חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

דף ה:

ש. בגמ' בדף ה' ע"א מבואר שתלמיד חכם לא צריך לקרוא ק"ש על מטתו. ואומר רש"י מי נקרא תלמיד חכם, מי שרגיל במשנתו לחזור על גרסתו תמיד דיו בכך. לשם מה הוצרך רש"י לפרש שתלמיד חכם נחשב מי שרגיל לחזור במשנתו תמיד, שמשמע שרק כזה תלמיד חכם פטור מק"ש על מטתו.

ת. זה הקריאת שמע שלו. [1]

 

ש. הגמ' בברכות ה' ע"א אומרת לגבי ק"ש על המיטה, שיש מ"ד שסובר שאם הוא תלמיד חכם אין צריך לומר ק"ש על המיטה, כי התורה שלומד היא שומרת עליו. מדוע לא נחשב שמשתמש עם התורה כשמירה מפני הסכנה.

ת. זה ממילא שומר. [2]

 

ש. מדוע לפי מ"ד הזה צריך הת"ח לומר תפלת הדרך כשיוצא מהעיר, הרי עד כמה שהתורה שומרת עליו מפני המזיקין בלילה, שהתורה תשמור עליו גם בדרך מפני המזיקין ונפטרנו מתפלת הדרך.

ת. לא מבעלי חיים.[3] 

 

ש. בגמ' בברכות דף ה' האריכו בענין של ק"ש על המיטה. והנה ילדים קטנים שלא יכולים לומר ק"ש לבד, אמא שלהם אומרת בקול ליד מטתם עבורם. כיצד באופן שהאמא עסוקה ולא יכולה לומר עמהם בדיוק כשהולכים לישון, האם יש טעם לומר ק"ש אחרי זמן שנרדמו מתי שיהא לה זמן לומר לידם.

ת. א. יש ענין.

    ב. יכולה לומר בקול גדול.  

 

ש. יש ענין שילדים שהולכים לישון בלילה ישמעו דברי תורה וקריאת שמע על המיטה, האם מועיל שיניח להם קלטת ודרך זה ישמעו דברי תורה.

ת.  אין בו ממש. [4]

 

ש. בכדי שלא יהא בית שלא נשמעו בו דברי תורה, האם עוזר לשמוע דברי תורה מתוך קלטת וכדומה.

ת. א. יתכן.

    ב. אין בו ממש[5].

 

ש. יש בתים שיש עוזרת גויה שכבר יודעת את מה שאומרים, האם יש ענין שתאמר לידם, או שאין לזה קדושה ע"י גויה ושלא תאמר עמהם.

ת. כמו כלב נובח.

 

ש. בקריאת שמע על המיטה יש שני חלקים. חלק של אמירת הריני מוחל וכו' ואח"כ חלק שני יהי רצון שלא אחטא עוד. נשאלתי מדוע בליל שבת ויו"ט לא אומרים כלום, הרי את החלק של אמירת הריני מוחל אפשר לומר, וכי אי אפשר למחול לחבירו בשבת על מה שעשה לו.

ת. אפשר אבל אין חייב (מפני טירחא דשבת).

 

ש. אדם חוזר ממירון וכדומה בשעה מאוחרת בלילה, וכעת רוצה בעת הנסיעה כשלש שעות לישון את שינת הלילה באוטובוס, האם יאמר ק"ש על המיטה על השינה שיושן באוטובוס, או נחשב שינת עראי, בפרט שלא יודע האם ירדם למשך כל הנסיעה, ולא יאמר כלל ק"ש על המיטה.

ת. יאמר.

 

ש. הגמ' בדף ה' ע"א אומרת "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע וכו' ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם וכו'". איך למדו מהפסוק "אמרו בלבבכם", על תורה, הרי מצינו דרשה על תפלה שנוגע ללב, איזהו עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה, א"כ אולי כאן זה תפלה ולא תורה.

ת. א. בלי תורה זה לא הולך.

    ב. תורה מוכרחים בכל הלב שאל"כ אין מבינים. [6]

 

ש. הגמ' בדף ה' ע"א אומרת "א"ר יצחק כל הקורא ק"ש על מטתו כאלו אוחז חרב של שתי פיות בידו וכו'". עוד אומרת הגמ' "וא"ר יצחק כל הקורא ק"ש על מטתו מזיקין בדילין הימנו וכו'". לכאורה אם ע"י ק"ש שעל המטה מזיקין בדילין הימנו, מה צריך לומר עוד שק"ש על המיטה דומה לחרב של שתי פיות.

ת. שלא ירצו להתקרב. [7]

 

ש. כמה ילדים שהולכים לישון בלילה באותה שעה, האם צריך לדאוג שכולם יגידו ק"ש על המיטה, או שמספיק שאחד יאמר בקול, וכל יום לחנך שילד אחר אומר ק"ש על המיטה בקול וכולם שומעים.

ת. נכון שכולם יגידו.

 

ש. האם מותר לקרוא קריאת שמע על המיטה במיטה התחתונה, או ללמוד שאר דברי תורה, בשעה שמישהו יושן במיטה העליונה.

ת. מותר.  

 

ש. מתי שורה הרוח רעה על האוכלין שמתחת למיטה, האם מיד בתחילת הלילה, או שצריך שיהיו שם מתחת למיטה כל הלילה, או שממש בסמוך לעלות השחר.

ת. שורה כל הלילה.

 

ש. כיצד יהא הדין בהיה אוכל מתחת למיטה והוציא זאת משם באמצע הלילה, האם שורה על זה רוח רעה.

ת. כן.  

 

ש. אוכל שהיה מתחת למיטה שלא ישנו עליה כלל בלילה, האם שורה על האוכל רוח רעה.

ת. כן.[8]

 

ש. האם יש בעיה לישן במיטה התחתונה כדי שלא ישרה עליו רוח רעה מהישן במיטה העליונה.

ת. רק על אוכל.[9]

 

ש. פירות שאפשר לשוטפם במים, האם מותר להניח מתחת למיטה ואח"כ לשוטפם ולאוכלם.

ת. לא.

 

ש. התחיל לברך ברכה על מאכל מסוים ולפתע נודע לו באמצע הברכה או בסיום הברכה, שמאכל זה היה תחת המיטה ששורה עליו רוח רעה, מה יעשה.

ת. יאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

 

ש. חבר שהניח בטעות אוכל של חבירו מתחת למיטה, האם נאסר לאכול פירות אלו ויצטרך לשלם לו על כך, או שלא יכול לאסור פירות של חבירו.

ת. גרמא בנזקין.

 

ש. אם חבר לא יכול לאסור פירות של חבירו גם כשמדובר ברוח רעה ששורה תחת למיטה, כיצד הדין באשה שהניחה מאכלים בטעות תחת המיטה, האם נחשה כאדם אחר לגבי המאכלים ששייכים לבעלה.

ת. בודאי אוסר.

 

ש. מיטת קומתיים, והיה אוכל מעל המיטה התחתונה אבל זה מתחת למיטה העליונה ולא ישנו במיטה העליונה, האם שורה רוח רעה על האוכל.

ת. יזהר. 

 

ש. מיטת קומתיים שאפשר לישון במיטה התחתונה ובמיטה העליונה. האם יש איסור לאכול במיטה התחתונה כשמישהו ישן במיטה העליונה, והאם מותר להניח אוכל במיטה התחתונה כשמישהו ישן למעלה.

ת. א. ידאג לעצמו.

    ב. טוב ליזהר.[10]

 

ש. מה ראוי לומר בק"ש על המיטה עם ילדים שהגיעו לחינוך.

ת. פרשת שמע (ואם יכולים גם ויהי נועם והמפיל).

 

ש. בברכות (ה' ע"א) אומרים חז"ל "וא"ר לוי בר חמא א"ר שמעון בן לקיש מאי דכתיב ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה וכו' לוחות אלו עשרת הדברות, תורה זה מקרא וכו'". שמעתי להקשות, וכי עשרת הדברות זה לא חלק מהתורה, א"כ מה הפשט שלוחות זה עשרת הדברות, ותורה זה מקרא, הרי התורה כולל גם עשרת הדברות.

ת. עשרת הדברות מיוחד ששמעו כולם זה בסיני עי' הוריות ח' א'.[11]

 

ש. הגמ' בברכות ה' ע"א אומרת "ואמר רב יצחק כל הקורא קריאת שמע על מטתו מזיקין בדילין הימנו שנאמר ובני רשף וגביהו עוף ואין עוף אלא תורה שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו וכו'". לכאורה היכן רואים שע"י קריאת שמע המזיקין בדילין, הרי בפסוק רואים שתורה נקראת עוף ולא ק"ש. ולא עוד, שחז"ל ממשיכים אמר רבי שמעון בן לקיש כל העוסק בתורה יסורין בדילין הימנו שנאמר ובני רשף יגביהו עוף ואין עוף אלא תורה וכו'. הרי שהתורה נקראת עוף ולא ק"ש, א"כ מנין לר' יצחק שהכוונה שע"י ק"ש מזיקין בדילין הימנו.

ת. כ"ש ק"ש.

 

ש. בגמ' בברכות דף ה' מצינו שיש יסורים של אהבה ויש יסורים שאינן של אהבה. האם יסורים של אהבה באים גם בלי שום חטא, רק בכדי לרומם ולזכך ולזכות את הצדיק יותר, או שגם יסורים של אהבה באים על חטא.

הנפק"מ היא, ראיתי מקשים על המשנה בנגעים פ"ג מ"ב שמובא שחתן בשבעת ימי המשתה נותנים לו שבעת ימי המשתה שאין מטמאים אותו בגלל הנגע שנראה בו. והעולם שואל הרי נגעים באים על חטא כמבואר בערכין, א"כ חתן שמחולים לו על כל עונותיו, מנין לו נגעים. ויש שתירצו, שמצינו בגמ' בברכות שיש נגעים של אהבה, ולכן יתכן שהחתן הזה שמוחלים לו על עונותיו, קיבל נגעים של אהבה. אולם אם יסורים של אהבה ג"כ באים על חטא, א"כ נדחה תירוץ זה, ולכן צ"ע האם יסורים של אהבה באים על חטא.

ת. מוחלים לו אם מבין ועושה תשובה.

 

ש. שאלתי את הרב שליט"א האם יסורין של אהבה הם בלא חטא כלל אלא רק בגלל אהבה. האם אפשר להוכיח מרש"י בברכות ה' ע"א בד"ה יסורין של אהבה שכתב והקב"ה מייסרו בעולם הזה בלא שום עון כדי להרבות שכרו בעולם הבא יותר מכדי זכיותיו. הרי שכתב שמדובר בלא שום עון. או שכוונת רש"י שאין עון ממש, אבל לפעמים יש תוצאות שנגרמו בגלל העון, ואולי ע"ז כן מגיע יסורים ועדיין הם של אהבה.

ת. אין כלל.

 

ש. שאלתי את הרב שליט"א האם יסורין של אהבה באים ג"כ על חטא או בלי חטא כלל אלא רק כתוספת זכויו לחיי העולם הבא.

עתה נדמה לענ"ד שיש בזה סתירה בדברי רש"י. בדף ה' ע"א כתב רש"י בד"ה יסורין של אהבה הקב"ה מייסרו בעולם הזה בלא שום עון כדי להרבות שכרו בעולם הבא יותר מכדי זכיותיו". ואילו בדף ה' ע"ב לגבי הנידון האם מיתת בניו של אדם אינן יסורין של אהבה, שואלת הגמ' "ובנים לא, היכי דמי אילימא דהוו להו ומתו והא א"ר יוחנן דין גרמא דעשיראה ביר אלא הא דלא הוו ליה כלל והא דהוו ליה ומתו". וכתב רש"י "דהוו להו בנים ומתו הוו להו יסורין של אהבה שהאבלות מכפרת על עונותיו". וקשה, אין יסורין של אהבה בזה שהאבילות מכפרת כל העוונות, הר ייסורין של אהבה לא באים על חטא לפי מה שכתוב בעמוד א', ולכאורה רש"י סותר עצמו.

ת. אין עונשין באופן כזה.

 

ש. הגמ' בברכות ה' ע"א אומרת "אמר רבי זירא ואיתימא רבי חנינא בר פפא בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם. מדת בשר ודם אדם מוכר חפץ לחבירו מוכר עצב ולוקח שמח אבל הקב"ה אינו כן נתן להם תורה לישראל ושמח שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו".

במדרש שמות רבה פרשת תרומה (לג' א') יש לשון אחר "ויש לך מקח שמי שמכרו נמכר עמו אמר הקב"ה לישראל מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה שנאמר ויקחו לי תרומה משל למלך שהיה לו בת יחידה וכו' כך אמר הקב"ה לישראל נתתי לכם את התורה לפרוש הימנה איני יכול לומר לכם אל תטלוה איני יכול אלא בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי וכו'". האם ר' זירא שלא הזכיר את הענין שהקב"ה נמכר, ולא הזכיר את הבקשה עשו לי קיתון, האם חולק על כל מה שכתוב במדרש, או שהוא דיבר רק מצד כי לקח טוב, ולא מצד הדרשה על ויקחו לי תרומה.

ת. הוא ענין א'.

 

ש. הגמ' בדף ה' ע"א אומרת "שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולם לא נתנן אלא ע"י יסורין וכו'. תורה מנין שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו וגו'". האם מדובר לפני שקיבלו את התורה במעמד הר סיני שאז הוצרכו עם ישראל ליסורין, או גם כל יחיד שרוצה היום תורה.

ת. גם שם. [12]

 

ש. הגמ' בדף ה' ע"א אומרת שבשביל לזכות לתורה צריך יסורין. כי שלש מתנות זכו ישראל ע"י יסורין. האם הכוונה ליסורי הגוף, או גם מספיק עמל ויגיעה בעמלה של תורה בלא יסורי הגוף של צער ומחלות.

ת. שניהם.  

 



[1] בספר ימלא פי תהלתך עיונים בתפילה במהדורה הישנה עמוד רפז' אומר שלפי מה שרש"י מגדיר שת"ח זה רק מי שחוזר על משנתו, לפי"ז אם אינו רגיל לחזור על משנתו, באמת לא סגי בכך ויצטרך לומר ק"ש. 

[2] שמעתי שהרבינו יונה מביא בשם הירושלמי ששואל זאת ועונה להגן שאני. 

[3] יש מ ישרצה לתרץ, שקריאת שמע של לילה אין זה תפילה, אלא פסוקים של דברי תורה המגינים אך תפלת הדרך הוא בדינ יתפילה, ותלמיד חכם אינו פטור אם אינו רשב"י.

[4] בענין לימוד התורה בבית.

אומר הגאון ר' נסים קרליץ שליט"א (חוט שני הלכות ראש השנה בדרשת שבת שובה עמוד לז') שהנה הרמב"ם כתב בהלכות ת"ת פ"ג הלכה יג' יזהר בכל לילותיו וכו' אין רינה של תורה אלא בלילה וכו' וכל העוסק בתורה בלילה חוט של חסד נמשך עליו ביום וכו' וכל בית שאין נשמעים שם דברי תורה בלילה אשה אוכלתו. והקשה, שהרמב"ם כעצמו בהלכה יב' כתב "אמרו חכמים ברית כרותה שכל היגע בתורתו בבית המדרש לא במהרה הוא משכח". א"כ מדוע כאן כותב שבית שאין נשמעים בו דברי תורה בלילה, משמע דיש ללמוד בבית. ותירץ, שבודאי לימוד העיקרי צריך להיות בבית המדרש, אבל יש דין נוסף שיהיה לימוד גם בבית. שבבית ישמע קול התורה. האדם צריך לחנך את בני משפחתו . והלימוד הכי גדול הוא שיראו בני ביתו במו עיניהם איך שיושב ולומד. לא מספיק שרק שומעים זאת מפי השמועה שאביהם לומד בבית המדרש כל היום, אלא צריך שבבית יראו לימוד תורה, שיישמע בו קול תורה. ביום צריך האב ללמוד בבית המדרש, אבל בלילה כששב לביתו, צריך שבני הבית יכירו וירגישו בחוש את לימודו, ולא תהא זאת להם ידיעה מכלי שני".  

בעלון פניני דעת גליון 253 הביאו שנשאל מרן הגאון ר' מיכל יהודה ליפקוביץ זצוק"ל במה ישמח אשתו בשנה ראשונה, עליך להסביר לה כמה גדולה השמחה כאשר הבעל משמיע קול התורה בביתו, עי"ז זוכים אתם להשראת השכינה ולהצלחה בגדלות התורה, ושתהא היא נהנית מקול הנעימות של הלימוד.

עוד הביאו בנוגע לאברך צעיר ששאל בנוגע להביא חברותא בלילה הביתה, שענה, אם אפשר שיביא את אחיה לחברותא, ואם לא, אל יביא לא אברך ולא בחור (מטעמי צניעות), וזו הוראה שאני מורה תמיד.

וגם לי אמר שראוי ללמוד בבית ובקול.

[5] בהזדמנות אחרת נשאל שוב, ולכן נוסח התשובה אחרת.

[6] הגה"צ ר' שלום שבדרון זצוק"ל העיר מדוע חז"ל אמרו "יעסוק בתורה" ולא אמרו ילמד תורה. והשיב, שכיון שכתוב בפסוק "אמרו בלבבכם", ולא אמרו בפיכם, א"כ עד כמה שצריך את הלב, לא מספיק סתם לימוד התורה אלא עסק התורה.

[7] יראה לומר בס"ד ע"פ דברי הגה"צ ר' אליהו לאפין זצוק"ל (לב אליהו ח"א עמוד לו') שגם צדיק גדול צריך את החרב של ק"ש ליזהר מהמזיקים. ועל איזה מזיקים מדובר כאן, אלא מתרץ, שהרשעים יוצרים חיידקים ומרעילים את האויר, ואותם חיידקים ח"ו יכולים להגיע לצדיק, לכן צריך את החרב של ק"ש. נמצא שיש סתם מזיקין ויש מזיקים שנוצרים ע"י הרשעים ולזה צריך ק"ש.

בימלא פי תהלתך עיונים בתפילה במהדורה הישנה עמוד רפז' מעיר בעצם הדבר, מנין בכלל שמדובר על המזיקים, הרי כל הפסוק מכוון על הגוים.

בכאיל תערוג גליון 100 הביאו שמרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל ביאר את דברי הגמ' כאן "כל הקורא ק"ש על מטתו כאילו אוחז חרב של שתי פיות בידו שנאמר רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם, וביאר, דשתי פיות הכוונה פה אחד תורה ופה אחד ק"ש.

והביאו שהעיר ע"ז מרן הרב שטינמן זצוק"ל דא"כ אין המשל דומה לנמשל, דחרב של ב' פיפיות הורגת למעשה רק בפה אחד, אבל כאן שתי הדברים שומרים.

אולי אפשר ליישב את הדברים בס"ד, כוונת מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, דכמו שבחרב עם שתי פיות, יכול לבחור באיזה צד הוא הורג, יש לו אפשרות בצד הזה או בצד השני, כך לגבי המזיקים יש לו אפשרות להתשמש בפה של ק"ש או בפה של דברי תורה. ויכול להיות אדם שיש לו ק"ש ואין לו תורה, ולכן יש ב' אפשרויות. אבל למעשה הורג רק באחד, השאלה האם בזכות של פה של תורה או בפה של ק"ש כי לא לכולם יש את שני הפיות, כי צריך כנראה להיות ת"ח שהוא לא יצטרך לפה של ק"ש על המיטה ודי לו בזכות לימוד תורתו כמבואר לפנ יכן בגמ', שמי שהוא ת"ח פטור מק"ש על המטה.  

[8] בספר שמירת הגוף והנפש ח"א עמוד נט' כתב יש אומרים דכל הקפידא הוא רק כשישן במטה בשעה שהמאכל מונח תחתיה, ויש חולקים האוסרים הנחת מאכלים מתחת המטה אפילו כשאין ישנים עליה.

בספר ימלא פי תהלתך עיונים בתפילה עמוד רפט' מביא מרן הרב שטיינמן שליט"א שמדברי הגמ' בפסחים קיב' ע"א דאוכלין ומשקים תחת המיטה אפילו מחופין בכלי ברזל רוח רעה שורה עליהן, ולא נזכר בגמ' שמדובר דוקא כשאחד ישן במיטה, משמע דהרוח רעה מעצם זה שנמצאים תחת המיטה. ועוד משמע דהיינו דוקא תחת המיטה ולא אם מונחים על יד גבי המיטה לצד הישן.

[9] בספר שמירת הגוף והנפש ח"א עמוד סד' מביא בשם אז נדברו ח"ז סימן עג' שאין שום קפידא שלא ישן אדם תחת מטה כגון במיטה התחתונה שבמיטה כפולה.

[10] בקונטרס עזרת אליעזר על ברכת מעין שלש עמוד 32 הבאנו את מה שכתב בספר שמירת הגוף והנפש סימן יד' אות יא' בשם ספר אז נדברו ח"ו סימן לט' שיש לכתחילה ליזהר שלא יכניס אוכל מתחת למיטה העליונה כל זמן שיש מי שישן במיטה העליונה כדי שלא ישרה רוח רעה מהישן למעלה.

אולם הבאנו שהגאון ר' אברהם צבי ישראלזון שליט"א אמר לי בשם מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שאם רוצה לשבת ולאכול במיטה התחתונה רשאי, אבל להניח אוכל סתם זה אסור.

בספר תורת הישיבה עמוד שי' כתב "בישיבות שישנים הבחורים במיטת קומתיים, אין לאותם הישנים במטה התחתונה לחוש בזה כלל, ואף שלכתחילה צריכים להיזהר שלא יהיו אוכלים מונחים ע"ג מטתם בשעה שישנם במיטות העליונות, מ"מ אם שכחו והניחו, אינם נאסרים באכילה". והביא בהערות בשם אז נדברו ח"ז סימן עג' וכן בשם מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל ורבינו הגר"ח קניבסקי שליט"א דאין רוח רעה שורה רק גבי אוכלים ולכן אין לחשוש לישון במיטה התחתונה.   

[11] הגאון ר' מנחם צבי ברלין שליט"א ראש ישיבת ר' חיים עוזר הביא ששמע לפרש, ויסוד הדברים, שעשרת הדברות ניתן שני פעמים, ניתן באופן נפרד וניתן כחלק מעשרת הדברות. לכן מצינו טעם העליון וטעם התחתון שהם שני דברים נפרדים איך לקרוא את הפסוקים של עשרת הדברות. משום כך יש דרשה על עשרת הדברות לחוד, ויש את עשרת הדברות שנזכר כחלק מהתורה. ובשבועות שקוראים את עשרת הדברות בטעם העליון, זה נתינה אחרת, ואילו כשקוראים עשרת הדברות כחלק מפרשיות השבוע, אז קוראים בטעם התחתון וזה ענין אחר.

[12] באור יחזקאל תורה ודעת עמוד קטז' מבאר שאין הכוונה יסורים גופניים אלא עמל ויגיעה ומידות טובות. וכן ראיתי בהערות למרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל על ברכות עמוד כו' שהכוונה לקניני תורה כמו מיעוט שיחה. 

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד