חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

האושר בלימוד התורה

עומדים עתה לאחר ימי החנוכה, חנוכה משמעותו מלשון "חינוך" שמחנך אותנו כמה יכולים לזכות ע"י מאמץ על טבעי, שהרי כל זמן שנהגו כדרך הטבע היתה גזירת להשכיחם ולהעבירם, אך מרגע שהם התגברו נגד הטבע, זכו להנצל מכל הגזירות. כ"א אומר לפעמים לא הולך לי, קשה לי, וצריך לידע שכל הקושי הוא רק בהתחלה אך אם תעבור בהתחלה אח"כ הדרך תהיה סלולה לפניך, ודוקא בגלל שזה קשה, וזה גם נותן את הס"ד.

 

מודים להקב"ה על המלחמות, על הגבורות על התשועות, הרי עדיף שלא יהיה מלחמות א"כ מדוע מודים לקב"ה ע"ז? אלא הפירוש הוא שאדרבה שכשעוברים את המלחמה ומנצחים אותה רואים כמה כ"א יכול להתגבר על הקשיים שיש לו, וע"ז צריכים להודות. וכמו שמתתיהו ובניו התגברו כנגד אימפריה אדירה הכי גדולה בעולם עם תוספת צרה צרורה של מתיונים מעם ישראל.

 

מרן החפץ חיים זצוק"ל בסוף ימיו אמר על גזירות הרוסים, שהרגו מיד אפי' אחד שהניח רק תפילין של ראש או שלמד משנה אחת, שאם היינו יוצאים עם מקלות אני ועוד כמה אנשים בסוף היינו מנצחים אותם. והביאור בדבריו הוא שעם ישראל זה אומה אחרת כמה שאדם משקיע כך הוא זוכה לסייעתא דשמיא.

 

רבי עקיבא מדמה את עם ישראל לפני הקב"ה כמו שמקוה מטהר את הטמאים, "אשריכם ישראל, מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל", ובמקוה יש דין שאם יש עליו חציצה, אם זה רובו המקפיד חוצץ מן התורה. ובמיעוטו אם אינו מקפיד אפי' מדרבנן עלתה לו טבילה. הבה נתאר לעצמנו שסייד ההולך ברחוב וידו מטונפת בסיד ודרכו של סייד ללכת עם סיד ולכך אינו מקפיד, וכשיורד לטבול במקוה להיטהר אז הוא נהיה טהור. אבל אם יהיה אחד זך ונקי שירד למקוה ושערה אחת תהיה חוץ למקוה לכו"ע ודאי שלא עלתה לו טבילה, כי כשאחד שיש עליו חציצה הוא נמצא בתוך המקוה! אמנם יש משהו חוצץ אך דברים שלא מקפידים זה לא מעכב , אבל אחד שהוא לא נכנס כל כולו למקוה אז הוא לא שייך למקוה ולכן המקוה לא יכולה לטהר אותו.

 

היה בישיבה מספר בחורים אמנם יחידים שעשו אותנו את כל הישיבה מחוץ למקוה וברוך ד' שאין זה כבר יותר בישיבה וכולם נמצאים בתוך המקוה. "מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל".

 

זכינו בסייעתא דשמיא לבער את זה עוד לפני ששמענו ממרנן שזהו אביזרייהו, שאם היה דבר שעשה אותנו חוץ למקוה וברוך ד' שכולם הבינו שאם יש כזה דבר חייבים להשליך אותו כדי שנימצא לגמרי בתוך המקוה. ועכשיו כולנו נמצאים בתוך המקוה, אך נותר לנו להסיר את החציצות.

 

והנה במכירת יוסף מבואר בראשונים שכשהם ראו את צער אביהם הרהרו שמא הם עשו שלא כדין, אך הם היו בטוחים שהם צודקים, ואפי' בסוף הם אמרו "אשמים אנחנו בהתחננו אלינו" לא על עצם המכירה, וראייתם היתה שאפי' הקב"ה לא מגלה ליעקב, ואם הצדק לא היה איתם מדוע הקב"ה לא אומר ליעקב! ואליבא דאמת מבואר בחז"ל שהקב"ה לא גילה ליעקב כי עשו חרם.

 

ורואים כאן לימוד נורא בשבילנו, מהו כח החרם של האחים שהקב"ה מתחשב בפסק בית דין של מטה, שצריך לדעת להעריך את עצמנו ואת מעשינו!

 

הגמ' בב"מ )דף פ"ו( אומרת שהיה מחלוקת במתיבתא דבי רקיעא אם בהרת קודמת לשער לבן טמא ואם שער לבן קודם לבהרת טהור. ספק, הקדוש ברוך הוא אומר טהור וכולהו מתיבתא דרקיעא אמרי טמא, ואמרי מאן נוכח נוכח רבה בר נחמני דאמר רבה בר נחמני אני יחיד בנגעים אני יחיד באהלות, שדרו שליחא בתריה לא הוה מצי מלאך המות למקרב ליה מדלא הוה קא פסיק פומיה מגרסיה, ]דהרי כשיושבים ולומדים נמצאים חוץ מגדר הטבע, ואין שום בריאה יכולה לו[ אדהכי נשב זיקא ואויש ביני קני, סבר גונדא דפרשי הוא אמר תינח נפשיה דההוא גברא ולא ימסר בידא דמלכותא, כי הוה קא ניחא נפשיה אמר: "טהור טהור". יצאת בת קול ואמרה אשריך רבה בר נחמני שגופך טהור ויצאתה נשמתך בטהור, נפל פתקא מרקיעא בפומבדיתא רבה בר נחמני נתבקש בישיבה של מעלה וכו'. ע"כ.

 

הנה הרמב"ם )בפ"ב ה"ט מהלכ' טומאת צרעת( פוסק בדין זה שטמא, וצריך להבין שהרי הקב"ה אומר טהור, ואף רבה בר נחמני שהיה צריך להכריע גם הוא אמר טהור. ומבאר הכסף משנה שמכיון שהוא אמר את דין זה ברגע יציאת נשמה והרי זה בבחינת תורה שבשמים ופוסקים שתורה לאו בשמים היא, א"כ אף על פי שהקב"ה אומר טהור ורבה בר נחמני היה יחיד באהלות וגם הוא אמר טהור, אבל כיון שהוא שלא עוסק באורייתא ותורה לא בשמים היא, לכן הרמב"ם פוסק טמא כרבנן דיחיד ורבים הלכה כרבים. ]ועדין צ"ת דהרי בשמים אמרו שהוא יכריע ושלחו להביאו, ולולי דמסתפינא הייתי אומר דגם על מה שאמרו בשמים דרבה בר נחמני יכריע קיי"ל דתורה לא בשמים וההלכה כת"ק דהו"ל דין רבים ואפי' אם אמר כאן בעוה"ז, וא"צ לדוחק של הכ"מ.[

 

צריכים לחוש ולהרגיש שהקב"ה נתן בידינו תורה שהיא חמדה גנוזה. אמנם מה אנו הרי אנחנו אפס אפסים, אך כשעוסקים בתורה יש בידינו כח התורה להכריע, וכביכול אומר במד"ר ריש תרומה )שמות פרשה לג' פסקה א'( נמכרתי עמה, נורא נוראות! ולפי"ז נ"ל דאולי זה היה טעותם כשהשבטים פסקו שצריך למכור את יוסף ועשו חרם הקב"ה לא יכל לגלות, והבנת השבטים היתה שלפני מתן תורה אין דין של תורה לא בשמים וממילא נדמה להם שיש להם ראיה מהקב"ה.

 

וכשנדע להעריך את כח המתנה שנתן הקב"ה בידינו, לא יתכן ח"ו לזלזל בזה ולהפסיק באמצע הלימוד, שהרי השכינה יושבת מולך ואתה עוזב את השכינה?! וכדומה שמעתי משמיה דרבי ברוך בער שהמפסיק מד"ת עוזב את החברותא את השכינה ואומר לו להמתין עד שתחזור וכדי בזיון!

 

כשאחד מונה אלפי דולרים הוא לא היה מפסיק לרגע באמצע הספירה!!!

 

הכרתי אחד שהיה להוט למשחקי כדור וביום שהיה משחק לא היה אכפת לו מהאשה ולא מהילדים, וכל העולם יכול להתהפך. ולהבדיל אלף אלפי הבדלות בתענוג של לימוד התורה שצריכים להרגיש כך, ורואים בחוש שמרגישים כך בלימוד התורה. וידועים דברי האו"ח עה"פ ושמחת בכל הטוב.

 

ראיתי בשם ר' צדוק הכהן שכתוב שיעקב אבינו שלח את יהודה אל יוסף כדי להראות לפניו גושנה, ובפרקי דר' אליעזר כתוב שיעקב לא רצה לעלות למצרים דרצה ללמוד תורה בקדושה וטהרה, ושואל ר' צדוק הכהן בשביל מה הוא שלח את יהודה ליוסף. ומתרץ, ששבטי ק-ה היה להם ישיבה בא"י ולמדו תורה וידעו טוב להתמודד עם הבעיות, אבל כעת מגיעים למקום שיש התמודדויות חדשות ובזה לא היו רגילים בא"י, אבל יוסף גם בזה זכה להתמודד. ושלח אותו אליו לומר לו את הבעיות ודרך ההתמודדויות א"כ בכל תקופה יש את הנסיונות שלה והיצ"ר מנסה להכשיל את האדם עם נסיונות חדשים, שאלו את אריסטו מדוע בלילה אתה מתנהג כמו אדם שפל ונבזה והוא ענה שכעת הוא לא אריסטו, וכשאני עושה את החכמה שלי אני החכם מכל אדם. אני רוצה לראות ת"ח שיגיד על שעה אחת שעכשיו הוא לא ת"ח. ואדרבה תראו לי אם יש א' כזה ונהי' ת"ח! האם זה לא ראיה שתורה מן השמים?!

 

כתוב פה שלכל דור יש את הנסיונות שלו, ובמצרים צריכים לשלוח אל יוסף.

 

וצריכים לדעת שכמו ששור אינו יכול להפוך לחמור אז גם בלי תורה לא שייך שום דבר, וכפ"ק דב"ב. כמו שהרמב"ם אומר שכולם חייבים בלימוד התורה בין בעל יסורים וכו' וכו' בראתי לו תורה בראתי לו תבלין. וצריכים לדעת איך להתמודד עם הבעיות. וברוך ד' שהיום כבר לא צריכים לדבר על ה"סור מרע" וכולם יודעים שבלי יראה אין חכמה. וזה יהיה חיזוק שכל א' יודע בצרת נפשו לסלק את כל המפריעים שיש לו.

 

ועוד נקודה, הגמ' בב"ב בדף י' מספרת כי הא דיוסף בריה דר' יהושע חלש אינגיד א"ל אבוה מאי חזית א"ל עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה א"ל עולם ברור ראיתה, ]פה בעוה"ז חשבנו זה יהיה הרשכבה"ג ובסוף התברר שהשני הוא הרשכבה"ג[ ומסביר תוס' פי' ר"ח דאמרו הגאונים שקבלה בידם רב מפי רב דעולם הפוך היינו שראה שמואל דהוה יתיב קמיה דרב יהודה תלמידיה וכו' דהיינו ששמואל היה הגדול באמת ור' יהודה היה תלמיד שלו פחות גדול ממנו, והעליונים היה שמואל ולא טעו בעוה"ז ור' יהודה היה תחתונים, וכשהגיע לעלמא דקשוט אז שמואל ישב אחרי ר' יהודה תלמידיה, משום דמיחה בשמואל בפ' במה בהמה גבי ההיא איתתא דיתיה וצווחה קמיה דשמואל ולא אשגח בה א"ל ר' ר' יהודה לית ליה מר אוטם אזנו מזעקת דל.

 

כתוב פה שבשלימות המדות ר' יהודה היה יותר גדול ואע"פ שבתורה היה שמואל יותר גדול אבל בשלימות של האדם היה ר' יהודה יותר גדול, ולכן עליונים למטה ותחתונים למעלה, כי מה שהאדם יותר שלם הרי תורתו הגם דהי' פחות מרבו אבל תורה של אדם שלם וממילא שם הוא למעלה.

 

@9ברצוני לומר לכם דברים פשוטים שכל בן ישיבה יודע ומבין אותם, אך כפי רוב פרסומם כך ההעלם מצוי מאוד והשכחה רבה, וכמ"ש המסילת ישרים בהקדמה עי"ש.

 

בגמ' כתובות )סג.( מובא המעשה הידוע עם רבי עקיבא וחותנו כלבא שבוע שהדירו מכל נכסיו ולבסוף התיר לו רבי עקיבא את הנדר. ובתוס' שם )ד"ה אדעתיה דגברא רבה מי נדרת( הקשו, כיצד התיר רבי עקיבא את הנדר לכלבא שבוע והרי אסור לפתוח בנולד, ותי' דהכא לא חשיב נולד דכיון דהלך לבי רב ללמוד תורה דרך הוא בהולך ללמוד שנעשה אדם גדול, עיי"ש.

 

ודברי תוס' נוראים ומחייבים כל חד, דהרי אם דרך הוא בהולך ללמוד שנעשה אדם גדול, להיכן הלכו להם כל בני הישיבות שבאו לישיבות ללמוד תורה?

 

והתשובה בזה היא ברורה ופשוטה, דדרך הוא בהולך ללמוד שנעשה אדם גדול! דמי שהולך אך ורק ללמוד תורה נעשה אדם גדול!!! אבל מי שהולך גם ללמוד תורה לא מובטח לו כלל שיהא אדם גדול!.

 

וזכיתי בסייעתא דשמיא הרבה הרבה שנים לחיות בישיבות הקדושות ומעיד אני שמים וארץ, דבחורי הישיבות שבאו לישיבות רק ללמוד תורה גדלו ונתעלו במאוד מאוד ונעשו אנשים גדולים ממש. וכמו שכתב רבינו חננאל ביומא שאברהם זקן ויושב בישיבה שכינה עמו.

 

כתוב במשנה באבות )פ"א מ"א( משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקינים וזקינים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה וכו'. עד תלמידי הגר"א. ושמעתי ממרן הגאון רבי אהרון קוטלר זצוק"ל דמהגר"א ]או מתלמידי הגר"א, איני זוכר הלשון[ ועד ימינו מסירת התורה היא ע"י הישיבות.

 

ומסירת התורה היא אחריות גדולה מאוד, וכדאיתא בתמורה )טז.( דבימי אבלו של משה נשתכחו ג' מאות הלכות ורצו להרוג את יהושע, ולכאו' אמאי חייב מיתה וכי בגלל ששכח את ההלכות מחויב הוא מיתה, אלא דכיון דרק לו נמסרה התורה ואם ישכח את התורה תשתכח תורה מעם ישראל, ועל זה רצו להורגו כיון דהוא מוסר התורה ואסור לו לשכוח שום דבר מהתורה הקדושה.

 

והנה ישיבת וולוז'ין אם כל הישיבות נסגרה אך ורק משום שדרשה הממשלה שילמדו בישיבה שם את השפה הרוסית )ואפי' שאין בשפה הרוסית דברים האסורים ח"ו(, ומרן הנצי"ב זצוק"ל העיד על עצמו שמוכן למות והעיקר שלא ילמדו בישיבה את לימוד השפה הרוסית, וכך היה שנפטר מחמת זה.

 

ונדמיין לעצמנו מה היה קורה לולי היתה נסגרת וולוז'ין והיו מקבלים על עצמם ללמוד בישיבה שם את השפה הרוסית, אז ברור שלא היה המשך השרשרת של מסירת התורה ח"ו והיה נשכח היום מהי צורת ישיבה, ובאמת שבזכות סגירת הישיבה שם בשביל שלא ילמדו את השפה הרוסית נוסדו עוד ישיבות, והכל מכח סגירת ישיבת וולוז'ין שהיה במסירות נפש שלא לאבד את צורת הישיבה.

 

וכשנוסדה ישיבת סלבודקה, אמר אז מרן הסבא זצוק"ל שהישיבה נוסדה לא רק בשביל בעלי כשרונות ועילויים, אלא לכל אחד שנפשו חשקה בתורה וגם אם איננו בעל כשרון, העיקר שנפשו חשקה בתורה והיינו ששאיפתו לגדול בתורה מתוך יראת שמים טהורה.

 

ואם כן כשכולנו זכינו שיש לנו ישיבה, זוהי אחריות גדולה מאוד, כי אם זוכים הרי אנו ממשיכי שרשרת התורה מהר סיני וזה לא מילתא זוטרתי כלל וכלל.

 

וכשאבוא לפני כיסא הכבוד אוכל לומר שמה שנעשה בישיבה לא נעשה רק בשביל כבוד ובשביל פרנסה או נוחיות ח"ו, אלא לשמור את השם הגדול והקדוש ולהמשיך את שרשרת התורה שניתנה לנו בסיני כצורתה בלי כל שינוי, כי תורה עם שינוי כלשהו אין זה אותו ההמשך שנמשך מהר סיני.

 

ומכח האחריות הרובצת עלינו להמשיך את שרשרת הזהב, אנו מודיעים בשם כל הנהלת הישיבה שכל מי שיש לו מכשיר פלאפון בישיבה הק' הרי איננו בתוך שרשרת התורה, והוא מנתק בזה את כל הישיבה מהזכות להיות המשך למסירת התורה ובודאי שהשכינה לא נמצאת שם, ועל כן אנו מבקשים בכל לשון של בקשה מכל בני הישיבה היקרים, דמי שיש לו מכשיר כזה )בין אם זה שלו ובין אם לא( שיוציא את המכשיר הלזה מהישיבה הק', ושלא יגרום לכולנו להתנתק ח"ו מהמשך שרשרת התורה, כי ישיבה שמוסרת את התורה צריכה להיות כצורת ישיבה ממש, וישיבה שאיננה כצורת ישיבה אינה ממשיכה את מסורת התורה ח"ו. ומי שישאר בידו מכשיר כזה הוא הוציא את עצמו מהכלל, ואינו רשאי לקרוא לעצמו בן ישיבת רח"ע.

 

ובזכות זה שהישיבה תמשיך להיות מכלל ממשיכי שרשרת התורה, ירצה הקב"ה את מעשה ידינו ובני הישיבה הק' יגדלו ויתעבדו לאילנא רברבא בתורה מתוך יראת שמים טהורה ומידות טובות אכי"ר.

 

)נכתב מפי השמועה(

 

 

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד