כ אייר

[ט] אם רואה אדם שעלול הוא לבוא לידי הפסד מרובה, מותר לקרוא לגוי לשם, אף־על־פי שיודע בודאי שהגוי יתקננו, ואפילו במלאכה גמורה. ובלבד שיזהר הישראל שלא לומר לו שום רמז ציווי לתקן. אבל מותר לומר לפניו, כל מי שיציל, לא יפסיד שכרו{כד}:

[י] דבר שאינו מלאכה גמורה ואינו אסור אלא משום שבוֹת, אם הוא צורך מצוה, או במקצת חוֹלִי, אעפ"י שלא חלה כל גופו (ועיין לקמן סימן ע' סעיף א' וסעיף ט"ו), מותר לומר לגוי לעשותו, שאינו אלא שְׁבוֹת דִּשְׁבוֹת. ועל פי זה נהגו לשלוח גוי בשבת להביא מַשְׁקִים או שאר דברים לצורך שבת אף במקום שאין עירוב, וכן ברשות הרבים שלִּ־זמנינו (עיין לקמן סימן ע"ה סעיף ד'). ואין להתיר אלא בשעת הדחק שאין לו מה לשתות, אבל לא בשביל תענוג בעלמא. ולומר לגוי להביא מחוץ לתחום, אפילו בדיעבד אסור בשבת מה שהביא (עיין לקמן סימן ע"ז סעיף ט"ו). ויש אומרים שהוא הדין במקום הפסד, כגון לטלטל סחורה (שהיא מוקצה) הנפסדת מן הגשמים, מותר על־ידי גוי. ויש לסמוך על דבריהם במקום הפסד מרובה או לצורך גדול{כה}:

[יא] וכן במקום הפסד מרובה, אפשר לסמוך על דעת המקילים לומר לגוי שיאמר לגוי אחר שיעשה לו מלאכה בשבת. והוא הדין לצורך גדול, ובפרט מצוה דרבים כגון שנפסק אור החשמל בבית־הכנסת בליל שבת, ואינם יכולים להתפלל{כו}:

[יב] בעת קור גדול בארצות הקרות, מותר לומר לגוי להסיק את התנור, או להדליק את ה"מזגן", מפני שהכל חולים אצל הצִּנָּה (עיין לקמן סימן ע' סעיף ט"ו). אבל אם אינו מוכרח כל כך, אין לעשות זאת{כז}. וכן בעת חום כבד, מותר לומר לגוי להפעיל את ה"מאוורר" או ה"מזגן", לצורך מי שהדבר קשה עליו מאד. וכן להפסיק את פעולתם, אם זה גורם לו נזק{כח}:

[יג] אסור לשלוח גוי חוץ לתחום לצורך שמחת חתן וכלה. וכן בשביל קרובי המת, או בשביל ספדן (ועיין עוד להלן חלק חושן המשפט בהלכות ירושה){כט}:

[יד] גוי המביא תבואה לישראל בחובו, והישראל נותן לו את המפתח לאוצרו, והגוי מודד ומונה לשם, מותר. מפני שהגוי במלאכת עצמו הוא עוסק, כי אין התבואה של־ישראל עד לאחר המדידה. ומותר לישראל לעמוד שם שלא יַטעה אותו, ובלבד שלא ידבר עמו כלל מן העסק. אבל אם הביא לו הגוי תבואה שלו, אסור לומר לו לפנותה לתוך אוצרו. ואפילו אם הגוי מעצמו רוצה לפנותה, צריך הוא למַחות בו. והוא הדין לכל דבר המוקצה{ל}:

[טו] גוי העושה גבינה מחלב שלו, והישראל רואה את החליבה והגיבון, כדי שתהא מותרת באכילה לישראל (מחשש חֲלֵב בהמה טמאה) ויוכל לקנותה לאחר שבת, אף־על־פי שהגוי מתכוין בשביל הישראל למכרה לו, הרי זה מותר. כיון שהגבינה עדיין שלַּ־גּוי היא, ולטובת עצמו הוא עושה. ומותר לישראל אפילו לומר לו שיעשה, ואפילו בשבת. לפי שמותר לומר לגוי עשה מלאכתך, אפילו מגיע מזה ריוח לישראל{לא}: