שויון זכויות לתולעים- חלק ב
הכתבה שפורסמה בשבוע שעבר בנושא בעיית החרקים במזון, עוררה, כצפוי, תגובות רבות. מסתבר, כי הבעיה האמיתית עדיין לא חדרה לתודעה # לקראת ט"ו בשבט, זה הזמן להמשיך ולהתעדכן בבעיה הנגרמת כתוצאה מכך שהחרקים התוקפים את פירות הארץ בכלל ואת הפירות היבשים בפרט, מכינים לנו מידי פעם הפתעות חדשות # ככל שהטכנולוגיה מתפתחת והאמצעים להשמדת החרקים מתרבים, כך מצליחים חרקים מסוימים אחרים לשרוד ביתר קלות # יצחק אפשטיין ב"כתבת חובה" לקראת קניית פרות ט"ו בשבט # כתבה שניה בסדרה #
נשארנו, בשבוע שעבר, עם התאנים שנבדקו בידיו האמונות של הרב ויא ובהן נמצאו
תולעים.
תאנים הן מהפירות שבהן נתברכה ארץ ישראל. פרי טעים מאין כמותו, לפי מיטב
זכרוננו. איך זה שהפרי הזה כל כך נגוע? האם כך היה גם בימי חז"ל?
"ישנו מדרש שיר השירים המספר על רבי עקיבא ותלמידיו", מספר הרב
ויא. "הם נהגו לצאת וללמוד מתחת לעץ תאנה מסוים. תאנים, בעונתן, מבשילות לאט לאט. בכל יום מבשילות תאנים אחרות.
אחד התלמידים שם לב לכך, שכאשר רבי עקיבא ותלמידיו עוזבים את מקום הלימוד
מתחת לעץ אחר הצהרים, הם מבחינים בכמה תאנים שבשלו, אבל בהגיעם למחרת בבוקר,
התאנים הללו נקטפו. בעל העץ הזדרז לקטוף את התאנים עם הבשלתן. הוא בדק את האבחנה
הזו ומצא שזה קורה בכל יום מחדש.
בלב התלמיד התעורר חשש שמא מוטרד בעל העץ מנוכחותם. האם האיש חושש שרבי
עקיבא ותלמידיו יקחו מפירות האילן? הוא העיר על כך וביקש לעבור ללמוד תחת עץ תאנה
שברשות אדם אחר.
כך הם עשו, אבל כשהגיע בעל העץ למקום ולא ראה את תלמידי החכמים במקום הצטער
ויצא לחפש אותם. הוא מצא אותם יושבים תחת עץ תאנה של שכנו. "מדוע עזבתם את
העץ שלי?" הוא שאל.
"ראינו שאתה חושד בנו", ענו לו. "אתה מקפיד לקטוף את התאנים
שהבשילו בכל יום ויום".
"להיפך", אמר האיש. "זו זכות מיוחדת לי שתלמדו תחת העץ שלי.
אני קוטף את התאנים המבשילות ביום הבשלתן, משום שאם מאחרים ומשאירים תאנה בשלה על
העץ, היא מתמלאת תולעים".
בדקו את התאנים הבשלות אותן לא קטף האיש באותו יום ומצאו שהן מלאות תולעים.
כך שהמציאות הזו היתה גם אז, והתמודדו איתה. היום אי אפשר לדאוג שתאנים יקטפו
בצורה פרטנית כזו, כמובן".
@5 הכפפה של ועדי הכשרות
תאנים, אם כן, מומלץ לא לצרוך בכלל. תמוה שועדי הכשרות נותנים הכשר לפירות
המיובשים בלי להתייחס למזיקים שבתוכם. בעיני הרב סאקס,
עול בדיקת הפירות היבשים אינו צריך להיות מוטל על עקרת הבית. קשה מאוד, לדבריו,
לדרוש ממנה לרכוש ידע כה רב שיאפשר לה לבדוק כל פריט מזון שבא אל מטבחה כהלכה,
מעבר לזמן שבדיקה כזאת דורשת. היום זה, כמובן, קל בהרבה עם ספריו וחוברותיו של הרב
ויא. ובכל זאת, חשוב למצוא פתרון אחר, גורף וכללי, לבעיה. בעיני הרב סאקס הפתרון נמצא אצל ועדי הכשרות.
"במצב של היום", הוא אומר, "ישנה כבר התעוררות. נוצר כבר
ביקוש והוא הולך וגובר. לא פחות משמונה חוות מגדלות גידולים ללא תולעים בגוש קטיף
וברחבי הארץ. הביקוש, אם כן, הביא בעקבותיו היענות. קחו את מוצרי גוש קטיף, למשל.
מתי אכלנו, בכלל, חסה אם לא בליל הסדר לאחר עמל והשקעה גדולים בבדיקות מייגעות?
היום יש סלט חסה על השולחן ובסנדביץ' של הבוקר, כי די
בשטיפה טובה של העלים. משרים את העלים עם מעט נוזל ניקוי כגון "אמה"
במשך כשלוש דקות ושוטפים. היום התרגל הציבור לצרוך פטרוזיליה ללא תולעים, וכוסברה,
וכרוב, ואפילו בצל ותירס".
יצויין כי ועדי הכשרות המתמחים במיוחד בנושא הירקות ללא
תולעים הם המחלקה למצוות הארץ שע"י הרבנות ירושלים, ו"כשרות
למהדרין" - חקלאות על פי התורה בראשות הגר"י
אפרתי שליט"א, כאשר המחלקה למצוות הארץ מעסיקה חמישה עשר! משגיחים העוסקים
בנושא, ומפקח הרב שלמה שמואלביץ היורד לחממות באופן
קבוע. כמו"כ קיימת מעבדה מיוחדת למעקב ובדיקות התוצרת ע"י "כשרות
למהדרין" בראשות הגר"י אפרתי שליט"א.
תירס קלחים הוא ירק עם נגיעות קשה שבבתים רבים למדו להתנזר ממנו. עכשיו חוזר התירס
למטבח בדלת הראשית, בשער גוש קטיף. איך עומדות עקרות הבית בפני הצורך להפריד את
הבצלים גלד גלד, קשה להבין. אולי מדלגים על שלבים
אחדים. השימוש בבצל בחורף הוא מסוכן. יש, וזו בשורה, בצלים ללא תולעים בחנויות.
יהיו עוד מוצרים. הכל תלוי במידת הדרישה שתגיע מהציבור. דרישת הציבור היא הקובעת
אם המזון שלו יהיה נקי מתולעים או לא.
"אורז ומיני קטניות נקיים מתולעים אפשר לרכוש מזה זמן מתוצרת 'הלסי'", מזכיר הרב סאקס.
"היום המפעל שייצר בעבר בחו"ל השתכלל מאוד וכבר מייצר בארץ תחת השם
"כי טוב".
אבל פירות יבשים נקיים כאלו עדיין אין, ואנחנו בערב טו'
בשבט. בכלל יש אנשים שמשתמשים בפירות יבשים כל השנה. "בפירות היבשים כמעט לא
נעשה דבר", מודה הרב סאקס. "ובחיידרים מחלקים לילדים פעקלך עם
פירות טו' בשבט. הילדים אוכלים מהחבילות שלהם כבר בדרך
הביתה. כמעט בכל חבילה יש, לפחות, תולעת אחת, אם לא הרבה יותר, בפרט אם החבילה
כוללת תאנים. הילדים פשוט נטמאים!"
המזון שהאדם אוכל הופך להיות חלק ממנו. כשאדם אוכל אוכל
טמא או טרף, משהו בנשמה שלו נפגם. אדם טהור עלול להפוך לטמא. זה נחרט במהות שלו. משה
רבנו סירב לינוק מבת פרעה. השולחן ערוך אומר "לא תאכל המינקת אפילו ישראלית
דברים האסורים". )שו"ע יו"ד פ"ד
ס"ז(. "אין לך פיקוח נפש גדול מזה לטמטם לבו ח"ו במאכלים",
אומר בעל "שולחן הטהור", עמ' קס"ב. יש,
כבר היום, התחלה. ועדי כשרות מסויימים מעסיקים משגיח מיוחד
שהתמחה באנטמולוגיה. במערכת הכשרות של 'שארית ישראל'
קיימת מחלקה מיוחדת לבדיקת תולעים. בראש המחלקה עומד הרב אברהם שלזינגר, מומחה בעל נסיון רב עוד מימי צמיחת הירקות ללא
תולעים. זוכרים את הפטריות שיובאו ארצה מסין בהכשר מהודר ובהן התגלו תולעים? אברך
חרדי מהדרום הוא שחשד בקיום תולעים אלו והוא שפנה לועדי הכשרות בדרישה לבדוק את
שימורי הפטריות. היום אין בחנויות פטריות מסין. הפטריות המיובאות מהולנד נקיות,
אומרים.
איך אפשר לצפות שועדי הכשרות יבדקו כל פרי ופרי? יש היום דרכים. בארץ
ובעולם יש מידע רב. יש מעבדות משוכללות, כמו המעבדה שע"י המרכז לחקלאות
ע"פ התורה המתמחה בנושא זה, וכן מכון מחקר כגון "וולקני", שבו
חוקרים את הנושא מסיבותיהם שלהם ואפשר להעזר במומחיות שלהם ובמחקריהם במידה רבה -
אילו היה מי שיחפש את המידע הזה. אריזת פירות נקיים באריזות בלתי חדירות, למשל,
היא חלק מהפתרון. היום יש טכנולוגיות שונות שלא נעשה בהן שימוש ואשר היו יכולות
למנוע את שיתוף החרקים באוכל המגיע לפינו, וחבל. חייבים להקים בכל מערכת כשרות
מחלקה עם מומחים. הם יהיו אלו שילמדו את משגיחי הכשרות כל מה שעליהם לדעת, כדי
למנוע חדירת תולעים למזון. "זו מערכת הבטחון שלנו", מדגיש הרב סאקס המזכיר שבזוהר, סוף פרשת שמיני, מוזכר שהאוכל תולעים אין
לו חלק לעולם הבא...
@5 מה רוחש בדג
על לרניאה שמעתם פעם? לרניאה
הוא טפיל. טפיל באורך סנטימטר הנראה כחוט לבן או אפור, והוא מרגיש בבית אצל דג
הקרפיון ולפעמים גם בדגי מים מתוקים אחרים כמו כסיף, אמנון ועוד. ארגסילוס גם הוא טפיל. צבעו לבן וצורתו מפוצלת לכעין מספריים, כהסברו של הרב ויא בספרו החדש. טפיל זה מתחיל
מהראש. הוא מצוי בזימי הדג בעיקר בדג הבורי. רוצים עוד? חפשו בספרו של הרב ויא
המציג כמעט את כל סוגי הדגים שאנו אוכלים ואת הבעייתיות שבהם.
מי יכול לעקוב אחר כל היצורים הקטנטנים, השקופים למחצה, האלה? ועדי כשרות
עם משגיחים מומחים. יש כבר חנויות דגים עם משגיחים צמודים. לא בכל חנות המשרתת את
הציבור החרדי מומלץ לקנות דגים. עקרת בית סיפרה שיצאה לקנות קרפיונים באחת
מהצרכניות הגדולות הפועלות באזורים החרדיים ושם ששה לגלות שהדגים נמכרים במחיר
זול. ברגע האחרון התעורר בה זכרון עמום, משהו שקראה על בעיית התולעים בדגים.
הדגים האלו נקיים מתולעים? שאלה.
"אין לנו השגחה על תולעים," אמרו לה, "אבל אלו דגי תנובה
בהשגחה וטרינרית."
היא לא קנתה את הקרפיונים אז, אבל בהזדמנות אחרת, בצרכניה גדולה אחרת,
התעניינה בקרפיונים שנמכרו שם. זו היתה חנות שכללית נחשבת זולה מזו הקודמת, אבל
מחיר הדגים בה היה גבוה משמעותית. למה?
כי אנחנו מעסיקים משגיח מיוחד, אמרו לה. הדגים שלנו נקיים מתולעים. אז קודם
כל קצת תשומת לב. קצת התעניינות. דגים קפואים, למשל, לא זורקים לסיר בלי לבדוק את
תולדות חייהם. האם היו בחייהם או לאחר מכן בית מלון לטפילים ולתולעים שונים? את זה
דוקא קל למדי לבדוק, אם נעזרים בספרו של הרב ויא. וצריך להקפיד על שטיפה טובה,
כוללת שפשוף נמרץ, לפני הבישול. אגב, גם דגים מושגחים
טעונים שטיפה טובה, אם כי הם פטורים מבדיקה.
התבוננו בחלל הבטן של הדג המעושן או המלוח. האם נשארו שם, במקרה, כמה
תולעים מפותלות סביב עצמן? אחת תספיק בהחלט. לבדוק, לבדוק. בדגים טחונים אין חשש,
וזה בהחלט מקל על חייה של עקרת הבית.
אם נתיר לעצמנו, נוכל להסחף ולהאריך מאוד את הכתבה הזו. הרעיון הוא לעורר
את תשומת הלב ואת הביקוש למוצרים מושגחים ומוקפדים.
אפילו קמח מלא אפשר לרכוש היום ללא תולעים. חפשו את המוצרים האלו, בקשו אותם, שאלו
מדוע אינם בנמצא. זה מה שגורם להם לצוץ על המדפים. בחו"ל, למשל, יש מדינות
שבהן אין תולעים בקמח כלל. ממש אפס. ולאו דוקא לצרכנים יהודים. הציבור, שם, לא
יסבול תולעת בקמח. לכן בעלי הטחנות מוצאים את התשובות.
@5 טו' בשבט ללא תולעים
ומה עם טו' בשבט? איך נסתדר בלי תוצרת טורקיה על
השולחן? אין צורך להתנזר לגמרי. בטבלה שערך הרב ויא עם הרב סאקס,
מחולקים הפירות היבשים לשלוש קטגוריות. בקטגוריה הראשונה והחביבה - פירות שאין בהם
כל חשש. יש דבר כזה. פירות כמו אגסים, אננס חי, מנגו, קיווי, תמרים לחים וקפואים,
תפוחי עץ, ועוד מותרים. ומה שקשור לטו' בשבט צימוקים
מקליפורניה מותרים בלי בדיקה! בתנאי שהם מגיעים באריזה המקורית הסגורה. גם אתרוגים
מסוכרים, לדר באריזה סגורה, פאפיה מיובשת תוצרת חוץ,
קוקוס, קרמבולה, תפוזונים מסוכרים ועוד מותרים.
בקטגוריה השניה - פירות שאותם יש לבדוק אבל הבדיקה אינה קשה. תמרים
מיובשים, למשל. צריך לפתוח כל תמר, להוציא את הגלעין ולהתבונן מול האור הגורם לפרי
להיעשות שקוף, אם יש גולם או תולעת. שזיפים וצימוקים מיובשים מקליפורניה המשווקים
באריזה סגורה ומקורית, אינם טעונים כלל בדיקה.
בקטגוריה השלישית נכללים פירות עם נגיעות קשה כמו תאנים וחרובים, שהבדיקה שלהם
קשה מאוד וכמעט בלתי אפשרית.
תמו הימים בהם שולחים את הפרי השלם כמו שהוא לתוך הפה. אין מה לעשות. שומר
נפשו יזהר מתולעים כמו מדיבורים אסורים. בשביל זה אנחנו פה...
עוד על בעיות החרקים במזון ועל הדרכים המוצעות לפתרון, בפרקים הבאים בסדרה.
במסגרת: חיידק הכשרות
בישראל פיתחו לאחרונה חיידק מיוחד במינו. זהו חיידק ה"ביונם"
העובד כמשגיח כשרות, אבל "עבודתו" מוגבלת לנמטודות.
הנמטודות תוקפות למעלה מאלפיים מינים של צמחים, ובהם עגבניות, מלפפונים,
סויה, אספסת, טבק, מיני פרחים ופירות. בשורשי הצמחים הנגועים נוצרות תפיחות עפצים,
ולכן נקראת התולעת "נמטודת העפצים". הנמטודה מוגנת באמצעות רקמת העפץ
מפני חומרי ההדברה.
מומחי מכון "וולקני" שחיפשו דרך להצמית את הנמטודות מסיבות
כלכליות, עושים שירות טוב לכשרות. החיידק "ביונם" בודד מקרקעות הארץ.
הוא אינו מסוכן כלל לבני אדם, אך הוא פוגע בביצי הנמטודות פגיעה קטלנית. חברת 'מינרב' מפתחת את החיידק המסופק ביחידות המכילות מיליארדי
חיידקים בכל גרם. החיידקים הרדומים מתעוררים כשהם באים במגע עם רטיבות ומתחילים
לעבוד.
במפעל המוקם באשדוד יגדלו את החיידק בכמויות מסחריות, ואולי בעקבותיו יתגלו
עוד חיידקים ידידותיים לבני אדם אך לא לתולעים ולטפילים וכך יהיו, סוף סוף, חייהם של העוסקים בתחום קשה זה קלים יותר.
