוֹן, וָפֶשַׁע, וְחַטָּאָה. וְנַקֵּה: וְסָלַחְתָּ, לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ, וּנְחַלְתָּנוּ:

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ. אַל תַּעַשׂ עִמָּנוּ כָּלָה • , תֹּאחֵז יָדְךָ בַּמִּשְׁפָּט: בְּבוֹא תוֹכֵחָה נֶגְדֶּךָ. שְׁמֵנוּ מִסִּפְרְךָ אַל תֶּמַח: גִּשְׁתְּךָ לַחְקוֹר מוּסָר. רַחֲמֶיךָ יְקַדְּמוּ רָגְזֶךָ: דַּלּוּת מַעֲשִׂים בְּשׁוּרֶךָ. קָרֵב צֶדֶק מֵאֵלֶיךָ: הוֹרֵנוּ, בְּזַעֲקֵנוּ לָךְ, צַו יְשׁוּעָתֵנוּ בְּמַפְגִּיַע: וְתָשִׁיב שְׁבוּת אָהֳלֵי תָם. פְּתָחָיו רְאֵה, כִּי שָׁמֵמוּ: זְכוֹר נַֽמְתָּ. עֵדוּת לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ: חוֹתָם תְּעוּדָה תַתִּיר. סוֹדְךָ שִׂים בְּלִמּוּדֶיךָ: טַבּוּר אַגַּן הַסַּהַר. נָא, אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג: יָהּ, דַּע אֶת אֲשֶׁר יְדָעוּךָ. מַגֵּר אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ: כִּי תָשִׁיב לְבִצָּרוֹן, לְכוּדִים אֲסִירֵי הַתִּקְוָה:

עומד ואומר הוידוי, ושׁוחה בכפיפת ראש [בלא להישען]* 

אָנָּא אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ. תָּבֹא לְפָנֶיךָ תְּפִלָּתֵנוּ, וְאַל תִּתְעַלַּם מַלְכֵּנוּ מִתְּחִנָּתֵנוּ. שְׁאֵין אָֽנוּ עַזֵּי פָנִים וּקְשֵׁי עוֹרֶף, לוֹמַר•  לְפָנֶיךָ צַדִּיקִים אֲנַחְנוּ וְלֹא חָטָאנוּ. אֲבָל, חָטָאנוּ אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ: אָשַׁמְנוּ. בָּגַדְנוּ. גָּזַלְנוּ. דִּבַּרְנוּ דוֹפִי. הֶעֱוִינוּ וְהִרְשָׁעְנוּ. זַדְנוּ. חָמַסְנוּ. טָפַלְנוּ שֶׁקֶר. יָעַצְנוּ רָע. כִּזַּבְנוּ. לַצְנוּ. מָרַדְנוּ. נִאַצְנוּ. סָרַרְנוּ. עָוִינוּ. פָּשַׁעְנוּ. צֵרַרְנוּ. קִשִּׁינוּ עֹרֶף. רָשַׁעְנוּ. שִׁחַתְנוּ. תָּעִינוּ. תִּעַבְנוּ. תִּעְתָּעְנוּ: סַרְנוּ מִמִּצְוֹתֶיךָ וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ הַטּוֹבִים וְלֹא שָׁוָה לָֽנוּ. וְאַתָּה צַדִּיק עַל כָּל הַבָּא עָלֵינוּ, כִּי אֱמֶת עָשִׂיתָ וַאֲנַחְנוּ הִרְשָׁעְנוּ:

אָשַׁמְנוּ מִכָּל עָם. בּוֹשְׁנוּ מִכָּל גּוֹי. גָּלָה מִמֶּנּוּ מָשׂוֹשׂ. דָּוֶה לִבֵּנוּ בַּחֲטָאֵינוּ. הָחְבַּל אֲוַיֵּינוּ, וְנִפְרָע פְּאֵרֵנוּ. זְבוּל מִקְדָּשֵׁנוּ חָרֵב בַּעֲוֹנֵינוּ. טִירָתֵנוּ הָיְתָה לְשַׁמָּה. יְפִי אַדְמָתֵנוּ לְזָרִים. כֹּחֵנוּ לְנָכְרִים: 

לְעֵינֵינוּ עָשְׁקוּ עֲמָלֵנוּ. מְמֻשָּׁךְ וּמוֹרָט מִמֶּנּוּ. נָתְנוּ עֻלָּם עָלֵינוּ. סָבַלְנוּ עַל שִׁכְמֵנוּ. עֲבָדִים מָשְׁלוּ בָֽנוּ. פּוֹרֵק אֵין מִיָּדָם. צָרוֹת רַבּוֹת סְבָבוּנוּ. קְרָאנוּךָ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ. רָחַקְתָּ מִמֶּנּוּ בַּעֲוֹנֵינוּ. שַׁבְנוּ מֵאַחֲרֶיךָ. תָּעִינוּ כַצֹּאן וְאָבָדְנוּ. וַעֲדַיִן לֹא שַׁבְנוּ מִתְּעִיָּתֵנוּ. וְהֵיאָךְ נָעִיז פָּנֵינוּ וְנַקְשֶׁה עָרְפֵּנוּ לוֹמַר לְפָנֶיךָ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ, צַדִּיקִים אֲנַחְנוּ וְלֹא חָטָאנוּ. אֲבָל, חָטָאנוּ אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ:

זוקף ראשו, יושב ואומר

אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמָיִם, שְׁמַע קוֹלֵנוּ וְקַבֵּל תְּפִלָּתֵנוּ: אַל תְּאַבְּדֵנוּ, בְּאוֹרֶךְ גָּלוּתֵנוּ: אַבֵּד, כָּל הַקָּמִים עָלֵינוּ לְרָעָה: בְּרִיתְךָ זְכוֹר, וְאַל תִּשְׁכָּחֵנוּ: בָּרֵךְ אֶת לַחְמֵנוּ, וְאֶת מֵימֵינוּ: גַּלֵּה כְבוֹד מַלְכוּתְךָ עָלֵינוּ, מְהֵרָה: דְּרַשְׁנוּךָ, הִמָּצֵא לָֽנוּ: דְּרֹשׁ דָּמֵינוּ, מִיַּד צָרֵינוּ: הֵעָתֵר לָֽנוּ הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם וָיוֹם בִּתְפִלָּתֵנוּ: וְאַל תְּבִישֵׁנוּ, מִשִּׂבְרֵנוּ: וְנִקְרָא, וְאַתָּה תַעֲנֵנוּ: זָכְרֵנוּ בְּזִכְרוֹן טוֹב, מִלְּפָנֶיךָ: חֲמֹל עָלֵינוּ וְעַל טַפֵּינוּ, וְעַל עוֹלָלֵינוּ: טַהֲרֵנוּ, מֵעֲוֹנֵנוּ: יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶיךָ עָלֵינוּ: 

בעשרת ימי תשובה מוסיף

כָּתְבֵנוּ, בְּסֵפֶר חַיִּים טוֹבִים: כָּתְבֵנוּ, בְּסֵפֶר צַדִּיקִים: כָּתְבֵנוּ, בְּסֵפֶר יְשָׁרִים וּתְמִימִים: כָּתְבֵנוּ, בְּסֵפֶר מְזוֹנוֹת וּפַרְנָסָה טוֹבָה: עד כאן

כְּבוֹשׁ, אֶת כּוֹבְשֵׁינוּ: לְחַם, אֶת לוֹחֲמֵינוּ: לְחַץ, אֶת לוֹחֲצֵינוּ: מַלֵּא מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּנוּ, לְטוֹבָה: נְקוֹם, אֶת נִקְמָתֵנוּ: סְמוֹךְ, אֶת נְפִילָתֵנוּ: עֲנֵה, אֶת עֲתִירָתֵנוּ: פְּדֵנוּ, מִידֵי אוֹיְבֵינוּ: צַוֵּה אִתָּנוּ, בִּרְכוֹתֶיךָ: צַוֵּה אִתָּנוּ, יְשׁוּעוֹתֶיךָ: צַדְּקֵנוּ, בְּמִשְׁפָּטֶיךָ: קָרֵב לָֽנוּ, קֵץ הַגְּאֻלָּה: קָרֵב לָֽנוּ, יוֹם הַיְשׁוּעָה: קָרְבֵנוּ, לַעֲבוֹדָתֶךָ: רִיבָה רִיבֵנוּ, וּגְאָלֵנוּ: רְאֵה, בָּעֳנִי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל: רְפָא, חוֹלֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל: רְאֵה, בְּדוֹחַק הַשָּׁעָה: שְׁעֵה, אֶת שַׁוְעָתֵנוּ: שִׁית שָׁלוֹם, בֵּינֵינוּ: שִׁית שַׁלְוָה, בְּאַרְמְנוֹתֵינוּ: תֶּן שָׁלוֹם, בָּאָרֶץ: תֶּן שָׂבָע, בָּעוֹלָם: תֶּן שָׁלוֹם, בַּמַּלְכוּת• : תֶּן טָל וּמָטָר לִבְרָכָה בְּעִתָּם, בָּאָרֶץ: תֶּן זֶרַע לַזּוֹרֵעַ, וְלֶחֶם לָאוֹכֵל: תֶּן לֶחֶם, לְפִי הַטָּף: תִּכּוֹן תְּפִלָּתֵנוּ קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ: 

עֲנֵנוּ אָבִינוּ:  בּוֹרְאֵנוּ:  גּוֹאֲלֵנוּ:  דּוֹרְשֵׁנוּ:  הוֹד וְהָדָר:  וַתִּיק בַּנֶּחָמוֹת:  זַךְ וְיָשָׁר:  חַי וְקַיָּם:  טְהוֹר עֵינָיִם:  יוֹשֵׁב שָׁמָיִם:  כַּבִּיר כֹּחַ:  לֹא אֵל חָפֵץ בְּרֶשַׁע:  מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים:  נוֹרָא וְנִשְׂגָּב:  סוֹמֵךְ נוֹפְלִים:  עוֹזֵר דַּלִּים:  פּוֹדֶה וּמַצִּיל:  צַדִּיק וּמַצְדִּיק:  קָרוֹב לְכָל קוֹרְאָיו בֶּאֱמֶת:  רָם וְנִשָּׂא:  שׁוֹכֵן שְׁחָקִים:  תּוֹמֵךְ תְּמִימִים:  אֱלֹהֵי אַבְרָהָם:  וּפַחַד יִצְחָק:  אֲבִיר יַעֲקֹב:  מָגֵן דָּוִד:  אֱלֹהֵי הַמֶּרְכָּבָה:  הָעוֹנֶה בְּעֵת רָצוֹן: הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה:  הָעוֹנֶה בְּעֵת רַחֲמִים:  רַחוּם וְחַנּוּן:

רַחוּם וְחַנּוּן, חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ רַחֵם עָלֵינוּ: אֲדוֹן הַסְּלִיחוֹת. בּוֹחֵן לְבָבוֹת. גּוֹלֶה עֲמוּקוֹת. דּוֹבֵר צְדָקוֹת: הָדוּר בַּנִּפְלָאוֹת. וַתִּיק בַּנֶּחָמוֹת. זוֹכֵר בְּרִית אָבוֹת. חוֹקֵר כְּלָיוֹת: טוֹב וּמֵטִיב לַבְּרִיּוֹת. יוֹדֵעַ כָּל נִסְתָּרוֹת. כּוֹבֵשׁ עֲוֹנוֹת. לוֹבֵשׁ צְדָקוֹת: מָלֵא זָכִיּוֹת. נוֹרָא תְהִלּוֹת. סוֹלֵחַ עֲוֹנוֹת. עוֹנֶה בְּעֵת צָרוֹת: פּוֹעֵל יְשׁוּעוֹת. צוֹפֶה עֲתִידוֹת. קוֹרֵא הַדּוֹרוֹת. רוֹכֵב עֲרָבוֹת. שׁוֹמֵעַ תְּפִלּוֹת. תְּמִים דֵּעוֹת:

יְהוָה, עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמָךְ. אֲמִתָּךְ. בְּרִיתָךְ. גָּדְלָךְ. דָּתָךְ. הֲדָרָךְ. וֵעוּדָךְ. זִכְרָךְ. חַסְדָּךְ. טוּבָךְ. יָשְׁרָךְ. כְּבוֹדָךְ. לִמּוּדָךְ. מַלְכוּתָךְ. נִצְחָךְ. סוֹדָךְ. עֻזָּךְ. פְּאֵרָךְ. צִדְקָתָךְ. קְדֻשָּׁתָךְ. רַחֲמָנוּתָךְ. שְׁכִינָתָךְ. תּוֹרָתָךְ. אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב. מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן. דָּוִד וּשְׁלֹמֹה. יְרוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ. צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ. חָרְבַּן בֵּיתָךְ. שִֽׁמְמוּת הֵיכָלָךְ. יִשְׂרָאֵל הָעֲנִיִּים. יִשְׂרָאֵל הַדַּלִּים. יִשְׂרָאֵל הַשְּׁרוּיִם בַּצָּרוֹת. יְתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת. יוֹנְקֵי שָׁדָיִם. גְּמוּלֵי מֵחָלָב עַתִּיקֵי מִשָּׁדָיִם. תִּינוֹקוֹת שֶׁלְּ־בֵית רִבָּן שֶׁלֹּא חָטָאוּ:

נופל על פניו ואומר בלחש •  

לְדָוִד. אֵלֶיךָ יְהוָה נַפְשִׁי אֶשָּׂא: אֱֽלֹהַי. בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה. אַל יַעַלְצוּ אוֹיְבַי לִי: גַּם כָּל קֹוֶיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ. יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם: דְּרָכֶיךָ יְהוָה הוֹדִיעֵנִי. אֹֽרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי: הַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ, וְֽלַמְּדֵנִי. כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי. אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם: זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְהוָה וַחֲסָדֶיךָ. כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה: חַטֹּאת נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר. כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַֽתָּה. לְמַעַן טוּבְךָ יְהוָה: טוֹב וְיָשָׁר יְהוָה. עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ: יַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט. וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ: כָּל אָרְחוֹת יְהוָה חֶסֶד וֶאֱמֶת. לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו: לְמַעַן שִׁמְךָ יְהוָה. וְֽסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא: מִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יְהוָה. יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר: נַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין. וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ: סוֹד יְהוָה לִירֵאָיו. וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם: עֵינַי תָּמִיד אֶל יְהוָה. כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי: פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי. כִּי יָחִיד וְעָנִי אָֽנִי: צָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ. מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי: רְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי. וְשָׂא לְכָל חַטֹּאתָי: רְאֵה אֹיְבַי כִּי רָֽבּוּ. וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי: שָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי. אַל אֵבוֹשׁ, כִּי חָסִיתִי בָךְ: תֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי. כִּי קִוִּיתִיךָ: פְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל. מִכֹּל צָרוֹתָיו:

מָרַנָא דְּבִשְׁמַיָּא, לָךְ מִתְחַנְּנִין אַנַּן, כְּעַבְדָּא דְּמִתְחַנַּן לְמָרֵיהּ.

אֵלֶיךָ יְהוָה. נָשָׂאתִי עֵינָי. שְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנָי. כְּגוֹדֶל חַסְדֶּךָ: בְּשִׁמְךָ בָטַחְתִּי. וְכַפַּי שִׁטַּחְתִּי. דְּבָרִים לָקַחְתִּי. וּבָאתִי עָדֶיךָ: גָּבְרוּ יְגוֹנוֹתַי. וַיִּכְלוּ שְׁנוֹתַי. כִי כָל עֲוֹנוֹתַי. שַֽׁתָּה לְנֶגְדֶּךָ: דָּלְפָה מִתּוּגָה. נַפְשִׁי הָעֲנוּגָה. חַלֵּץ מִדְּאָגָה. נֶפֶשׁ עַבְדֶּךָ: הַעֲבֵר חַטָּאתִי. אֱלֹהֵי יְשׁוּעָתִי. וְגַם אֶת דִּמְעָתִי.•  שִֽׂימָה בְנֹאדֶךָ: וּבְרוֹגֶז רַחֵם. זָכְרָה וְהִנָּחֵם. וְשַׂמֵּחַ וְנַחֵם. נֶפֶשׁ עַבְדֶּךָ: זְכוֹר עָנְיִי וּמְרוּדִי. לַעֲנָה מֵעוֹדִי. עַד מָתַי לְנֶגְדִּי. תְּחַדֵּשׁ עֵדֶיךָ: חֵרְפוּנִי צוֹרְרַי. אוֹיְבַי וּמְשׁוֹרְרַי. וְהַקְשֵׁב נָא אֲמָרַי. בְּבוֹאִי בְּפַחְדֶּךָ: טָמְנוּ לִי זֵדִים. פַּחִים וּמְצוֹדִים. וּבָהֶם נִלְכָּדִים. פְּעָמֵי יְדִידֶיךָ: יְשִׂימוּן לִי מְצוֹדִים. וְשֶׁקֶר בִּי מְעִידִים. בְּעָלוּנִי זֵדִים. צוּר, בִּלְעָדֶיךָ: כְּבוֹדְךָ גַּלֵּה צוּר. לְעָם עָזוּב וְעָצוּר. וְטוּבְךָ הַנָּצוּר. תְּנָה לִשְׂרִידֶיךָ: לְחוּצִים בְּרוֹב דּוֹחַק. מֵהֶם אַל תִּרְחַק. זְכוֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק, וּלְיִשְׂרָאֵל, עֲבָדֶיךָ: מָרוֹם מִמְּרוֹמִים. רַחֵם עַל עֲגוּמִים. וְעַל זֶרַע רְחוּמִים. יַלְדֵי יְדִידֶיךָ: נוֹאֲקִים בְּבוֹר גָּלוּת. בְּךָ שָׂמוּ אֱיָלוּת. וְהָרֵם מִשִּׁפְלוּת. גֵּזַע חֲסִידֶיךָ: סוֹבְלֵי עוֹל, תְּצַהֵל. וְאוֹיְבֵיהֶם תְּבַהֵל. וּכְקֶדֶם תְּנַהֵל. דִּגְלֵי ג¿דוּדֶיךָ: עֲנֵה אֶת עֲתִירָתָם. סְמוֹךְ אֶת נְפִילָתָם. וְהָשֵׁב אֶת שְׁבוּתָם. מֵאַפְסֵי חֶלְדֶּךָ: פְּדֵה עָם, לְךָ הוֹמֶה. וְכָאִלֵּם דּוֹמֶה. בְּגָלוּת זֶה כַּמֶּה. שָׂבְעוּ נְדוּדֶיךָ: צַדִּיק בְּמִפְעָלוֹת. לְךָ נִתְכְּנוּ עֲלִילוֹת. דְּלֵנוּ מִמְּצוּלוֹת. לְמַעַן חֲסָדֶיךָ: קַבֵּץ מְפֻזָּרִים. בְּכַבְלֵי צָר סְגוּרִים. בְּלָעוּם אַכְזָרִים. שָׂרְפוּ מוֹעֲדֶיךָ: רַחוּם הֱיֵה לְמִשְׁעַן. לְעָם הָרְוָה לַעַן. וַעֲשֵׂה נָא לְמַעַן, שְׁלֹשֶׁת עֲבָדֶיךָ: שַׁדַּי נִשְׂגַּבְתָּ. בְּכֹל אֲשֶׁר פָּעַלְתָּ. כִּי צַדִּיק אַתָּה. וְצֶדֶק מַדֶּיךָ: תְּכַפֵּר עֲוֹנִי, כִּי, שִׂבְרִי בְךָ מַלְכִּי. וְכוֹנֵן אֶת דַּרְכִּי. אֱלֹהַי, לְעָבְדֶךָ: תִּשְׁעֶה תְפִלָּתִי. וְשִׂיַח רִנָּתִי. כִּי אַתָּה תִקְוָתִי. וּמִי יְעִידֶךָ: וְהַב לַן לִבָּא לִתְיוּבְתָּא. וְלָא נֶהְדַּר רֵיקָן, מִקַּמָּךְ:

ואומר • 

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אָבִינוּ אָֽתָּה. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אֵין לָֽנוּ אֵלָא אָֽתָּה. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ רַחֵם עָלֵינוּ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ כִּי אֵין בָּֽנוּ מַעֲשִׂים. עֲשֵׂה עִמָּנוּ צְדָקָה לְמַעַן שְׁמָךְ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ וְהוֹשִׁיעֵנוּ:

וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲשֶׂה כִּי עָלֶיךָ עֵינֵינוּ: זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְהוָה וַחֲסָדֶיךָ. כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה: אַל תִּזְכָּר לָֽנוּ עֲוֹנֹת רִאשֹׁנִים, מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד: קוּמָה עֶזְרָתָה לָּֽנוּ, וּפְדֵנוּ לְמַעַן חַסְדֶּךָ: יְהִי חַסְדְּךָ יְהוָה עָלֵינוּ כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ: אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר יָהּ. אֲדֹנָי, מִי יַעֲמֹד: כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה. לְמַעַן תִּוָּרֵא: יְהוָה הוֹשִׁיעָה. הַמֶּלֶךְ, יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ: כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ, זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ: עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ. וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ:

ראוי גם ליחיד לתקוע בשופר או לשמוע קול שופר, חוץ מערב ראש השנה שמפסיקים מלתקוע.