דף לה.

[1] עיין בתפארת ישראל מה שכתב בזה.

בילקוט מעם לועז דברים ח' י' כתב שבפת כוונתו להודות להשי"ת על לחם של ארץ ישראל לכן אומרים מן הארץ, הארץ הידועה, אבל על פירות מברכים על כלל הפירות גם אלו שבחוץ לארץ. 

בספר אב בברכה על פרק כיצד מברכין עמוד ד' ראיתי שהביא בשם החיד"א שהקשה "יש להקשות אמאי תקנו חז"ל לברך בורא פרי האדמה, ולא תקנו לברך בורא פרי הארץ. ונראה ליישב, דלפי שתקנו בברכת מעין שלש על הארץ ועל הפירות, ובברכת המזון על הארץ ועל המזון משום שבח ארץ ישראל, שנקראת ארץ סתם כדכתיב הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות וכדאמרו ז"ל, א"כ במטבע ברכות תיבת ארץ רומזת לארץ ישראל, ולהכי הכא שהיא ברכה לכל גדולי קרקע בכל מקום, תקנו פרי האדמה שהוא שם כולל לכל אדמה שבכל מקום.

ועוד יש לומר שכיונו בזה שתתברך האדמה ויומשך לה שפע על ידי הברכה לתקן קללת ארורה האדמה.

ועוד יש לומר שיש נ"ה פירות אדמה, ולזה תקנו בורא פרי האדמה, דהאדמה בגימטריא נ"ה.

עוד הביאו בספר אב בברכה עמוד ו' בשם רבי דוד לוריא ששואל "שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ, הא דלא קבעו מן האדמה כמו בברכת בורא פרי האדמה, נראה דלישנא דקרא קבעו חכמים, וכן מצאתי אח"כ שכתב הרשב"א בשם הר"י מלוניל. ובפירות הארץ קבעו לשון אדמה מפני ששם אדמה בכל מקום במקרא מורה על קרקע הנעבדת ונשתנית בידי אדם, ולכן קבעו לשון זה בברכה, כלומר אע"פ שהאדם עובדה מ"מ הקב"ה בורא הפרי.

עיין עוד שם עמוד ז' שהביאו שכתב הגר"א באדרת אליהו פ' בראשית "אמרו חז"ל על פירות הארץ אומר בורא פרי האדמה, שנזרע ונעבד, חוץ מן הפת שעל הפת אומר הומוציא לחם מן הארץ, מפני ששבעת הימינים מיוחדים לארץ ישראל, ולכן מברכין עליהן על הארץ, וכ,כהרשב"א תענית י' ע"א הובא בעין יעקב, דסתם ארץ היינו ארץ ישראל.

עיין עוד באב בברכה מה שהביאו עוד בזה.       

[2] הראוני את מה שכותב הנצי"ב בפרשת קדושים על הפסוק (ויקרא יט' כד') "ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים לד'". וכתב הנצי"ב "ומכאן למדו חז"ל לא ליהנות לעולם בלי ברכה כדי שיהא השפעה בגידולי ארץ וכו'". ובהרחב דבר הוסיף וז"ל "ועמדנו בזה על מה שהסמיכו חז"ל ברכת הנהנין מזה המקרא דכתיב ביחוד בפירות רבעי כדאיתא ריש פרק כיצד מברכין, דכמו שהסמיכו תפלה שלש פעמים במקום תמידין בזמן הבית, והיינו דגם בזמן הבית שהקריבו תמידים היו הכהנים ואנשי מעמד מתפללין על הקרבן וכו' והיה אז מועלת תפלת יחידים אלו בשביל כל ישראל, ועתה כשאין הקרבן להעלות תפילות היחידים הצריכו תפלת כל ישראל וכולי האי ואולי, כך בזמן הבית היו מברכין הנהנין על רבעי, והיה מועיל על כל ימי העץ על הארץ, ועתה כשאין רבעי הצריכו מזה לברך על כל הנאת אכילה וכו'". לכאורה מדבריו מבואר שאין הכא נמי פעם לא בירכו ברכת הנהנין על כל הפירות כי אם על פירות שנוהג בהם רבעי. 

[3] בעלון תורת המועדים מבית מעדני אשר גליון פרשת בחוקתי תשע"ח מביאים קושיא איך מוריד הקב"ה גשמים בשבת, הרי הקב"ה שומר את התורה כדאיתא בירושלמי ראש השנה פרק א' דף נז' טור ב' הקב"ה גוזר גזירה ומקיימה תחילה מה טעמא ושמרו את משמרתי אני ד', אני הוא ששימרתי מצותיה של תורה תחילה, א"כ בירידת גשמים בשבת יש כמה איסורי דאורייתא כגון הצואה זריעה א"כ איך מוריד בשבת.

והביא ששאלה זו שאל במדרש רבה בראשית פרשה יא' טורנורופוס הרשע את רבי עקיבא, אם הקב"ה מכבד את השבת אל יוריד בה גשמים, א"ל תיפח רוחיה דההוא גברא אמשול לך משל לשנים שהיו דרין בחצר אחת אם אין זה נותן עירוב וזה נותן עירוב, שמא מותרין לטלטל בחצר, אבל אם היה אחד דר בחצר הרי הוא מותר בכל החצר כולה אף כאן הקב"ה לפי שאין רשות אחרת עמו וכל העולם כולו שלו מותר בכל עולם כולו.

והביאו שבילקוט הגרשוני אות ז' בהשמטות הקשה שעדיין אינו מתורץ איך מותר להוריד גשם מחמת איסור זריעה דהרי כשמשקה מים בשבת חייב משום זורע וזה אינו מתורץ.

והביא שבמעדני אשר כתב לתרץ ע"פ מה שהקשה בבני יששכר מאמרי השבתות מאמר ז' תפלות שבת דלמה דוקא שאל על ירידת גשמים ולא על כל המלאכות הנעשים בשבת בכח היוצר כל הוא אלוקינו, ופירש דעל כל המלאכות לא קשה מידי, דהרי כתיב כולם בחכמה עשית, א"כ לגבי קוב"ה כביכול כל המלאכות מיקרי חכמה ואינה מלאכה ומותר לעשותן בשבת, אבל מלאכת ההוצאה אינה מלאכה וכמו שאמרו רז"ל הוצאה מלאכה גרועה היא ואפע"כ התורה אסרה יקשה שפיר האיך הש"י מוריד גשמים בשבת שהיא הוצאה מרשות לרשות, והנה התירוץ הוא דכל העולם כולו הוא חצרו ומותר לטלטל בחצרו, לפי הנ"ל אתי שפיר הקושיא על זריעה.

עוד תירוץ הביאו בשם פירוש משנת אליעזר על המדרש בשם ספר דברי נחמיה, שעיקר איסור זורע בשבת הוא משום שמוציא מרשות דומם לרשות צומח, ולכן כל מי שכל העולם שלו ליכא איסור זריעה בשבת. 

עוד תירוץ הביאו בשם פירוש אור המדרש על המדרש, ע"פ מה דאיתא בגמ' בשבת יח' ע"א פותקין מים לגינה ערבשבת עם חשיכה ומתמלאת והולכת כל היום כולו, א"כ גם גבי הקב"ה נמי כן דהוא ציוה והתנה מששת ימי בראשית מתי שירדו גשמים, ולכן ליכא בזה איסורא אף שיורד בשבת.

עוד תירוץ הביאו בשם הגר"ש קהת גראס ע"פ מה דאיתא במדרש רבה א"ר סימון איןלך כל עשב ועשב שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו, ואומר לו גדל הרי כי הקב"ה טבע בטבע הבריאה  כי בפעולת הורדת גשמים ע"ג קרקע עדיין אינו צומח עד שהמלאך הממונה על אותו עשב אומר לו גדל, ולכן תמצא שיתייבשו הרבה צמחים אף אחר שירדו עליהם גשמים, מאחר שנפסקין מהם הכוחות שלמעלה האומרים לו גדל, ולפי"ז אפשר דליכא איסור זורע לגבי הקב"ה בהורדת גשמים בשבת, כי בפעולה זו לבד עדיין אינו צומח, והמלאך הממונה על הצמיחה אינו מצווה על שביתה בשבת, דלא ניתנה תורה למאכי השרת, משא"כ איסור הוצאה מרשות לרשות שפיר איכא בהורדת גשמים, כי מפתח של גשמים לא נמסרה לשליח רק בידו של הקב"ה כמבואר בגמ', ונמצא שע"י פעולה זו של הורדת גשמים איכא הוצאה מרשות לרשות וע"ז השיב שפיר ר"ע דכל העולם כולו שלו והכל אחד הוא.