לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל תורה שבעל פה

במה / הרה"ג ר' אליהו משה ארנטרוי שליט"א

 

מגיד שיעורי הדף היומי בפתח-תקוה

 

 

א. השבוע הקרוב עומד בסימן חגה של תורה שבעל-פה, עם סיום המחזור הי"א של לימוד הדף היומי ותחילת המחזור הי"ב. על הנאמר בפ' השבוע "כתוב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה וכו' " מצינו בחז"ל )גטין ס:(: א"ר יוחנן לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבע"פ שנא' כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל. וצריך להבין מה מייחד את התורה שבע"פ מן התורה שבכתב.

 

עה"פ "ויתייצבו בתחתית ההר" אומרים חז"ל )שבת פ"ח.( א"ר אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם. ושואלים שם תוס' ואע"פ שכבר הקדימו נעשה לנשמע ולשם מה כפה עליהם, ותירצו שמא יהיו חוזרים כשיראו האש הגדולה שיצתה נשמתן. המהר"ל )גור ארי' פ' יתרו( ממאן בפירושם זה שבכך בטלה זכותם הגדולה של ישראל שהקדימו נעשה לנשמע.

 

במדרש תנחומא )פ' נח( מתרץ שנעשה ונשמע נאמר על תורה שבכתב וכפיית ההר על תורה שבע"פ שיש בה דקדוקי מצוות ואין לומד אותה אלא מי שאוהב את הקב"ה. עיי"ש.

 

למדנו מכאן כותב הגה"צ רבי שלמה וולבה שליט"א בספרו עלי שור כי עסק תורה שבע"פ מיוסד על אהבה, האוהב רוצה לדעת כל פרט ופרט, וכל דקדוק קטן יקר לו, כך כללי המצוות נמסרו בתורה שבכתב, אך המדות שהתורה נדרשת בהן וההלכות למשה מסיני נמסרו לישראל בע"פ, ומאהבתם למצוות ולמצוה בהן שקדו על פירוש כל המצוות עד שזכינו לש"ס האדיר שלנו. עמל רב דרוש לעמוד על כל פרט ופרט של סוגיא אחת ומכ"ש של מסכת שלימה ומכ"ש של כל הש"ס. לקבלת עמל זה היו זקוקים לכפיית ההר כגיגית, שהקב"ה הראה להם לישראל שהתורה שבע"פ הכרחית לקיום התורה שבכתב, והראה להם אהבתו שתורה שבע"פ מסר רק לישראל ולא כתבה כדי שאומות העולם לא יוכלו להעתיקה, וזה עורר אצל הכלל ישראל אהבה עזה לתורה שבע"פ.

 

וזוהי כריתת הברית של עם ישראל עם הקב"ה, כשם שבכל כריתת ברית בין שני צדדים כל צד תורם משהו, כך כלל ישראל תורם את חלקו, להשקיע עמל ויגיעה לידע ולהבין את מה שפירשו לנו חז"ל במידות שהתורה נדרשת בהן וזה יכול להשקיע רק מי שאוהב את הקב"ה בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו והקב"ה מצידו כי ד' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה חכמה שהיא לאוהביו של מקום נתנה להם מפיו ולא מאוצר אחר )רש"י נדה ע:(.

 

ב. הגמ' בעירובין )נג.( מתארת לנו את ירידת הדורות בחכמה: אמר רבי יוחנן לבן של ראשונים כפתחו של אולם, ושל אחרונים כפתחו של היכל ואנו כמלא נקב מחט סידקית. אמר רב אשי אנן כי אצבעתא בבירא לשכחה. לפי המדות וההערכות האלה מה נשאר לגאונים, לראשונים ולאחרונים, איך למדוד את רס"ג, את הרמב"ם והרמב"ן, את המחבר והגר"א כי אם הלב כבר סתום לגמרי איך בכ"ז נתחדשה תורה בכל דור ודור ונתגלו סתרי תורה אפי' לאחרונים ממש. ואיך אנו בכלל מנסים לגשת וללמוד את התורה שבע"פ??

 

הגה"צ רבי שלמה וולבה שליט"א בספרו עלי שור ח"ב מאלפנו דעת בנושא חשוב זה. בסוף מסכת סוטה )מט:( מתארים לנו חז"ל את אשר עתיד לקרות בעקבתא דמשיחא: בעקבות משיחא חוצפא יסגא ויוקר יאמיר וכו' וחכמת סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו וכו' ועל מה יש לנו להשען על אבינו שבשמים. מפליא הוא איך חז"ל ברוח קדשם ראו כל זאת לפני מאות שנים בבהירות כזאת אשר בעינינו אנו רואים איך מתאמת כל דבר בדיקנות נוראה. כאן כבר לא מתוארת ירידת הדורות כמו במשנה לפני זה משמת ר"מ בטלו מושלי משלים, משמת בן עזאי, משמת ר"ע וכו' עד משמת רבי בטל ענוה ויראת חטא כאן זהו מצב של ימוטו כל מוסדי ארץ: התמוטטות החיים הכלכליים, החברתיים, המשפחתיים, המוסריים והמדיניים. וחז"ל מנחמים אותנו שגם במצב זה על מה יש לנו להשען בבטחון מוחלט על אבינו שבשמים. קורא הדורות מראש שהודיע זאת לחז"ל ברוה"ק קרוב גם לדורנו זה. ואדרבא "ואת אחרונים אני הוא" סייעתא דשמיא מיוחדת והשגחה מיוחדת נמצאת דוקא בעקבתא דמשיחא.

 

אך מדוע תהיה התמוטטות כללית זו דוקא בעקבתא דמשיחא? משנה זו מובאת גם בגמ' בסנהדרין )צז.( ונאמר ע"ז אמר רבא, מאי קרא כולו הפך לבן טהור הוא. והנה נראה שואל המהר"ל (נצ"י פל"ה) לפי הדעת רחוק מאד שיביא ראיה ממקרא זה שמדבר בצרעת. צריך לדעת, אומר המהר"ל, כי כאשר הצרעת פרחה במקצת גופו של האדם היא הפסד לאדם כדכתיב אל נא תהי כמת וכו' ויאכל חצי בשרו, ולכן אדם זה הוא טמא ומקומו הוא מחוץ למחנה מכיון שדבר זה הוא שינוי מסדר העולם, אך כאשר פרחה הצרעת בכולו מורה הדבר על העדר והפסד מוחלט ואז זה מראה על ביטול המצב הקודם והכנה להתהוות ויצירה חדשה לכן במצב זה הוא טהור. וכן הוא בדור עקבתא דמשיחא, ההתמוטטות הכללית אינה מצב של קלקול וירידה כפי שהיה אחרי החורבן וירידת הדורות המוזכרת במשנה, אלא ביטול כל המצב הקודם והכנה לקראת חידוש העולם. ימות המשיח הם עולם חדש, עולם של גילוי יחודו ית' תוך ביטול הרע, ועולם זה יתגלה רק אחרי שיתבטל כל מה שעולמנו נשען עליו כעת, ועל מה יישען הדור של עקבתא דמשיחא בתוך כל הצרות הפוקדות אותו הן בגשמיות והן ברוחניות על אבינו שבשמים. קורא הדורות מראש מנהיג כך את עולמו וחז"ל צפו ברוח קדשם כי כזה יהיה פני הדור, והכל בהשגחה עליונה ועליו ית"ש אנו נשענים בהבטחתו ואת אחרונים אני הוא. וזהו מפלאות תמים דעים, כי גם במצב זה של פחות מאצבעתא בבירא, ד' נותן מפיו דעת ותבונה גם לדורות אחרונים ושפע התורה אינו פוסק לעולם, כי "ואת אחרונים אני הוא" אף שאין הלב פתוח כליבם של התנאים, בכ"ז צפונות התורה הולכים ומפוענחים מדור לדור, ברחמי ד' על עמו והבטחתו כי לא תשכח מפי זרעו.

 

ומה תפקידנו לעת אשר כזאת? ידוע בחז"ל שתלמידי חכמים קרויים בנאים )שבת קיד.(, וכי איזה עולם הם בונים, הלא העוה"ז הוא בנוי ועומד? הוי אומר שהם עסוקים בבנין עולם חדש. בעוה"ז יש חטא, רע ומות ותוה"ק אינה משלימה עם מציאות זו, וכל ענינה הוא לבנות עולם חדש שאין בו שלשה אלה, ואשר סר ממנו הסתר הפנים השורר בעוה"ז. בוני העולם החדש של גילוי יחודו ית' באחרית הימים ידעו ויודעים את המהלך של התקופות וגם את התמוטטות מוסדי הארץ בעקבתא דמשיחא. בוני העולם החדש הם הם תלמידי חכמים, עמלי התורה ומבקשי רחמים ממי שהתורה שלו, וכמו בכל תקופה, גם בתקופה זו הם יודעים על מי יש לנו להשען על אבינו שבשמים.

 

מרן הגאון רבי מאיר שפירא זללה"ה הוא הגבר הוקם על הוא שליח ההשגחה העליונה לזכות את כלל ישראל להיות שותפים בבנין העולם החדש. הוא הגה את הרעיון הנפלא של לימוד הדף היומי שדרכו הפכו רבבות אלפי ישראל ללומדי הש"ס כולו ובכך להצטרף ללגיונו של מלך ולהפוך להיות בני ישיבה העמלים ועוסקים בתורה )כותב השורות מכיר רבים אשר שינו את ארחות חייהם ואת השקפתם בעקבות הצטרפותם לשיעור הדף היומי(, וכעת עם סיומו של המחזור הי"א ותחילת המחזור הי"ב, תקוותנו שעוד רבים שעדיין לא זכו ליהנות מאורה של תורה יצטרפו ויזכו להיות בין הבנאים בוני העולם החדש של התגלות כבוד השי"ת.

 

ג. דברים נלהבים בשבחם של לומדי הדף היומי זכינו לשמוע מפי הגר"ח פינשטיין שליט"א )ראש ישיבת בית יהודא, בנו של הגאון הגדול רי"מ פינשטיין זללה"ה ונכדו של מרן הגרי"ז הלוי מבריסק זללה"ה(.

 

במסכת חגיגה )ה:( מספרת הגמ' על רב אידי אבוה דרבי יעקב בר אידי שהיה הולך שלשה חדשים בדרך ויום א' בבית המדרש והוו קרו לי' רבנן בר בי רב דחד יומא בן ישיבה של יום א'. יצא ר' יוחנן לביהמ"ד ודרש, כתוב ואותי יום יום ידרושון ודעת דרכי יחפצון, וכי ביום דורשים ובלילה לא דורשים, אלא כל העוסק בתורה אפי' יום אחד בשנה מעלה עליו הכתוב כאילו עסק כל השנה כולה. יום א' של לימוד בשנה נחשב כאילו למד כל השנה.

 

נתבונן מעט בענין, זה שבני הישיבה קראו לו בר בי רב דחד יומא בן ישיבה של יום אחד. בן ישיבה זה דרגה, לא כל מי שנכנס לרגע א' לביהמ"ד אמנם זה דבר גדול אבל בזה אינו נקרא בן ישיבה. בן ישיבה זה מעלה מסויימת, אבל הם אמרו שיום אחד הוא בן ישיבה ושאר השנה אינו בן ישיבה. בא ר' יוחנן וחידש שזה לא בן ישיבה של יום א' אלא בן ישיבה של כל השנה כולה. ומסתבר שזה מי שמקדיש את כל המאמצים שלו ללמוד ויותר מזה לא היה יכול ללמוד. שלשה חדשים הוא היה עסוק בחתירה להגיע לביהמ"ד, ושלשה חדשים היה עסוק בלחזור הביתה. ומי שבאפשרותו ללמוד כל יום ואפי' רק יום א' לא לומד, מסתבר שאין לו את המעלה של כל השנה כולה, אבל מי שמרכז את כל מאמציו כל השנה להגיע לנקודה של אותו יום אחד, אז הבר בי רב דחד יומא נותן לו שם של בן ישיבה של כל השנה כולה ולא רק ליום אחד.

 

הגאון הגדול רי"מ פינשטיין זללה"ה היה אומר בשם בעלי המוסר: בחו"ל היו עיירות קטנות בתיהן מעץ וגגות קש וכד' וניצוץ א' שהיה נופל היה הופך את כל העיירה למאכולת אש, וכבר היו מעשים שעיירות שלמות נשרפו ואנשי המקום נשארו מחוסרי בית ומחוסרי כל והגיעו עד סכנת נפשות ממש. היה מסתובב יהודי א' בעיירה כל הלילה ושומר ומשגיח שח"ו לא תפרוץ שריפה. מספר אחד לשני על מעשיו של השומר והלה מתפעל ואומר ממש צדיק, מציל את כל העיר מעוני ומסכנה וכו'. וחברו מחזיק אחריו, ממש מל"ו צדיקים, בעל חסד כזה, כזו צדקות, אומר המספר אבל הוא מקבל מעט פרוטות עבור השמירה, ענה לו חברו, א"כ הוא רק שומר לילה פשוט. אומרים בעלי המוסר רואים שלגבי אותו מעשה אפשר לעלות עד לדרגה גבוהה של א' מל"ו צדיקים ומצד שני לרדת לדרגה של שומר לילה פשוט. אך הכל תלוי מהי כוונתו במעשה שלו. אם כוונתו באמת לעשות חסד עם תושבי העיר אף שהוא לוקח משכורת כי הוא צריך לפרנס את משפחתו אז הוא צדיק ובעל חסד גדול שבכל לילה עושה חסד כזה, אך אם כוונתו בשביל להשתכר אותם מעט פרוטות, הרי הוא באמת שומר לילה פשוט, הכל לפי כוונתו ורחמנא ליבא בעי.

 

כך גם לגבי לומדי הדף היומי. יכול אדם לבוא לשיעור הדף היומי, לומד שעה את השיעור והולך לו. אבל אפשר לקחת את שעת השיעור ולהפוך אותה למכשיר להיות בר בי רב לכל היום. כמו רב אידי שהלך שלשה חדשים בכדי ללמוד יום א'. כך אם בעל בית ההולך לעבוד למחייתו כי הוא צריך לפרנס את בני ביתו, אך את שעות העבודה וכל סדר היום הוא מסדר סביב לשיעור של הדף, כדי שיוכל ללכת אחר העבודה ללמוד, וכל הסידורים עושה בשאר הזמן כדי שלא להפסיד את השיעור, יהודים יקרים כאלה רואים שאצלם עיקר החיים זה השיעור של הדף, אז נמצא שהם קשורים לתורה כל היום, ובעצם לכל הימים, כי בדף היומי אין חופשות ואין בין הזמנים ואז בזכות הדף היומי הוא הפך להיות בן ישיבה לכל השנה כולה. ודבר זה נמצא במהרש"א שם בחגיגה שכ' על הפסוק ואותי יום יום ידרושון ודעת דרכי יחפצון שגם כשהוא הולך בדרך נחשב לו הזמן הזה לדעת יחפצון.

 

מעלה נוספת יש בלימוד הדף היומי והיא הקביעות שבדבר. זכינו לשמוע מהגאון הגדול ר"ש וואזנר שליט"א שלכן קרבן התמיד נקרא קרבני לחמי המיוחד לי, אף שהוא רק כבש א' בבוקר וא' בין הערבים מפני התמידות שבדבר, כך כל דבר התמידי בכל יום יש בו מעלה זו.

 

הגאון הגדול רי"מ פינשטיין זללה"ה אמר שענין זה הוא א' מהמבדילים בין צדיק לרשע. בפרק הראשון של תהילים נאמ' אשרי האיש וכו' כי אם בתורת ד' חפצו והיה כעץ שתול על פלגי מים וכו' לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח וכו'. הצדיק הוא שתול וקבוע כעץ שתול אבל הרשע הוא כמוץ אשר תדפנו רוח, אין לו קביעות יום כן יום לא, הקביעות היא סימן של הצדיק ובשמים מחשיבים מאד את הענין של הקביעות וממילא כשלומדים בכל יום את הדף מגיעים למעלה של קביעות.

 

הקביעות הזו של הדף היומי יש בה עוד שבח מיוחד, והיא ההתמסרות המיוחדת, יום יום, קיץ וחורף, ימי חול ושבתות וימים טובים, מפני שאם יחסר דף א' אין את השלימות )אמנם אם החסיר פעם דף א' לא צריך בשביל זה להפסיק(, ובזכות הקביעות הזאת יזכו לומדי הדף היומי להיות כעץ שתול על פלגי מים ואין מים אלא תורה.