חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

פרשת שמות – צפורה וברית המילה

משה רבינו היה בדרכו למצרים עם אשתו צפורה ושני בניו. וכאשר הוא הגיע בדרך למלון, בא מלאך וניסה לפגוע בו שנאמר "וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" (שמות ד, כד). צפורה הבינה כי זה בא למשה בגלל שהוא עדיין לא מל את בנו, לכן היא מיד לקחה צוֹר ומלה אותו וזרקה את הערלה לפני רגליו של משה. אז המלאך עזב את משה רבינו והוא ניצל כפי שנאמר "וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי: וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת" (שמות ד, כה – כו) (רש"י שמות ד, כד – כו).
ויש להתבונן, במה גמל ה' לצפורה טובה בעולם הזה, על כך שלקחה צוֹר ומלה את בנה ועל ידי כן הצילה את בעלה משה רבינו?
צפורה הצדקת היתה בת זוגו של משה רבינו מיום שנברא העולם
משה רבינו הגיע אל מדין, ושׁם היו בנות יתרו רועות את צאן אביהן שנאמר "וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר: וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן" (שמות ב, טו – טז). הרועים ראו את בנותיו של יתרו אשר פרשׁ קודם לכן מעבודה זרה והוחרם בשל כך על ידם (זוהר פרשת שמות דף יג ע"ב ד"ה אמר ההוא בר נש) והחליטו להרוג אותן – לכן הם השליכו אותן אל המים ('ילקוט שמעוני' רמז קסח ד"ה ותאמרן איש מצרי). וכשראה משה ברוח הקודש שמזיקים להן מחמת עבודה זרה (זוהר פרשת שמות דף יג ע"ב ד"ה אמר ההוא בר נש) הוא קפץ למים והצילן, שנאמר "וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן" (שמות ב, יז) ('שמות רבה' א, לב). וזהו גם מה אמרו בנות יתרו לאביהן על הצלתן "וַתֹּאמַרְןָ אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים וְגַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ" (שמות ב, יט). וכאשר שמע יתרו את מעשי האיש אמר להם "וְאַיּוֹ לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת הָאִישׁ קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם" (שמות ב, כ) ('ילקוט שמעוני' רמז קסח ד"ה ותאמרן איש מצרי).
צפורה שהיתה אחת מבנותיו של יתרו, רצה מיד כמו 'צפור' והביאה את משה רבינו ('שמות רבה' א אות לב, 'ילקוט שמעוני' רמז קסח ד"ה ותאמרן איש מצרי). וידע משה רבינו ברוח הקודש כי צפורה הזאת תהיה בת זוגו (זוהר פרשת שמות דף יג ע"ב ד"ה מה בין משה ליעקב) כפי שאכן היתה ראויה לו מששת ימי בראשית (עפ"י 'זרע שמשון' לר' שמשון נחמני סוף פרשת מטות ד"ה 'מדרש רבה' עפ"י המקובלים), ומיום שנברא העולם (עפ"י 'גליא רזיא' דף כב ע"א ד"ה וג"כ הוא ראיה). ודבר זה נרמז בפסוק "וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ לְמֹשֶׁה" (שמות ב, כא) כאשר התיבה "צִפֹּרָה" היא בדיוק גימטריא התיבה "לְמֹשֶׁה" ('פענח רזא' פרשת שמות ד"ה צפרא בגימטריא, 'נחל קדומים' להחיד"א פרשת בהעלותך אות ט, 'מגלה עמוקות' פרשת שמות דרוש ג אות ד במהדורה עם פירוש 'פרישת שלום'). משה ביקש מיתרו "תנה לי את צפורה בתך לאשה", ואכן קיבל אותה ממנו ('ילקוט שמעוני' רמז קסח ד"ה ותאמרן לאיש מצרי. ועיי"ש המעשה של משה ויתרו ואכמ"ל) ונשׂא אותה לאשה על פי דבר ה' ('זרע שמשון' לר' שמשון נחמני סוף פרשת מטות ד"ה מדרש רבה).
בת זוגו של משה התגלגלה דווקא ביתרו אשר היה חלק מאוּמת מדין, לפי שהקב"ה חפץ שכשיקוּם איזה מלך או גיבור מזרע ישראל לעשות נקמה באומות העולם, אזי צריך שיהיה לו איזה חיבור או קישור עם אומות העולם על מנת לקיים את הכתוב "מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ" (ישעיה מט, יז). כך היה עם יהושע שלקח את רחב הזונה לאשה והוא השפיל אחר כך את כוחם של שלושים ואחד המלכים שהיו בארץ כנען. כך היה עם שמשון שנשׂא נשים נכריות והוא השפיל את כוח הפלשתים. וכך היה עם דוד המלך שיצא מרות המואביה כדי שישפיל במלחמותיו את האומות. וכן היה אצל משה רבינו, שכיון שהקב"ה ידע שעתידים אנשי מדין להחטיא את ישראל, הוא רצה שאחר כך משה רבינו ינקום בהם – לכן עשה שבת זוגו תבוא דווקא מתוך האוּמה של מדין ('גליא רזיא' תלמיד האר"י ז"ל דף כג ע"א ד"ה תדע שהיה יודע הנחש) (להרחבה על הקשר נוסף בין נשמת משה רבינו ונשמת צפורה עוד מימות קין והבל ראה מאמרינו לפרשת וארא – 'גלגול נשמת משה רבינו').
צפורה אשת משה היתה צדיקה גמורה ('ראש דוד' להחיד"א פרשת מקץ ד"ה שמעתי מעטרת ראשי) ולא חסרה דבר מצדקתן של שרה רבקה רחל ולאה ('צמח דוד' לבעל שו"ת בית דוד פרשת שמות ד"ה 'ובתקונים תיקון י"ב' בשם ילקוט שמעוני, 'זרע שמשון' פרשת שמות דף נב ע"ב ד"ה 'בבא בתרא' בשם המדרש). היא היתה נאה במראה ובמעשיה הטובים ('מדרש תנחומא' פרשת צו אות יג. ראה פרקי דרבי אליעזר פרק לה ד"ה ותדבר מרים ואהרן במשה) בין בילדותה ובין בזקנותה ('ילקוט שמעוני' רמז תשלח ד"ה ותדבר מרים ואהרן), והיתה צנועה ('רבינו אפרים' פרשת שמות מכתיבה אשכנזית שמות ב, כב) וטהורה, כפי ששמה רמוז בפסוק "כָּל צִפּוֹר טְהֹרָה" (דברים יד, יא), כאשר לא מצינו לשון טומאה ב"צִפּוֹר". לכן צפורה היתה ראויה למשה גם מצד מעשיה הנאים והמשובחים ('פענח רזא' פרשת שמות ד"ה צפרא בגימטריא).
צפורה הצילה את משה רבינו על ידי קיום מצות מילה ופריעה בבנה
משה רבינו הצטווה לרדת למצרים. ובזמן שירד על מנת לקיים את ציווי ה' (גמ' נדרים לא ע"ב – נדרים לב ע"א עיי"ש) מחמת טורח הדרך ('הרוקח על התורה' שמות ד, כו) הוא השהה את מילת הבן שנולד לו (גמ' נדרים דף לא ע"ב – נדרים דף לב ע"א עיי"ש). ואז בעוון עיכוב מצות המילה התחייב משה רבינו והתחייב גם הבן שלו ('נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת לך לך דף צג ע"ב) כך שהיו שניהם בסכנה ('כתם פז' לר' שמעון לביא מכבר הפיוט 'בר יוחאי' על זוהר פרשת לך לך דף צג ע"ב ד"ה קם אחרא פתח). ואז ירד גבריאל המלאך בשלהבת אש על מנת לשרוף את משה (זוהר פרשת לך לך דף צג ע"ב ד"ה קם אחרא), כי גבריאל היה שליח מצד 'מדת הדין' אשר קטרגה על משה רבינו, והוא פגש אותו במלון בדרך וביקש להמיתו ('גליא רזיא' דף כג ע"א טור ב).
אחר כך באו גם שני מלאכי חבלה הנקראים 'אף וחמה' (גמ' נדרים דף לב ע"א בשם רשב"ג) ונעשו כמין 'נחש' ('כתם פז' על זוהר פרשת לך לך דף צג ע"ב ד"ה 'קם אחרא פתח' בביאור דברי הזוהר) אשר היה בולע את בנו של משה רבינו (זוהר פרשת פקודי דף רסו ע"ב ד"ה ותחות אלין) מראשו ומרגליו עד מקום המילה ('כתם פז' על זוהר פרשת לך לך דף צג ע"ב ד"ה 'קם אחרא פתח' בביאור דברי הזוהר שם וכן בביאור הגמ' גמ' נדרים לב ע"א בשם ר' יהודה בר ביזנא) במטרה להרוג אותו (זוהר פרשת פקודי דף רסו ע"ב ד"ה ותחות אלין). אמנם 'הנחש' הזה לא היה יכול לשלוט במשה רבינו עצמו כיון שהוא נולד מהול, כך שלא היה לו כוח עליו. ואדרבא, משה היה גובר עליו בסוד המטה שהיה ל'נחש'. ואותם המלאכי חבלה כן היו יכולים לשלוט בבנו הקטן היות שהוא היה עדיין ערל ('כתם פז' לר' שמעון לביא מבחר הפיוט 'בר יוחאי' על זוהר פרשת לך לך דף צג ע"ב ד"ה 'קם אחרא פתח' בביאור דברי הזוהר. אמנם דעת רש"י בשמות ד, כה וכן 'גליא רזיא' דף כג ע"א ד"ה 'תדע כי אותיות' שמשה רבינו הוא שהיה בסכנה על ידי הנחש). 
צפורה הבינה שמשה רבינו התחייב יחד עם הבן ('נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת לך לך דף צג ע"ב) ואז נצנצה בה רוח הקודש (זוהר פרשת לך לך דף צג ע"ב ד"ה קם אחרא ופתח) וְהַשְּׁכִינָה נתנה בליבה להבין את סיבת הדבר (הרמ"ד וואלי שמות פרק ד ד"ה ותקח צפורה צר) שזה בעבור הברית ('גליא רזיא' דף כג ע"א ד"ה תדע כי אותיות). לכן היא זרזה את עצמה ('צמח דוד' פרשת בשלח ד"ה והנה מצינו שצפורה) כמו צפוֹר פוֹרח ('הרוקח על התורה' שמות ד, כה) ומיהרה לכרוֹת את ערלת בנה (הרמ"ד וואלי שמות פרק ד ד"ה ותקח צפורה צר) שנאמר "וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ" (שמות ד, כה) (זוהר פרשת לך לך דף צג ע"ב ד"ה קם אחרא ופתח) ואחרי חיתוך הערלה, היא עשתה גם מצות 'פריעה' שהוא גילוי בשר העטרה. לכן אמרה אחר כך בלשון רבים "חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת" (שמות ד, כו), "לַמּוּלֹת" – לשון רבים כנגד מצות מילה ומצות פריעה (גמ' ירושלמי שבת פרק יט הלכה ב, 'שפתי כהן על התורה' פרשת שמות ד"ה שמעתי שמה שנתרשל, 'צמח דוד' פרשת בשלח ד"ה 'והנה מצינו שצפורה' בשם ילקוט שמעוני).
צפורה ידעה שהערלה היא חלקו של 'הנחש'. לכן היא לקחה את ערלת בנה אשר חתכה ממנו, ונגעה בו ברגליו של משה רבינו שנאמר "וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" (שמות ד, כה). ובזה כביכול אמרה צפורה למקטרג "כלום אתה מבקש את דמי בעלי מפני שהתרשל במצות המילה ולא נתן לך את 'הערלה' שהיא חלקך הראוי לך?! – הרי הערלה כעת מושלכת לפניך! לכן תתפרד ממנו ותשבוֹת מקטרוגך ותניח מלצערו!" (הרמ"ד וואלי שהיה תלמיד חבר להרמח"ל שמות פרק ד ד"ה ותגע לרגליו). בעקבות כך עזב גם המלאך גבריאל את משה רבינו שנאמר "וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ" (שמות ד, כו) ולא ניסה יותר להרוג את משה רבינו ('גליא רזיא' מתלמידי האר"י ז"ל דף כג ע"א ד"ה תדע כי אותיות). וכך צפורה כיפרה על משה במעשיה כמו ש'ציפורי מצורע' מכפרים, וזה נרמז בשמה 'צפורה' ('רבינו אפרים על התורה' מגדולי הראשונים בפרשת שמות חלק מכתיבה אשכנזית פרק ד, כה, 'הרוקח על התורה' מגדולי הראשונים שמות ד, כה).
שם האדם מעיד על שורש נשמתו, וצפורה למדה מתוך שמה כי היא צריכה לכרות את ערלת בנה על ידי צוֹר. כי השם 'צפורה' הוא אותיות 'צר-ופה', כלומר שעל ידי "צֹר" היא צריכה לעשות לו 'מילה' שהיא גמטריא התיבה 'פה' ('דגל מחנה אפרים' סוף פרשת שמות ד"ה ותקח צפרה צר). ואז על ידי חיתוך ערלת הבן של צפורה (זוהר פרשת לך לך דף צג ע"ב ד"ה קם אחרא ופתח) ניצל גם הבן בעצמו (עפ"י 'כתם פז' על זוהר פרשת לך לך דף צג ע"ב ד"ה 'קם אחרא פתח' בביאור דברי הזוהר) כפי שצפורה אמרה "כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי" (שמות ד, כה) והתכוונה גם על בנה, כי התינוק נקרא בשם "חֲתַן" (גמ' נדרים דף לב ע"א בדעת רשב"ג) כפי שנוהגים לקרוא לתינוק הנימול בשם 'חתן' ('אבן עזרא' שמות ד, כה ד"ה ותקח צפורה). ואחרי המעשה אמרה צפורה "מה חביב הוא דם מילה זה אשר הציל את החתן מידי מלאך החבלה" ('תרגום יונתן' שמות ד, כו) (להרחבה על שייכות הערלה ל'נחש' ראה מאמרינו לפרשת וירא – 'ערלת הבשר של ברית המילה').
צפורה היתה אשת משה רבינו משך כל חייה אף שהוא היה פרוּשׁ ממנה
כאשר יצא אהרן לקראת משה רבינו ופגש אותו בהר האלקים, הוא ראה שהביא עמו את אשתו ושני בניו. ומיד הוכיחו מדוע הוא מוסיף לגלוּת מצרים גם את משפחתו בשעה שהם כבר מצטערים על ישראל הנמצאים שם. אז משה רבינו שמע לו ושלח את שני בניו יחד עם אשתו אל בית אביה (רש"י שמות יח, ב) לאחר שכתב לה גט גירושין 'על תנאי' – כלומר שהוא לא מגרשה אלה מפני שישראל נמצאים בגלוּת מצרים, וכשייצאו משם הגט יהיה בטל. לכן כאשר יתרו בא והחזיר את צפורה ובניה אל משה שהיה במדבר יחד עם ישראל, נאמר "וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ" (שמות יח, ב), כלומר נקראה עתה "אֵשֶׁת מֹשֶׁה" כי זה "אַחַר שִׁלּוּחֶֽיהָ" בגט, כלומר אחרי שהגט היה בטל והיא חזרה להיות אשתו ('ראש דוד' להחיד"א פרשת יתרו ד"ה 'וראיתי במכתב למר' בשם בנו של זקנו הרב 'חסד לאברהם').
יתרו וצפורה באו חזרה לפני משה רבינו רק לאחר שיצאו עם ישראל ממצרים ונקרע להם ים סוף וקיבלו את התורה על הר סיני (עפ"י רש"י שמות יח, ח – ט). ובכל אותה העת צפורה גידלה לבדה את שני הבנים, ללא משה רבינו, והשתדלה אחריהם (זוהר פרשת יתרו דף סט ע"ב ד"ה ואת שני בניה) ואף הצטערה בצער גידולם ('רבינו אפרים' על התורה פרשת יתרו יח, ג). לכן שני הבנים נקראו בפסוק "בָנֶיהָ" של צפורה ולא נקראו 'בניו' של משה, כפי שנאמר "וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ: וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה: וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה" (שמות יח, ב – ד) (זוהר פרשת יתרו דף סט ע"ב ד"ה ואת שני בניה).
משה רבינו קיבל על עצמו להיות פרוּשׁ מצפורה קודם שהיא חזרה אליו ('כסא רחמים' להחיד"א על מסכת אבות דרבי נתן פרק ב בחלק 'תוספות' ד"ה ואני בעניי אומר). כי כאשר אמר הקב"ה למשה רבינו קודם מתן תורה שיקדש את העם, כפי שנאמר "וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלשֶׁת יָמִים אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה" (שמות יט, טו) ('מדרש תנחומא' פרשת צו אות יג ד"ה ומנין היתה יודעת מרים) גילה משה רבינו בדעתו לפרוֹשׁ לגמרי מאשתו, היות שהוא מזומן בכל יום ויום ובכל שעה לדבר עם הקב"ה, והוא אינו יודע מתי מדבר עמו ביום או בלילה – והסכים הקב"ה לדעתו ('אבות דרבי נתן' פרק ב' ד"ה 'פירש מן האשה'. ראה 'כסא רחמים' להחיד"א על מסכת אבות דרבי נתן פרק ב בחלק 'תוספות' ד"ה ואני בעניי אומר).
לכן כאשר אמרו למשה כי אלדד ומידד מתנבאים במחנה, שמעה זאת צפורה ואמרה "אוי להם לנשותיהן של אלו שהם נזקקים לנבואה ויהיו פורשים מנשותיהם כפי שפירש בעלי ממני ('מדרש תנחומא' פרשת צו אות יג ד"ה ומנין היתה יודעת מרים), והן נעשות עקרוֹת מעכשיו" ('ילקוט שמעוני' רמז תשלז ד"ה 'ותדבר מרים ואהרן' ועיי"ש). ובנוסף לכך כששמעה צפורה את הנשים מספרות על הנסים והנפלאות שעשה הקב"ה על ים סוף, היא היתה בצער על שלא זכתה לראות את קריעת ים סוף ואת הנקמה שעשה ה' באויבי ישראל ('גליא רזיא' דף מד ע"ב טור ב ד"ה ותמצא). והיא גם הצטערה (ספר 'גלגולי נשמות' להרמ"ע מפאנו אות קנב) מאוד ('קהלת יעקב' ערך 'צפ' ד"ה צפורה אשת משה) על שלא זכתה לומר שירה על הים (ספר 'גלגולי נשמות' להרמ"ע מפאנו אות קנב) יחד עם שאר הנשים ('קהלת יעקב' ערך 'צפ' ד"ה צפורה אשת משה) בשירתה של מרים ('מגלה עמוקות' פרשת בא ד"ה ודבורה הנביאה). 
צפורה זכתה להיות אשת משה רבינו כל ימיה ('גליא רזיא' דף מד ע"ב טור ב ד"ה ותמצא) ואף אחרי מותה היא נטמנה עמו במערת המכפלה ('פירוש קדמון' על 'ספר התמונה' תמונה ג ד"ה רי"ש בזו הרי"ש, 'דבש לפי' להחיד"א מערכת צ אות ג ערך 'צפורה' בשם ילקוט ראובני. ועיי"ש מה שהביא בדעת הזוהר). כי ישנם חמשה זוגות במערת המכפלה, שלשה ידועים ושנים נסתרים ('ספר התמונה' לר' ישמעאל כהן גדול תמונה ג ד"ה רי"ש סוד הכוח). שלשת הגלויים הם – אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה. ושניים הנסתרים הם – אדם וחוה, משה וצפורה ('פירוש קדמון' על 'ספר התמונה' תמונה ג ד"ה רי"ש בזו הרי"ש, 'ילקוט ראובני' פרשת זאת הברכה ד"ה ה' זוגות נקברו). ולכן מה שנאמר על משה "וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (דברים לד, ו), הכוונה שלא ידע "אִישׁ" אבל המלאכים ידעו והם אלו שלקחו אותו אל מערת המכפלה אחרי מותו ('פירוש קדמון' על 'ספר התמונה' תמונה ג ד"ה רי"ש בזו הרי"ש).
ועל כך נאמר למשה "כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא" (דברים לב, נב) הכוונה שאתה בעצמך לא תבוא, אבל המלאכים כן יביאוך לשם במהרה ('פירוש קדמון' על 'ספר התמונה' תמונה ג ד"ה רי"ש בזו הרי"ש). ועוד רמז לכך בפסוק "וַיְדַבֵּר אֶל עֶפְרוֹן בְּאָזְנֵי עַם הָאָרֶץ לֵאמֹר אַךְ אִם אַתָּה לוּ שְׁמָעֵנִי נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי וְאֶקְבְּרָה אֶת מֵתִי שָׁמָּה" (בראשית כג, יג), שאמר "וְאֶקְבְּרָה" – לעתיד לבוא, "אֶת מֵתִי" – הוא משה הרמוז בצירוף אותיות "שָׁמָּה" ('שמו אברהם' לר' אברהם פלאג'י חלק א' דף קמז ע"ב ערך מערת המכפלה אות יד ד"ה וידבר אל עפרון). וכן נרמז בתוך הפסוק "וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה" (בראשית כג, יט) שראשי התיבות יוצאות 'משה' ('חומת אנך' להחיד"א פרשת חיי שרה אות ז עיי"ש, 'שמו אברהם' לר' אברהם פלאג'י חלק א' דף קמז ע"ב ערך מערת המכפלה אות יד ד"ה וידבר אל עפרון), כדי להודיע שגם משה רבינו עליו השלום נקבר שם ('שמו אברהם' לר' אברהם פלאג'י חלק א' דף קמז ע"ב ערך מערת המכפלה אות יד ד"ה וידבר אל עפרון).
נשמתה של צפורה התגלגלה בדבורה הנביאה 
נשמת צפורה שָׁבָה והתגלגלה בדבורה הנביאה (ספר 'גלגולי נשמות' להרמ"ע מפאנו אות קנב, 'גליא רזיא' דף מד ע"ב טור ב ד"ה ותמצא, 'קהלת יעקב' ערך 'דב' ד"ה דבורה, 'מדבר קדמות' להחיד"א מערכת צ אות כו בשם 'גליא רזיא') שהיתה שוֹרה עליה רוּח הקוֹדש. לכן ברק רצה שהיא תצא עמו למלחמה כי ידע שלא יבוא לו נזק מחמת 'רוּח הקוֹדש' שעליה, כפי שנאמר "וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק אִם תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי וְאִם לֹא תֵלְכִי עִמִּי לֹא אֵלֵךְ" (שופטים ד, ח) (זוהר פרשת ויקרא דף כא ע"א ד"ה רבי יוסי פתח). ודבורה היתה נקראת "אִשָּׁה נְבִיאָה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת" (שופטים ד, ד) כדי לרמוז שהיתה בגלגול קודם אשתו של משה רבינו שניתנה התורה על ידו 'בלפידים' ('גליא רזיא' דף כב ע"ב ד"ה תדע שהיה יודע הנחש).
יחד עם דבורה התגלגל גם ניצוץ אחד ממשה רבינו ונכנס בבעלה ברק בן אבינועם ('גליא רזיא' דף כב ע"ב ד"ה תדע שהיה יודע הנחש), ונרמז בשמו 'ברק' על שם הברקים שהיו במתן תורה ('צמח דוד' לבעל שו"ת בית דוד פרשת בשלח ד"ה ודבורה אשה נביאה). והוא גם נקרא 'בן אבינועם' על שם משה רבינו שנקרא בשמות 'אבי-גדור' 'אבי-שוכו' 'אבי-זנוח' כמוזכר בפסוק "יֶרֶד אֲבִי גְדוֹר וְאֶת חֶבֶר אֲבִי שׂוֹכוֹ וְאֶת יְקוּתִיאֵל אֲבִי זָנוֹחַ" (דברי הימים א' ד, יח) (ראה גמ' מגילה דף יג ע"א וכן 'ויקרא רבה' א, ג בביאור שמות אלו). ובשמו 'בן אבינועם' יש את התיבה 'נועם' על שם המזמור "וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ" (תהלים צ, יז) שאותו תיקן משה רבינו עליו השלום (ראה רש"י גמ' שבועות דף טו ע"ב ד"ה ושיר של פגעים) ('מגלה עמוקות' פרשת בא ד"ה ודבורה הנביאה).
צפורה רמזה לכך שהיא עתידה להתחתן שוב עם משה בגלגול דבורה, כאשר נצנצה בה רוח הקודש ואמרה "חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת" (שמות ד, כז) ('גליא רזיא' דף כב ע"ב ד"ה תדע שהיה יודע הנחש) וכוונתה בזה היתה גם על משה רבינו שהיה בסכנת חיים (עפ"י רש"י שמות ד, כה). דבורה זכתה לנבואה בעבור שהיתה עושה פתילות עבוֹת לנרוֹת של בית המקדש ('קהלת יעקב' ערך 'דב' ד"ה דבורה אות ג בשם 'תנא דבי אליהו'), שכשם שריבתה אוֹר בבית המקדש כך זכתה להרבות אוֹרה בישראל ('ילקוט חדש' ערך דבורה אות יא). ובשעה שהיא התנבאה פירשׁה מבעלה ברק ('קהלת יעקב' ערך 'דב' ד"ה דבורה אות ג בשם המדרש) ותיקנה בזה מה שהיא התרעמה על משה רבינו על שפירשׁ ממנה מחמת נבואתו ('צמח דוד' לבעל שו"ת בית דוד פרשת בשלח ד"ה ודבורה אשה נביאה, 'מדבר קדמות' להחיד"א מערכת צ אות כו בשם 'צמח דוד').
דבורה תיקנה את ישראל במצות הפריעה כשם שעשתה בגלגול צפורה
בני ישראל דחוּ מהם את ברית המילה בדור שלפני דבורה הנביאה, על ידי שהיו מלים אך לא היו פורעים (זוהר פרשת שמות דף ג ע"ב ד"ה רבי יוסי פתח) וכל מי שמל ולא פרע את המילה כאילו לא מל (גמ' שבת דף קלז ע"ב, זוהר פרשת בראשית דף לב ע"א תוספתא ד"ה תנינן מל ולא פרע). ועל כך נאמר עליהם "וַיִּשְׁכְּחוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם וַיִּמְכֹּר אֹתָם בְּיַד סִיסְרָא שַׂר צְבָא חָצוֹר" (שמואל א' יב, ט), נאמר "וַיִּשְׁכְּחוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם" – על כך שדחוּ מהם את הברית מילה הקדוֹשה (זוהר פרשת שמות דף ג ע"ב ד"ה רבי יוסי פתח) ועל זה גם נאמר עליהם "וַיַּעַזְבוּ אֶת ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם הַמּוֹצִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" (שופטים ב, יב) (עפ"י זוהר בראשית דף לב ע"ב ד"ה שם יתנו צדקות).
ומעת שהחלו ישראל לבטל את פריעת המילה, הם נמסרו בידי שאר העמים. לכן נאמר בסמיכות "וַיִּשְׁכְּחוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם וַיִּמְכֹּר אֹתָם בְּיַד סִיסְרָא שַׂר צְבָא חָצוֹר" (שמואל א' יב, ט), "וַיִּשְׁכְּחוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם" – במצות המילה, ואז "וַיִּמְכֹּר אֹתָם בְּיַד סִיסְרָא שַׂר צְבָא חָצוֹר" – כלומר שמחמת כן נמסרו ביד סיסרא שר צבא חצוֹר (זוהר פרשת לך לך דף צג ע"ב ד"ה תא חזי לא שליטו). וזה היה למעשה שׁלטון שׂרי 'הקליפה' העליונים עליהם, כל עוד שלא הסירו את 'הקליפה' ההיא בבשרם ופרעוּ אותה ('כתם פז' על זוהר בראשית דף לב ע"א ד"ה והשלים הענין). וכן נאמר על שלטוֹן יבין מלך כנען ושר צבאו סיסרא "וְהוּא לָחַץ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה עֶשְׂרִים שָׁנָה" (שופטים ד, ג) מחמת עוון ביטול הפריעה ('צמח דוד' פרשת בשלח ד"ה והנה מצינו שצפורה).
אז באה דבורה שהיתה אחת משבע נביאות שעמדו לישראל (גמ' מגילה דף יד ע"א) והיא החזירה את ישראל למוּטב (זוהר פרשת כי תשא דף קצ ע"א ד"ה 'אליהו מה כתיב' בשם אליהו הנביא) על ידי שתיקנה שישראל ימולו בפריעה ('צמח דוד' פרשת בשלח ד"ה 'ודבורה אשה נביאה' מדרושי האר"י ז"ל בשם הזוהר, 'מדבר קדמות' להחיד"א מערכת צ אות כו ד"ה צפורה) כדי שלא יהיה שליטה לשׂרי 'הקליפה' עליהם. והיא הכריחה את ישראל להתנדב להסיר את קליפת הערלה מבשרם ('כתם פז' על זוהר בראשית דף לב ע"א ד"ה והשלים הענין) ולקיים את מצות הפריעה בברית המילה (זוהר בראשית דף לב ע"ב ד"ה דבר אחר שם יתנו צדקות, זוהר פרשת לך לך דף צג ע"ב ד"ה תא חזי לא שליטו, זוהר פרשת שמות דף ג ע"ב ד"ה רבי יוסי פתח), ואז נכנעו שונאיהם של ישראל תחתיהם (זוהר פרשת לך לך דף צג ע"ב ד"ה תא חזי לא שליטו) ובאה להם הישועה והגאולה בזכות שפרעו עצמם בברית המילה. לכן הקדים הפסוק את דבורה הנביאה לברק בן אבינועם שנאמר "וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר" (שופטים ה, א), לפי שהיא היתה עיקר הנס ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק יוד דף כז ע"ב ד"ה 'וכל זה' בשם הקהלת יעקב).
דבורה היתה הגוּנה להציל את ישראל בעת ההיא (ראה 'ילקוט שמעוני' שמואל א' בסוף רמז קז), ודווקא לה היה נאה לעשות את מצות המילה ('צמח דוד' פרשת בשלח ד"ה 'והנה מצינו שצפורה' בשם דרושי האר"י ז"ל) אפילו שהיו באותו הדור עוד צדיקים גדולים ('צמח דוד' פרשת בשלח ד"ה 'ודבורה אשה נביאה') לפי שהיא היתה גלגול צפורה שהשתדלה והזדרזה במצות המילה וְהַפְּרִיעָה של בנה, על כן גם עתה שהיתה בגלגול דבורה היה ראוי לה לעשות זאת לישראל שיקיימו על ידה את מצות הפריעה, והיא תצילם בזה ממיתה כמו שהצילה צפורה לאותו התינוק ממיתה על ידי המילה ('צמח דוד' פרשת בשלח ד"ה 'והנה מצינו שצפורה'). וכן היה בכוחה של דבורה להכניע את הסטרא אחרא באותו הדוֹר, כיון שהיא היתה צפורה שבאה מיתרו שהוא מצד הטומאה, והתקיים "מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ" (ישעיה מט, יז) ('גליא רזיא' דף מד ע"ב טור ב ד"ה ותמצא).
דבורה גילתה בשירתה על מעלת מצות פריעת המילה  
על מה שלא זכתה צפורה לומר שירה על הים יחד עם חברותיה, היא זכתה בגלגול דבוֹרה לשיר שירה ('גליא רזיא' דף מד ע"ב טור ב ד"ה ותמצא) ברוּח הקוֹדש ('מכילתא' פרשת בשלח אות ו ד"ה רבי נחמיה אומר, 'גלגולי נשמות' להרמ"ע מפאנו אות קנב, 'ילקוט ראובני' שמות ב, כא ד"ה דבורה היא גלגול, 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון סוף פרק ד ד"ה 'וראיתי כתוב' בשם 'דבש לפי' ממהר"י סרוק), היא השירה שאמרה בה דבוֹרה "עוּרִי עוּרִי דַּבְּרִי שִׁיר" (שופטים ה, יב) ('גליא רזיא' דף מד ע"ב טור ב ד"ה ותמצא). לכן נאמר לפני תחילת השירה "וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר" (שופטים ה, א) כלומר ששׁרה "בַּיּוֹם הַהוּא" דווקא, כי היא לא שׁרה בשעת יציאת מצרים שעליו נאמר "וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם" (שמות יד, ל) ('מגלה עמוקות' פרשת בא ד"ה ודבורה הנביאה). ואף שבזמן מרים הנשים אמרו לבדן שירה, הרי שעתה צפורה שׁרה עם האנשים. ודבר זה היה על פי ה', כמו שהיא גם לימדה תורה ברבים ושפטה את ישראל על פי ה' (ראה 'תנא דבי אליהו' בחלק אליהו רבא פרק י ד"ה ברוך המקום ברוך הוא) מה שלא היה בכל שאר הנשים ('בגדי אהרן' על התורה פרשת במדבר דף ב ע"ב טור א בשם ה'שפתי כהן' על התורה).
מה שזיכה את צפורה לשוב בגלגול על מנת לשיר את השירה, היה זכוּת המילה שמלה את בנה שעליה נאמר "וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ" (שמות ד, כה) ('גלגולי נשמות' להרמ"ע מפאנו אות קנב, 'קהלת יעקב' ערך 'צפ' ד"ה צפורה אשת משה) ועל ידה באה גם לזכוֹת את עם ישראל כולו במצות פריעת המילה ('צמח דוד' פרשת בשלח ד"ה 'והנה מצינו שצפורה'). ולזה רמזה דבורה בתחילת שירתה כשאמרה "בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל" (שופטים ה, ב) שהוא מלשון פריעת המילה ('גלגולי נשמות' להרמ"ע מפאנו אות קנב) כדי לרמוז שזכתה לשירה על ידי פריעת המילה שעשתה לבנה בגלגול צפורה ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון סוף פרק ד ד"ה 'וראיתי כתוב' בשם 'דבש לפי' ממהר"י סרוק). והיא פתחה את שירתה בעניין זה של 'הפריעה' גם כדי ללמד כי בסיבת ביטול מצות הפריעה בדוֹרה שלטו האומות בישראל, ואילו קיום מצות הפריעה על ידי העם היה סיבת הנס והניצחון. וזה הוא מה שאמרה בהמשך דבריה "בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם בָּרֲכוּ ה'" (שופטים ה, ב) ('אור החמה' על זוהר פרשת לך לך דף צג ע"ב ד"ה 'אלא הכי' מהרמ"ק. ראה זוהר פרשת שמות דף ג ע"ב ד"ה רבי יוסי פתח).
הקב"ה שבוחן את לבבות בני האדם ידע שהצטערה צפורה על כך שלא ראתה בנקמת אויבי ישראל בגלגולה כצפורה. לכן זיכה אותה שכאשר התגלגלה בדבורה הנביאה היא ראתה את נקמת ה' באויבי ישראל, כפי שאמרה בסוף שירתה "כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ ה'" (שופטים ה, לא) ('גליא רזיא' דף מד ע"ב טור ב ד"ה ותמצא). ורמזה דבורה בשירתה גם על גלגולה הקודם כאשר אמרה "רֹכְבֵי אֲתֹנוֹת צְחֹרוֹת יֹשְׁבֵי עַל מִדִּין" (שופטים ה, י), "עַל מִדִּין" – הוא רמז שמשה מצא אותה כזיווגו אחרי שהתגיירה כאשר היתה 'בין החוֹחים' בארץ מדין ('מגלה עמוקות' פרשת בלק ד"ה וכשם שלא מצא משה), וכפי שנאמר אז "וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה וַיֵּשֶׁב בְּאֶֽרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר: וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן" (שמות ב, טו – טז). ה' יראנו נפלאות מתורתו, אמן.

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד