יום ה' שבוע פרשת במדבר

[כה] אינו נחשב שנדר לצדקה, אלא אם כן הוציא בפיו. אבל אם רק חשב בליבו לנדור, ואפילו גמר הדבר בליבו דהיינו שבא לידי החלטה, אין זה כלום{צח}. אמנם לכתחילה יש להחמיר{צט}, אלא שבזה מותר לו לעשות התרת נדרים{ק}. ואם הכין כסף אלא שלא מצא את העני או את הגבאי, צריך ליתנו להם בפעם אחרת{קא}:

[כו] חובה להעמיד בכל עיר גַּבָּאֵי־צדקה, אנשים ידועים כשרים ונאמנים, שיחַזְּרו לגבות מכל אחד ואחד מה שהוא ראוי ליתן ודבר הקצוב עליו. וצריך שיהיו הגבאים חכמים ונבונים, וידקדקו שלא יהיו העניים רמאים. וגבאי שאינו נאמן, אין ליתן צדקה על ידו, אלא יחלק כל אחד בעצמו{קב}. וכן אין ליתן למי שפושט יד, כשיודע בו שהוא רמאי{קג}:

[כז] הכופה אחרים שיתנו צדקה וּמְעַשֶּׂה אותם, שכרו גדול משכר הנותן, שנאמר{קד} והיה מַעֲשֵׂה הצדקה, שלום וגו'. ודוקא אם מְעַשֶּׂה את מי שיש באפשרותו ליתן, וגם יזהר שלא לביישו ברבים. ועל גבאי צדקה וכיוצא בהם שגובים את הצדקה נאמר{קה} וּמַצְדִּיקֵי הרבים כַּכּוֹכָבִים{קו}. וגבאי צדקה שהעניים מחרפים אותם, אין להם לחוש, כי על־ידי־זה זכותם יותר גדולה{קז}: