חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

דף כד:

דף כד:

 

ש. בימים נוראים שמותר בתפלת לחש להגביה את קולו, האם מי ששומע את המתפלל מסיים ברכה אפשר לענות אמן על ברכתו.

ת. צריך.

 

ש. מי שחוזר בתשובה ולא יודע להתפלל שמו"ע וביקש מאדם אחר שיודע להתפלל שיגביה את קולו מעט בשמו"ע וכך אני יוכל לומר אחריך מילה במילה. נשאלתי האם מותר לצורך זה להגביה קולו מעט בשמו"ע כדי שפלוני יוכל להתפלל או שאסור להגביה קולו באופן שאחר שומע גם לא כדי שיזכה בזה חבירו.

ת. אולי.

 

ש. מצינו בגמ' בברכות שמי שנתעטש באפו באמצע שמונה עשרה סימן יפה לו. כיצד הדין במי שמצונן בחורף או מריח טאבק ועי"ז מתעטש אח"כ כשהוא באמצע שמונה עשרה, האם ג"כ זה סימן יפה לו, כי סוף סוף נתעטש באמצע שמונה עשרה, או בכה"ג שהביא עצמו לידי כך, אין זה סימן יפה גם במצב שהוא מצונן.

ת. הכל סימן יפה[1].

 

ש. במשנה במס' ברכות (דף ל"ד ע"ב) איתא דהמתפלל וטעה סימן רע לו, ואמרינן בגמרא שם, דהני מילי בתחילת הברכות היינו באבות, אבל אח"כ לא. ע"ש.

ושאלתי דהנה בשו"ע או"ח (סימן ק"ג סעיף ג') איתא, המתעטש בתפלתו, מלמטה סימן רע לו, מלמעלה סימן יפה לו. ע"כ, האם ג"כ הכוונה רק בברכת אבות, או בכל השמו"ע?

ת. בכל התפילה. (מקונטרס גם אני אודך תשובות הגר"ח שליט"א חלק א' עמוד א')

 

ש. הגמ' בדף כד' ע"ב אומרת "רבי אבא הוה קא משתמיט מיניה דרב יהודה דהוה קא בעי למיסק לארעא דישראל דאמר רב יהודה כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה וכו'". מה עזר לרבי אבא במה שהשתמט אם ידע דברי רב יהודה שעובר בעשה.

ת. הוא לא סבר כן.

 

ש. הגמ' בדף כד' ע"ב בברכות אומרת "רבי אבא הוה קא משתמיט מיניה דרב יהודה דהוה קא בעי למיסק לארעא דישראל דאמר רב יהודה וכו' אמר איזיל ואשמע מיניה מילתא מבית וועדא ואתי ואזיל אשכחיה לתנא דקתני קמיה דרב יהודה וכו'". לצורך מה הגמ' האריכה בכל המעשה של רבי אבא, די לכתוב רק את ההלכה, ומה הצורך לדעת בכל הסיפור כמה השתמט לא להיות לפני רב יהודה.

ת. גדול המנהג.    

 

ש. האם אפשר לפרש שיש כאן לימוד עצום, גם באופן שאני לא סובר כדעת הרב שלי, כמו כאן שלא סבר כר' יהודה, מ"מ עדיין נשאר נכנע וכפוף להאריך את רבו כדבעי, וזהו הלימוד לדורות הביטול של התלמיד לרבו ולרצות עדיין להמשיך ללמוד עוד הלכות כל זמן שאני נמצא שם.

ת. גם זה אמת.

 

ש. המשנה ברורה בסימן קד' מביא בשם החיי אדם שאם אדם באמצע שמונה עשרה צריך לעיין באיזה ספר, מותר לו ללכת לארון להסתכל בספר. ראיתי מביאים בשם הרב שליט"א שימשיך להתפלל במקום השני אם אפשר ולא יחזור להתפלל במקומו הראשון ששם התחיל. האם זה נכון בשם הרב שליט"א.

ת. נכון.

 

ש. לכאורה צריך ביאור, מדוע שלא יחזור למקומו הראשון דוקא, שהרי מצינו בטור בסימן קג' לגבי מי שהוצרך להתעטש מלמטה באמצע שמונה עשרה שמרחיק ד' אמות עד שיכלה הריח ואז חוזר למקומו הראשון דוקא וכך נפסק בשו"ע. וביאר שם הב"י את הטעם בזה, שיש סוברים שגם בתוך בית הכנסת צריך לקבוע מקום לתפלתו, א"כ ודאי שיחזור למקומו. ואף לסוברים שאין צורך לקבוע ד' אמות לתפלה בתוך בית הכנסת, אבל גם הם מודים שאם כבר התחיל שמונה עשרה במקום אחד וקבע שם מקום לשכינה, שודאי צריך לחזור למקומו הראשון ששם קבע מקום לשכינה בתפילה זו. א"כ לכאורה הוא הדין בהולך לעיין בספר באמצע שמונה עשרה מדוע שלא נחייבו לחזור למקומו הראשון לפי כל הפוסקים, ומאי שנא לחלק שלא יצטרך.

ת. אם יכול במקומו ודאי עדיף[2].  

 

ש. כהן שמתחיל שמו"ע בשחרית עם חזרת הש"ץ, הרב שליט"א כתב לי שהכהן יכול לברך ברכת כהנים כשיגיע עם הש"ץ לברכת כהנים הגם שלמעשה הוא באמצע שמו"ע שלו. מעתה יש לעיין איך יוכל הכהן הזה שהוא באמצע שמו"ע לזוז ממקומו לעמוד ליד הכהנים לברך ברכת כהנים.

ת. מצותו בכך.

 

ש. עוד יש לעיין, אם צריך לזוז ממקומו לברך ברכת כהנים כי לצורך מצוה מותר לזוז, האם לאחר ברכת כהנים עליו לחזור למקומו הראשון ששם התחיל שמו"ע בלחש, שהרי מובא בב"י בסימן קג' לגבי מי שיצא ממנו ריח רע באמצע שמו"ע ומרחיק ד' אמות, שצריך לכו"ע לחזור אח"כ למקומו הראשון, כי שם קבע מקום לשכינה כשהתחיל שמו"ע.

ת. כמו תמיד.

 

ש. אשה שהורידה גרבים לפני השינה, האם מותר לבעלה לומר לידה קריאת שמע על המיטה.

ת. אם מכוסה.

 

ש. מאיזה גיל צריך ליזהר ילד לא לקרוא ק"ש ולא להתפלל מול אחיות שלא לובשות גרביים וכדומה.

ת. משיודע לדבר. 

 

ש. הגמ' בברכות כד' ע"ב אומרת שבכל מקום מותר להרהר בדברי תורה, חוץ מבית המרחץ ומבית הכסא. תניא כוותיה דרב חסדא  היה מהלך במקומות המטונפים לא יקרא ק"ש.

נשאלתי, שבספר יד אליהו לגר"ש מקאלי"ש ח"א סי"ד כתוב, שהנמצא במקום מטונף שאינו יכול לצאת ממנו, יקרא ק"ש, דאתי עשה דרבים, ק"ש, ודחי לעשה דיחיד, והיה מחניך קדוש. לפי"ז הקשו שגם לגבי מצות ת"ת נאמר כן, כשנמצא במקום מטונף, שיבוא מצות ת"ת שהיא מצוה חיובית בכל רגע ורגע ואין לה תשלומין, ויבוא מצות עשה דרבים של ת"ת וידחה את העשה של יחיד והיה מנחיך קדוש, וכך יוכל לעסוק בתורה כל הזמן ברצף, גם בשעה שנמצא בבית הכסא ומקומות המטונפים.

ת. הוא תמוה. [3]

 

ש. האם אפשר לתרץ בס"ד, בק"ש מדובר שאם לא יקרא עתה ק"ש, זמנו עובר, ואם לא יקרא עתה כשהוא בבית המרחץ מפסיד המצוה לגמרי. משא"כ בעסק התורה המצוה היא כל זמן שיכול ללמוד, וברגע שנמצא במקום כזה, פטור ממצוה בכלל ואין כאן עשה דת"ת שידחה. כי פטור עתה, וגם לא יפסיד כלל המצוה של ת"ת, כי ישאר לו זמן ללמוד אח"כ. וגם אז מקיים המצוה של והגית בו יומם ולילה.

ת. כל רגע חייבים ללמוד.  

 

ש. ידוע בחז"ל שהרהור כדיבור לחלק מהשיטות בגמ'. נשאלתי שהנה בחז"ל בשבת קנ' ע"א מבואר דלר' אחא אסור להרהר בדברי תורה בבית המרחץ ובבית הכסא כיון שהרהור כדיבור דמי. והקשו, אף אם הרהור כדיבור, מ"מ יכול לכוין להדיה איפכא, שלא ירצה לצאת בזה וכך מדוע שלא יוכל להרהר בכוונה שלא יצא בזה ידי ת"ת, או כוונה שלא יהא כדיבור.

ת. לא יועיל.[4]

 

ש. האם אפשר לתרץ בס"ד, בתלמוד תורה מלבד המצוה של ת"ת, ודאי יש את עצם אמירת דבר הקדוש שבאותיות התורה, וגם נשים שאין להם מצות ת"ת, אסור להם להרהר בדברי תורה בבית המרחץ ובית הכסא. א"כ הכוונה הפוכה תעזור לו רק שלא יקיים המצוה של ת"ת כי מתכוין שלגבי זה לא יהא כדיבור. אבל סוף סוף מהרהר מילים קדושות מהתורה במקום לא טוב, ועל אמירת דבר שבקדושה במקום כזה, לא יעזור שמתכוין שלא לצאת, כי הרי יש כאן אמירה ע"י הרהור ולכן נאסר גם כשמתכוין שלא יהא כדיבור, שזה רק למצוה של ת"ת.

ת. גם נכון. 



[1] בפסקי תשובות סימן קג' כתב מעצמו שבמקום שהוא מצונן או הרי טאבק ודאי לא אומרים בזה שזה סימן יפה לו, כי אין בזה שום סימן מן השמים שנעשה לו נחת רוח, שהרי הוא גרם לכך בעצמו.

החברותא נ"י הביא מה שהראו לו בסידור בית יעקב לר' יעקב עמדין ז"ל לפני שמו"ע בהלכות אות ז' כתב כתב "המתעטש סימן יפה לו אבל אסור לשאוף אבק טאבק תוך התפלה". מה רוצה הבית יעקב לחדש בהלכה זו, וכי יעלה על הדעת שיהא מותר להריח טאבק באמצע שמו"ע בשעה שהוא מדבר עם מלך העולם, אלא כיון שמי שנתעטש באמצע שמונה עשרה זה סימן יפה לו, א"כ היה דעת שאולי יטעה האדם ויחשוב שמותר להריח טאבק באמצע שמונה עשרה, כדי להשיג סימן יפה לו כשהוא יתעטש אח"כ באמצע שמו"ע, על זה כתב שלא יריח באמצע שמונה עשרה. ומזה משמע שדוקא תוך שמונה עשרה אסור להריח, אבל אם הריח קודם שמונה עשרה ודאי אם אח"כ יתעטש זה יהא סימן יפה לו משמים, הגם שהוא גרם לעצמו להגי עלידי עיטוש באפו ע"י שהריח טאבק. א"כ משמע כדעת רבינו שליט"א שכל עיטוש מאיזה סיבה שיהא באמצע שמונה עשרה זה סימן יפה לו.

[2] הראוני שבדעת נוטה הלכות תפילה ח"א עמוד רצו' כבר נשאל בענין ושם ענה משהו אחר, ועיין בהערה 128.

[3] כן הקשו בקובץ עיון הפרשה עניני ספירת העומר ותלמוד תורה עמוד קד' שאלה מג'.

עיין עוד במשנה ברורה בהוצאת דרשו סימן פה' מה שכתבו בזה.

[4] בקובץ עיון הפרשה עניני ספירת העומר ותלמוד תורה הקשו כן בעמוד צו' שאלה כה'.

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד