אור ישראל - אור עולם – החיוב בעבודת המוסר

נדמה שלא היתה עוד תקופה בה היה מורגש כל כך הצורך הכביר לחיזוק עבודת המוסר כתקופתנו. המתבונן במתרחש בעולם יווכח, שכל הגדרים והמוסכמות נפרצו. דברים שהיו מקובלים כרע מוגדרים כטוב והטוב - כרע.

 

יותר מכל חלה הידרדרות בהנהגה שבין אדם לחברו. אין כמעט שטח משטחי החיים החברתיים, בו לא מבצבץ ועולה חסרון משווע ביסודות בסיסיים בהנהגה המוסרית. התפתחות הטכניקה בממדי ענק וחדירתה לכל תחומי החיים, הטביעה אף היא רישומה בנפש האדם. התקשורת פורשת רשתותיה על כל החיים. האדם הפסיק לחשוב. עיתונים חושבים עבורו ומעצבים אישיותו. האינפורמציה המהירה המופצת בעזרת כלי התקשורת למיניהם, הרחיבה את התהום שבין חוג לחוג ובין אדם לחברו. כל אירועי החיים נקלטים בעדשת המצלמה, מבלי להניח לעין להתפעל ולהרגיש חווית האירוע. מערכת של רשמי-קול, טייפים מקיפה את השומעים ואוטמת את חווית השמיעה העמוקה החד-פעמית. הטלפון משמש תחליף לקשר אישי. הרפואה הפכה נושא למחקר. אבחון המחלה והרחבת הידע תופסים מקומו של החולה הנאנק בייסוריו וזקוק לישע. מכאן הזלזול והטעויות החמורות באבחון. האדם המוקף מכשירים הפך למכשיר.

 

אין ספק שהדבר הטביע חותמו גם על עולם התורה. ההרגשים נתקהו. צניעות ופנימיות בעבודה - מאתנו והלאה. אבד לנו, כמעט, המבט איך צריכות להיראות מדות מעובדות ויראה אמיתית. אפילו כאשר אנו מרגישים התעוררות להתקרב לעבודת ה', איננו יודעים    איך לכלכל דרכנו ואנו נתפסים לחיזוק בדברים חיצוניים בלי לדעת מהי הדרך נלך בה.    גם בינינו הולכת ומתרחבת התהום שבין אדם לחברו - והמבוכה כה רבה! זאת ועוד, האור   הגדול שהבהיר עלינו בתופעה הנפלאה של אלפי אלפי חוזרים בתשובה, השואפים לקיים  תורה ומצוות בשלמות, דורש מאתנו התעלות אמיתית.

 

 התשובה המתאימה למצב זה היא החזרה המאומצת למוסר. המוסר פותח צוהר לעולם חדש, אשר היה נעלם מהאדם לחלוטין קודם פתיחתו. יש בו במוסר כעין טלסקופ, המקרב לעין  עולמות רחוקים, וכעין מיקרוסקופ, המגלה עולמות שלמים בנקודות זעירות, שאדם עובר לידן כל חייו ואינו מבחין בהן כלל, אם בבין אדם למקום אם בבין אדם לחברו. אותם     עולמות נשארים גנוזים ונעלמים ע"י חוסר כלים מתאימים, הנותנים אפשרות להכנס אליהם ולחיות אותם התפיסה אשר לצערנו חדרה ללבם של רבים מבני תורה, שבתקופתנו אין במוסר תשובה  למצבנו הרוחני הירוד, נובעת מחוסר ידיעה משווע מהו מוסר ומהי עבודת המוסר.  העונות והבלבול בנושא זה נוראים.

 

 אגרותיו ומאמריו של מרן רבי ישראל סלנטר זיע"א, אשר האירו ברקיו שמי הכלל ישראל, יש בהם מבוא גדול לעבודה אמיתית. דבריו אינם קובץ של הנהגות ומעשים טובים, אלא     דרכים שלמות בעבודה. המשתקף ממאמריו ואגרותיו הוא, הגישה לעבודת ד' ולתיקון המדות  בדיוק כפי שנגשים אל אחת הסוגיות הקשות ביותר בש"ס! דרכי המחשבה, הניתוח והמסקנות  הם, כפי הנעשה בסוגיא קשה. אין נקודה, מכל נקודות העבודה, שלא עברה תחת שבט בקורתו של מרן אור ישראל זיע"א. ההכרח ללימוד המוסר, צורת הלימוד, מי הוא החייב בו,

מהי  הסיבה שמוסר אינו פועל פעולתו הנדרשת ועוד נקודות רבות.  ומאן גברא דקמסהיד! ספרים שלמים נכתבו אודות האדם הגדול בענקים, מרן ר' ישראל  זיע"א. גם חוקרים למיניהם, הרחוקים מאד מהבנה אמיתית בגדלותו של אדם גדול, ניסו לפענח דמותו הכבירה. די לנו בעדותם של גדולי תלמידיו, להאיר עינינו מעט בעוצם גדלותו. אין אפשרות במאמר זה להקיף כל פרטי הדברים שנכתבו ונאמרו, אך לא נוכל      לפטור עצמנו מלהציץ על כמה גרגירים מתוך דבריהם.

מרן רבי יצחק בלאזר זצוק"ל מפעטערבורג )מחבר ט' "פרי יצחק"( כותב במאמרו "נתיבות   אור", המצורף לספר "אור ישראל": "בהיות אדמו"ר זצוק"ל עוד בטל ילדותו בעיר סאלאנט, ראשו לעב הגיע. רעם גבורת שכלו ועוצם חכמתו ובינתו עלה למעלה ראש, נורא מאד! וכבר  נתפרסם אז לגאון אדיר, תפארת ישראל. ומגדולי העיר וחכמי' היו באים שם לפעמים לשמוע את חכמתו הגדולה וכולם חרדו מפחד    גדולתו והדר גאונו, וכו'. וסיפר לי איש אמונים, כי פעם אחת נקרה לעיר ווילנא       הגאון הגדול מו"ר דוד לוריא זצוק"ל מביחאוו, והי' הולך לפעמים לשמוע תורתו של      אדמו"ר זצוק"ל בשעוריו אשר הגיד לפני הרבים, והפליג הפלגות גדולות מאד על עומק     שכלו וחריפותו של אדמו"ר זצוק"ל, אשר לא אובה להעלות על הנייר.»                   אמנם, לספר פה מכל תוקף צדקתו וחסידותו לא ידעתי ספורות לבא בגבורות, כי הי'       נורא על כל תהילות, רק אפס קצהו אערכה פה, והנה בדרך כלל אומר: כמו שהי' גאון      עולם בחכמתו ותורתו כן היה אור עולם בצדקתו וחסידותו".»  ועיין שם נפלאות על מדותיו וצדקותו ופרישותו ויגיעתו הנוראה למען זיכוי הרבים,     ועיין בהקדמתו שכתב "והנה, יותר שהי' גאון וחסיד עוד זכה וזיכה את הרבים, במדה     נפרזה מאד, כי הוא האיר עיני בית ישראל בתורתו ויראתו והי' עמל ויגע כל ימיו       להקים את סוכת היראה הנופלת ולהרים את קרנה וכו'.» והנה, אדמו"ר הגה"ח וכו' אשר כעמוד אש שלחו ד' לפנינו וכו' מסר נפשו על זה כל      ימי חייו, לקבוע דרכי הרפואה הזאת של לימוד היראה והמוסר בהתפעלות וכו' והרעיש     את העולם בזה כידוע ומפורסם".»  בחודש שבט, תרצ"ג, כתב הגאון רבי צבי פסח פראנק זצ"ל מאמר בשם "נזר ישראל"  שהודפס בחוברת "שערי ציון" לזכרו של מרן רבי ישראל זיע"א, במלאת חמישים שנה   להסתלקותו. בתוך דבריו כתב ז"ל: "מעשיו הטובים מפליאים כל אוזן שומעת, עד שכמעט   הוא היה היחידי בין גאוני דור העבר אשר חרף נפשו להיות סובב הולך מעיר לעיר  וממדינה למדינה להציל את כלל ישראל מרוח הזמן ההולך וסוער. ובמקום רום גדלו   וכוחותיו הענקים בפלפול וסברא לשדד עמקים ולעקור הרי הרים בכח חריפותו ולהשיב  מלחמה שערה במעמקי ים התלמוד, הנה לעומת זה שם אתה מוצא ענותנותו, שלא קבל עליו   מעולם משרת רבנות, וכה היה דרכו והלוכו בקדש התרחק בכל עוז מלהיות מתנהג   ברבנות, ותמיד היה מרגלא בפומיה פסוק זה כי נער ישראל ואהבהו, ולכן גם מלבושיו    

היה לבוש כאחד האדם, ובהיותו הולך למסעיו במקום שאין מכירים אותו לא היה ניכר   ולא הרגישו בו כלל שהוא מיחידי דורו, זולת אור פניו שהיה מאיר ובא לתמהון לבב   כל רואיו.»                                                                      

וגם אני בעודני בטל ילדותי זכיתי לראות פניו, ואם כי אז עדיין לא הגעתי לידי      

מדה זו להבין ולהרגיש ערך גדלו וגאון עוזו, אבל עכ"ז תוארו החיצון עדיין כמו חי   

נצב נגד עיני, פניו המאירים מלאים זיו ומפיקים נוגה, ועוד טרם פג ולא נמחה מעל    

לוח לבי רוב ההתרגשות שהיתה לי בשעה זו שהייתי צופה ומביט במאור פניו, אשר זה     

היה לעד נאמן על גדולת נפשו הטהורה ועל עמק מחשבותיו הקדושות, וכל עין רואה שלא   

הפסיק אף רגע מלעיין ולהעמיק בעיוני קדש.»                                        

ואנא עובדא ידענא מאחד הגדולים זקן ות"ח ממדינת אונגרין, שהגאון בעל "כתב סופר"   

זצ"ל אב"ד פרעשבורג היה דרכו לנסוע בימי הקיץ לנוח ולהיטיב בריאותו במעיני הרחצה  

ולשוב לביתו בחדש אלול, והיה מנהגם של נכבדי הקהילה וראשיה ליכנס לבית הרב         

ולבקרו בשובו מדרך נסיעתו. והנה פעם אחת כשנכנס ראש הקהל ואתו עמו מנכבדי העיר    

כפעם בפעם לשאול לשלומו בשובו לביתו מנסיעתו, ראוהו שפניו משתנות ועיניו זולגות   

ומבלי דבר עמהם נפל למשכב. הם מיהרו לצאת מביתו בחרדם לבריאותו אשר נשתנה כרגע,   

ואחרי איזה ימים כאשר חזר לאיתנו הקימו עליו אנשים מב"ב שיעמדו על הבירור מה זה   

ועל מה זה נתרגש כ"כ ובכיה זו מה היא? אז ספר להם מה שקרה לו באכסניא שם: בהיותו  

בדרך במלון הגדול הובאה שם שאלה להלכה למעשה וכמובן שמבין כל הנאספים הגישו דבר   

השאלה להגאון בעל הכת"ס זצ"ל, ראש המדברים במדינה זו, והוא השיב ופסק להם כפי חו"ד

הגדולה. והנה בין האורחים שהיו במסיבה זו נמצא שם איש ליטאי שלא היה מצוין בלבושו 

כאחד הגדולים והעיר לו הערה על הוראתו )כי גאון ישראל סלנטר זצ"ל מצא את עצמו     

כמוכרח להתערב בדבר השאלה אחרי שזה היה נוגע גם למעשה( והגאון בעל הכת"ס השיב לו  

תכף כדי חכמתו הגדולה, אבל זה האיש הליטאי חזר והשיב, ובהתלקח הויכוח ביניהם      

נזדעזע בעל הכתב סופר ומירתע כל גופו מעוצם חריפותו ובקיאותו של גאון ומאוה"ג     

הנז', עד שחלשה דעתו כ"כ באופן שהרגיש גם חלישת הגוף, ואכן נודע הדבר שזה היה     

מאורן של ישראל מסלאנט זצוק"ל".»                                                

מה ראה רבי ישראל זיע"א להצניע גאונותו הנוראה ולנדוד מעיר לעיר וממדינה למדינה,  

לעורר על ענין לימוד המוסר?»                                                     

כל הדורות, מאז נתינת התורה, ידעו שתורה היא אור נורא, גבוה הרבה למעלה משכל      

האנושי, אשר כדי לקנותה עליהם לעמול בכל כוחם על מ"ח דברים שבהם נקנית תורה.      

עליהם לבטל עצמם בפניה ולעשות אזנם כאפרכסת - אז יזרח עליהם אור עליון להבינם     

ולהשכילם תורתו ורצונו ית'.»                                                    

כך היה מבטו של כלל ישראל עד לפני כמאתים שנה. מאז נתינת התורה, השקיעו ענקי      

השכל ורחבי הלב בכלל ישראל, מוחם ולבם ביגיעה עצומה בתורה ויראת ד' בלבד. גדולי   

השכל באומות העולם, להבדיל, השקיעו תמיד מוחותיהם בכל אותם מדעים, שהי' להם קשר   

לרמתו הרוחנית של האדם.»                                                        

עד שבאה ה"השכלה". גדולי השכל מבין הגויים התחילו להפנות כל כשרונותיהם בכיוון     

שיפור תנאי החיים הגשמיים. מדע, טכניקה ורפואה התחילו להתפתח בממדים גדולים.      

מרכז החיים נהי' העולם הזה. החלה הערצה נוראה לכל הקשור למדע וטכניקה. הערצה זו   

התפתחה עד כדי סגידה להם והפיכתם לעבודה זרה ממש.»                               

רוח זו החלה לנשב בעו"ה גם במחנה ישראל, דבר שגרם לצמיחת מבט חדש. לפי מבט זה,    

השכל האנושי הולך ומתפתח, כביכול, מאז שהתחילו גילויי המדע, וממילא, ככל שצועדים  

אחורה - מתגלה השכל האנושי כפרימטיבי ר"ל - ראי' לדבר, חוסר הידע בכל הקשור למדע. 

גישה זו שינתה את המבט על תורה, על חז"ל, על דורות הראשונים והתחילה לכרסם בכרם   

בית ישראל כרסום נורא. רוח ההשכלה החלה לחדור לבתים ומעשה שטן הצליח ואלפי אלפי   

בתים נתפסו להשכלה. היצר ללימוד השכלה היה כה גדול, שהצליח להפיל חללים, במשפחות  

המפוארות ביותר. קרנה של תורה וקרנם של גדולי ישראל ירדו עד למאד וקרנה של ההשכלה 

הרקיעה שחקים. דבר זה הביא לירידת היראה בממדים מבהילים. רבים, שהיו עדיין שומרי  

תורה ומצוות, העריצו בלבם את ההשכלה. כלל ישראל עמד בפני סכנה רוחנית נוראה.      

ההשגחה העליונה, שהובטח לנו על ידה "כי לא תשכח מפי זרעו", דאגה להעמיד לכלל ישראל

שומרים, גדולי תורה ויראה, שעמדו בפרץ ונלחמו כאריות, להציל את העם מסכנת כליה    

רוחנית. אחד מאותם ענקי רוח היה מרן רבי ישראל סלנטר זיע"א. הוא ראה בעיני רוחו את

הסכנה הרוחנית הגדולה שנמצא בה כלל ישראל, לכן הצניע גאונותו ומסר את חייו לעורר  

על ענין לימוד המוסר.»                                                          

אנו בעניותנו - השגותינו כה שטחיות וילדותיות, שאנו מסתכלים על לימוד המוסר כעל   

חיזוק כל שהוא, אך רבי ישראל זיע"א ראה בלימוד המוסר חומה אדירה, אשר בכוחה לעצור 

את ההדרדרות הרוחנית הנוראה שעומדת להמיט ההשכלה על כלל ישראל. לכן נדד מעיר      

לעיר לעורר גדולי העם על ענין לימוד המוסר.»                                     

חיים אנו בתקופה, שכל המעוזים המדומים אשר בטחו בהם התנפצו. שממון רוחני נורא מקיף

עולם ומלואו, הפיכת מנעמי עולם הזה למרכז החיים ממלאת את האנושות כולה, דבר שנותן 

אותותיו גם בעולם התורה - עולה ומזדעקת מאליה קריאתו הגדולה של החכם מכל אדם:     

"החזק במוסר אל תרף, נצרה כי היא חייך".»