שמות בני ישראל
לשמו של האדם משמעות, ונראה שיש קשר הדוק בין השם ובין נושאו, כפי שאנו מוציאים בכתוב )בראשית לב, כז-כח( "ויאמר אליו מה שמך, ויאמר יעקב, ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל, כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל", מסיבה זאת מהווה מתן השם לרך הנולד חלק מהמעמד המקודש ב"ברית מילה", מובא בגמ' )ברכות ז( "מנ"ל דשמא גרים, אמר רבי אלעזר דאמר קרא "לכו חזו מפעלות ד' אשר שם שמות בארץ" אל תיקרי שמות )שין פתוחה( אלא "שמות" )שין צרויה(. וכתב המהרש"א שאין לייחס להקב"ה פעולה רעה, שמות בשין פתוחה דהיינו שממה, וע"כ דרשו שמות בשין צרויה, והיינו שפעולות ד' נמשכות אחרי שמו של האדם, שהוא הגורם.
מובא במדרש תנחומא )הובא גם בילקוט שמעוני פרשה תמט( "אילו זכו
הדורות היה הקב"ה קורא שם לכל אחד ואחד. ומשמו היינו יודעים את טיבו ואת
מעשיו", וזה מה שכתוב במדרש תנחומא )פ' האזינו(
"לעולם יבדוק אדם בשמות לקרוא לבנו הראוי להיות צדיק, כי לפעמים השם גורם רע
או טוב".
כתב החיד"א
בספר יוסף תהלות )מזמור מט( בשם ספר פרי הארץ. שארבעים שנה לפני לידת שמואל הנביא
יצאה בת קול והכריזה "עתיד לעמוד צדיק ושמו שמואל", ומאז קראו כל
היולדות לבניהם בשם "שמואל", ומשנולד שמואל פסקה אותה בת קול, ואמרו
חז"ל שכל אותם הילדים שנקראו שמואל זכו לנבואה ורוח הקודש, וכמו שנאמר בפסוק
"ושמואל בקוראי שמו", שע"י קריאת שמו של שמואל זכו לרוח הקודש,
משום כך ראוי לשאול מפי גדול הדור וצדיק על אודות השם. מקור לכך מצינו בספר מרכבת
המשנה על המכילתא פרשת בא. שכתב לישב מה שהקשו המפרשים, מדוע נעקר שם אבדם לגמרי.
ואילו שם יעקב נשאר )עי' ברכות יג(?, וכתב להסביר
ששמותיהם של אברהם ושרה ניתנו להם ע"י אבותיהם הרשעים, ולכן הם נעקרו לגמרי,
ורק השם שהוסיף השי"ת מפיו התקיים, משא"כ שמו
של יעקב אבינו ע"ה שניתן לו מפי אביו הצדיק יצחק אבינו ע"ה, ומוכח מזה דלשם הנקרא מפי הצדיק יש קיום, ואשר על כן ראוי לתת את שמו של
הרך הנימול לאחר קבלת עצה מן הצדיק.
מובא בגמ'
)יומא פג( מעשה באדם אחר שנקרא בשם "כידור",
ור"מ לא רצה להפקיד אצלו כסף מפי שחשש לאי נאמנותו, כיון ששמו מוזכר לרעה
בתורה, בפסוק )דברים לב, כ( "כי דור תהפוכות המה". ולבסוף התאמתו הדברים
והלה גנב כספי פקדון של אחרים. שאלו את ר"מ מדוע לא הזהרת אותנו מפיו. אמר
להם אימר דאמרי אנא חשש אחזוקי מי אמר", כלומר שהשם אינו אלא מעורר חשש, שמא יש
לאיש תכונה נפשית שורשית לא כנה. אבל אין בכוחו לקבוע בודאות שאמנם הוא פועל לפי
תכונותיו, כי יתכן שהוא שולט ביצרו וגובר על מדותיו, )עי' בראשית רבה עא, ובד"ה אמר רבי יוסי בר' חנינא(
על כל פנים לומדים מכאן שיש להזהר מלתת לתינוק שמות של אנשים חוטאים בעלי אופי
ותכונות מפוקפקים )עי' אפיקי יהודה דרוש יח(.
כתב הרשב"א
בתשובותיו )ח"ד סימן ל( הסבר מדוע לא כתוב על הדורות שבין אדם הראשון לבין
אברהם אבינו "ויקרא את שמו" כי קריאת השם יודה על הקיום וכיון שכל
הדורות האלו לא נתקיימו אין ראוי לקרוא להם שם וכו',
ורק על שת ואנוש כתוב הביטוי "ויקרא את שמו שת" )בראשית ה'(, וכן ויקרא
את שמו אנוש )שם ד(, מפני שבשת כתוב טעמו בצדו "כי שת לי אלוקים זרע אחר תחת
הבל כי הרגו קין" )בראשית ד( כלומר קין לא היה לו קיום בהמשך הדורות וכולם
כלו במבול אבל משת נמשך עולם, ולכן אמר ולשת גם הוא יולד בן ויקרא שמו אנוש, ללמדך
שמשת ואנוש נמשכים כל הדורות, ומפני שתולדותיהם נמחו ולא נשאר מהם רק נח שממנו
נתקיים העולם, חזר ואמר בו קריאת שם שנאמר "ויקרא את שמו נח לאמר זה
ינחמנו" )שם ה'( עכ"ד.
קריאת שם אחר אדם שהיו לו
יסורים
היות והשם גורם יש לדון,
האם נכון ליזהר שלא לקרות שם בנו ע"ש צדיק וחסיד שכל ימיו היה מדוכא ביסורין
ר"ל?
מענה לכך אנו מוצאים בשו"ת
אפרקסתא דעניא )סי'
ק"א(, שכתב שנכון ליזהר בזה, דשמא קא גרים, ומביא אסמכתא לכך ממה שכתב בבאר היטב )אבן העזר סי' קכט ס"ק ל'( בשם מהרי"ו וז"ל "ירמיהו יש להסתפק אם כותבין ב ו' או בלי ו', ואם היה בא מעשה לידי הייתי נותן ב'
גיטין", ומסיים שם הבה"ט, "ובסדר שמות
לא כתב כן, ושם כתב בלא ו', אע"ג דירמי' הנביא לא
נמצא רק פעם אחת חסר ו', מ"מ כיון דבש"ס
מצינו בלא ו' כותבין בלא ו', ואין צריך ב' גיטין",
עיי"ש. וכתב בעל אפרקסתא דעניא
להעיר, דלכאורה מה זה שונה משם אליהו דכתוב בשו"ע )שם ס' כ"ב(
"אם לא נודע אם שמו אליה או אליהו יכתוב אליהו", וכתב הבית שמואל דמן
הסתם אדם קורא שם בנו ע"ש אליהו הנביא, ע"ש. וא"כ מדוע לא נאמר כן
גם על מי שקורין אותו ירמי'ה,
דמסתמא אביו קראו ע"ש הנביא ירמיהו, ותירץ. די"ל דמשום שירמיהו הנביא היה
נרדף ומדוכא כל ימיו, כמו שהעיד על עצמו "אני הגבר ראה עני בשבט עברתו"
ומובא בספרים דהשם ירמיהו מורה על מרירות, ולכן הקפידו
חז"ל שלא לקרוא שם הבן ע"ש הנביא ירמיהו ב' ו', כי יראו דלא ליתרע מזליה )עי' ספר חסידים סימן
רמז, שו"ת חתם סופר חלק אבן העזר ח"ב סימן כח
ובשו"ת מנחת אלעזר ח"ד סימן כז(.
קריאת שם אחר מי שמת צעיר
וקדושי השואה
אין לקרוא בשם אחר מי שמת
צעיר והטעם משום שמזלו היה רע ממילא ימשך מזל זה גם על הנולד שיקרא על שמו, וכתב
בס' ים של שלמה במסכת גיטין פ"ד סל"א בשם
ישעי', דאף שישעיהו הנביא היה נקרא בשם ישעיהו, אין
העולם רגילין לקרות על שם הנביא משום שמזלו היה רע
שנהרג, בבית שמואל הלכות גיטין שמות אנשים אות י' כתב להעיר על זה דמדברי הרמ"א משמע אחרת, דהרמ"א באבן העזר סימן קכ"ט סעיף כ"ו כתב דצריכין לכתוב בגט "גדליהו" ושם זה נקרא על שם
גדליהו בן אחיקם, משמע שהרמ"א
סובר דאין להקפיד על זה כי הרי נהרג גדליה בן אחיקם, בשו"ת חתם סופר אבן העזר חלק ב' סימן כ"ד
כתב דגם הרמ"א מודה לים של שלמה דיש קפידא לקרוא על שם מי שנהרג ושם גדליה שונה והסביר זאת בטוב
טעם עיי"ש. וכך פסק בשו"ת אגרות משה יור"ד
ח"ב סימן קכ"ב "דראוי
להקפיד שלא לקרוא במי שהיה מזלו רע", ועוד מוסיף לחדש )שם( דדווקא אם נהרג אין קורין אחריו,
אבל אם מת על מטתו אפילו לא היה זקן אלא צעיר אינו נכלל בזה ויכולים לקרוא אחריו.
בשו"ת תשובות
והנהגות חלק ג' סימן רצ"ז מסתפק לגבי נתינת שם אחר אלה שנהרגו בשואה, אולם
בשו"ת שאלת יצחק סימן קס"ג מסיק דאדרבה יש
ענין לקרוא בשמם לזכר עולם.
שם רשעים ירקב
מובא במסכת יומא דף
ל"ח ע"ב עה"פ "ושם רשעים ירקב" )משלי י'(, אמר רבי אלעזר רקביבות תעלה בשמותן שאין אנו קוראים לאחרים בשמותיהם ומפרש רבינו חננאל @1שאם יקרא לבנו בשם רשע לא יצליח בחיים,@2
דהיינו ששם רשע הוא כעין קללה לחייו של הילד. וכבר שאלו הראשונים הריטב"א ותר"י מפני מה מצינו שיש שם ישמעאל בין
החכמים? והשיבו כי לשיטה אחת ישמעאל עשה תשובה וא"כ צדיק הוא, או מכיון ששם
זה ניתן ע"י הקב"ה, משמע שהשם עצמו ראוי אף שהראשון שנקרא כן היה רשע.
שם של מחלל שבת
בשו"ת תשובות והנהגות
חלק א' סימן תר"ו בענין קריאת שם לילד ע"ש הסבא או אביו שהם מחללי שבת
ח"ו, ומציין דברי הגמ' ביומא הנ"ל דלא קוראים
אחר שם רשעים, ונראה דהיינו שם משונה כמו דואג ואבשלום וכדומה שאינו מצוי
כ"כ, אבל אם השם אברהם, יעקב, משה ואהרן וכו' אף
שנותנים ע"ש הסבא שהוא היה רשע אבל אבי הבן יכול לכוון לאבותינו הקדושים
וצדיקים שנקראו בשם זה אין לחשוש בזה.
נתינת שם
"נמרוד"
בס' "עלינו
לשבח" מהגר"י זילברשטין שליט"א בקונטרס
שאלות ותשובות סימן י"ז )בחלק שמות( דן כשאבי הילד מודיע למוהל שיקרא שמו
בישראל "נמרוד" כיצד ינהג? ומציין דברי המהרש"א
בתענית כ"ח דשם רשעים ירקב הוא גם איסור שאסור
לקרוא לאדם בשמם ולא רק עצה טובה, ויש להסביר לאב שבזה שיתן לילד שם של רשע הוא
גורם לו רעה כמבואר ביומא דף ל"ח ע"ב מעשה בדואג בן יוסף שבכל יום היתה
אמו מודדתו בטפחים ונותנת משקלו של זהב לבית המקדש, וכשגבר אויב טבחתו ואכלתו,
ועליה קונן ירמיהו "אם תאכלנה נשים" וכל זאת עקב כך שניתן לו שם של רשע.
ואם יעמוד האב על דעתו שיקראו לבן נמרוד יטול המוהל את
הכוס ויכריז בקול רם ויקרא שמו בישראל "אברהם" שנלחם בנמרוד והלך וקרא בשם ד', ובזה יגרום המוהל טובה וזכות לילד.
שמי ושם אבותי
בס' עלינו לשבח במדבר עמ' רל"ד כתב להעיר על כך שלאחרונה מתרבים המקרים שבהם
הורים נותנים לילדיהם שלא היו מקובלים בקרב אבותינו ואבות אבותינו, והדבר אינו
ראוי שכן עם ישראל הצטיין תמיד בכך שלא שינו שמם ומי שמשנה את השמות ומכתיר את
ילדיו בשמות שלא היו בעם ישראל מדור דור @1הולך בדרכי העכו"ם@2.
וזה מש"כ בפסוק "שמי ושם אבותי", ולכן צריך לתת שם שהיה מקובל על
אבותינו ואבות אבותינו. ולכאורה דבריו מפורשים בספר חסידים סימן רמ"ד
וז"ל "ועוד אומר דברים שהשם גורם לטובה או לרעה, לטובה יש אדם שכל
הנקראים בשמו יצליחו לגדולה וזהו "ויקרא בהם שמי ושם אבותי", הרי שיש
אדם שכל הנקראים בשמו יהיו בהם מדות טובות, ושלא יקראו זרעו על אותן שמדות הרעות
תלויות בהן )עי' פתחי תשובה יור"ד סימן קט"ז סק"ו(.
שמות של גויים
אסור לכנות עצמו או בנו
בשם של גויים מטעם האיסור "ובחוקותיהם לא תלכו", וכך כתב בשו"ת מהר"ם שיק חלק יור"ד
סימן קס"ט הובאו דבריו בדרכי תשובה יור"ד
סימן קע"ח ס"ק י"ד וכך נקטו בשו"ת צפנח פענח ח"א סימן ער"ה
שו"ת חתם סופר אבן העזר סימן קי"ח ובשו"ת מהרש"ם
חלק ג' סימן רל"ב. ודלא כמש"כ בשו"ת מהרשד"ם סימן קצ"ט שישראל הקורא עצמו בשם גוי הרי
הוא ישראל כשר וניתן למנותו כעד בגיטין, וכבר האריך בדבריו בשו"ת משנה הלכות
ח"ד סימן קי"ד, ומסיק דבזה"ז שכל הגוים
רשעים הם גם לדעת מהרשד"ם אסור לקרוא בזמנינו
ע"ש גוי ע"ש. וכתב הספר חסידים סימן תתשל"ט
וז"ל "זה ספר תולדות אדם וגו' לקרוא בשם לקרא לנער בשם ד' שהוא שמו של
יהודי, פירוש שיקרא את שם הנער אחר שמו של יהודי ולא שם של נכרי )עי' בס' מעינה של
תורה שמות פ"א פסוק ט"ו(.
שמות לע"ז )ג'ורג' או סמי(
תשובה מענינת מוצאים אנו
בשו"ת אגרות משה או"ח ח"ד סימן ס"ו
לגבי קריאת שמות לעז וז"ל. "הנה בדבר שמות של לעז, אף שהוא דבר מגונה
אינו איסור, שלכן רואים שכמה שמות של לעז מכל מדינה ומדינה נעשו במשך הזמן הגלות
הארוך שנתחלקו המדינות, שאף שמסתמא צווחו מתחלה נשתקעו
השמות בין ישראל עד שנקראו כבר לשמות ישראל. ובשמות נשים הם ביותר אצלינו שאנו מבני אשכנז הם משמות אשכנז ומגולי ספרד הרבה שמות
משל ספרד. וגם גאוני עולם מגדולי הראשונים כבעל המ"מ ששמו היה רבינו ווידאל וכמה גאונים כמובא
בתשובות ראשונים, וגם שם מיימון אביו של הרמב"ם כנראה שהוא שם לעז, שלכן ח"ו לנו לומר שלא
@1עשו כהוגן דאחרי שכבר נתרגלו
ישראל באלו השמות אין בזה שייכות לטעם הגנאי ואין לשנות לקרא שם בנו או שם בתו על
שמות הזקנים והזקנות שנקראו בשמות לעז@2 שהוא ענין כבוד
המשפחה אף שהם מדור הקודם שעכ"פ יש עליו לכבדם וכ"ש כשיש עליו לקרוא על
שם הוריו ממש שחייב בכבודם ואם בדברי חז"ל במדרשים מובא שקורין
עכשיו הבנים והבנות ע"ש דורות הקודמים צריך לקרא כפי השם שנקראו אף שהוא שם
לעז בלא שינוי".
ולמעשה נהגו העולם שאין
נותנים שם לע"ז לבניהם אלא שם העברי המקובל מדור דור.
