פרשת וילך – חסרונו של אור הירח

משה רבינו הצטווה לסמוך את ידו על יהושע על מנת לתת לו מהוֹדוֹ שנאמר "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו: וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה וְצִוִּיתָה אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם: וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר כז, יח – כ). והטעם בזה, לפי שמשה רבינו פניו היו כפני חמה ואילו יהושע פניו היו כפני לבנה (רש"י במדבר כז, כ), וכמו שהלבנה מצד עצמה היא חשוּכה ואין לה שום אוֹר אלא כל אוֹרה הוא מהשמש (ראה 'מדרש תלפיות' למחבר 'שבט מוסר' ענף יהושע ד"ה ילקוט משלי) כך גם יהושע לא היה לו שום חלק בתורה מצד עצמו, אלא קיבל את כל התורה וכוח הנבואה ('יערות דבש' חלק א' לר' יהונתן אייבשיץ דרוש טז ד"ה ואם כן אלו, 'בניהו' למחבר 'הבן איש חי' מסכת בבא בתרא עה ד"ה זקנים שבאותו הדור) ורוח החכמה ממשה רבינו (זוהר פרשת ויקהל דף רטו ע"א ד"ה פתח רבי שמעון, 'יערות דבש' חלק א' דרוש טז ד"ה ואם כן אלו, 'בניהו' למחבר 'הבן איש חי' מסכת בבא בתרא עה ד"ה זקנים שבאותו הדור) שהאיר עליו בחייו ואף אחרי מותו (זוהר פרשת חוקת דף קפא ע"ב ד"ה ואל מקומו שואף, זוהר פרשת וילך דף רפד ע"א ד"ה אלא קרא אמר) כפי שאמר לו משה רבינו "וַיְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וַיֹּאמֶר חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִמָּך" (דברים לא, כג) ('אור החמה' על זוהר פרשת וילך דף רפד ע"א מהרמ"ק).

ויש להבין על פי זה, מדוע הירח השולט בשעות הלילה איננו מאיר מצד עצמו אלא כל אורו מגיע מהשמש אשר שולטת בשעות היום?

הלבנה קטרגה בראשית הבריאה ובעקבות כך הפסידה את אורה

כאשר ה' ברא את עולמו הוא יצר שני מאורות גדולים את השמש והירח שנאמר "וַיַּעַשׂ אֱלֹקִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים" (בראשית א, טז). אורם היה שווה (זוהר 'השמטות הזוהר' ח"א סימן ג דף רנב ע"א ד"ה אמר רבי יצחק, 'פרקי דרבי אליעזר' תחילת פרק ו', וכן 'בראשית רבה' ו אות א בדעת רבי סימון) והיו שניהם שקולים ומאירים כאחד ('תולעת יעקב' חלק סתרי ר"ח ותפילותיו דף לג ע"א) ביום ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל בראשית רבה ו, ד ד"ה והטעם מבואר בזוהר), על אף שגוף הירח לא היה גדול יותר ממה שהוא עתה ('תולעת יעקב' חלק סתרי ר"ח ותפילותיו דף לג ע"א). וביום הרביעי לבריאה בו נתלו המאורות ('שער החצר' לר' דוד בן שמעון סימן נו בשם הרב 'נחלת בנימן'), החל הירח לקטרג ואמר שלא יתכן כי שני המאורות ימלכו יחדיו. מיד ה' העניש אותו על הקטרוג וציווה עליו להמעיט את עצמו (גמ' חולין דף ס ע"ב, זוהר השמטות הזוהר ח"א סימן ג דף רנב ע"א ד"ה אמר רבי יצחק) ולמשול בלילה במקום ביום ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל בראשית רבה ו, ד ד"ה והטעם מבואר בזוהר) ונקרא "הַמָּאוֹר הַקָּטֹן" שנאמר "וַיַּעַשׂ אֱלֹקִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים" (בראשית א, טז) (גמ' חולין דף ס ע"ב).

מיעוט הלבנה גרם לכך שאין הלבנה מאירה יותר ('רקנאטי' פרשת בראשית ד"ה 'ויעש אלקים את שני המאורות', פירוש מהרז"ו על פרקי דרבי אליעזר תחילת פרק ו' ד"ה 'הגדיל את האחד') כי נחְשַׁך אוֹרה ('אור החמה' על זוהר פרשת וישלח דף קסט ע"ב ד"ה 'עבידתיה דאתחזיה' מהרא"ג) עד שנראה כאילו היא נבראה כך חסרה (עפ"י זוהר פרשת וישלח דף קסט ע"ב ד"ה ויותר יעקב לבדו), והיא מקבלת את אוֹרה מהשמש ('רקנאטי' פרשת בראשית ד"ה 'ויעש אלקים את שני המאורות', פירוש מהרז"ו על פרקי דרבי אליעזר תחילת פרק ו' ד"ה 'הגדיל את האחד'), וכפי שתיקנו רבותינו בנוסח התפילה "קָרָא לַשֶּׁמֶשׁ וַיִּזְרַח אוֹר רָאָה וְהִתְקִין צוּרַת הַלְּבָנָה" (מתוך תפילת "יוצר" של שבת קודש), "קָרָא לַשֶּׁמֶשׁ וַיִּזְרַח אוֹר" – שהשמש מזריחה אוֹרה מצד עצמה, "רָאָה וְהִתְקִין צוּרַת הַלְּבָנָה" – שהלבנה אין לה אוֹרה משלה, רק יש לה 'צורה' המקבלת את אור השמש ('רבינו בחיי' פרשת בראשית פרק א, יד ד"ה 'וע"ד הפשט מה' אמנם לדעתו רק גלגל החמה האיר בראשית הבריאה עיי"ש), ולעולם אין הירח מאיר אלא מאור השמש. וכאשר השמש שולטת ביום אזי הירח לא שולט, וכאשר השמש נאספת ושוקעת אזי הירח שולט. ושניהם נעשו כדי להאיר על הארץ (זוהר פרשת ויחי דף רלו ע"ב ד"ה יהודה אתה יודוך).

והטעם שה' יתברך העביר את הירח למשול בלילה, לפי שהוא יתברך צפה שלא יתקיים העולם כאשר ימשול החושך לבדו בלילה בהיותו מכוח שורש הרע ומתגברים בו תוקף הדינים עד שכמעט שלא יכול העולם להתקיים. ומצד שני אי אפשר לעולם בלא חושך כלל, כי גם מדרגת הרע הוא צורך גדול בעולם לתקון הטוב, עבור כוח בחירתו של האדם. לכן הוא יתברך שׂם את הירח למשול בלילה, כדי שיהיה העולם מתקיים במדרגה ממוצעת, היות שהירח מתגבר על החוֹשך בחציו הראשון של החודש עת שהוא מתמלא, וכנגדו החושך מתגבר בחצי השני של החודש בו הירח נחסר. וכך הירח חוזר פעם אחר פעם מידי חודש, ויש בו שני הפכים. ודבר זה היה טובה לעולם, אלא שללבנה נמשך מזה רעה שהיא לפני כן היתה מושלת ביום ולאחר מיעוטה הוקבע ממשלתה בלילה ונכנסה לתחום החושך, ועל ידי כן החושך גם מטיל בה פגם ו'זוהמת הרע' בימי התמעטות אורה ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל על בראשית רבה ו, ד דף לג ע"א טור א ד"ה והטעם מבואר בזוהר) והיא נעשית מקור יניקה לס"מ (זוהר פרשת פנחס דף רמח ע"ב ד"ה ואי לאו דהוה מיעוטא) וראש ל"ממשלת השועלים" ('זוהר חדש' שיר השירים דף פז ע"א ד"ה אמרה סיהרא, 'מגיד מישרים' פרשת בראשית ד"ה וענין קטרוגא דלבנה) כלומר ל'חיצונים' ('מגיד מישרים' למלאך המגיד של ר' יוסף קארו פרשת בראשית ד"ה וענין קטרוגא דלבנה).

ומה שלא נברא כך מתחילה שהירח יהיה בלילה, כי כל הבריאה נבראה לדעתה והירח שהוא משורש הטוב לא התרצה מתחילה להידבק בזוהמת החושך הרע. לפיכך ה' ברא את השמש והירח שווים במדרגתם ושניהם ביום, וכאשר קטרג הירח שאי אפשר לו למשול יחד עם השמש כי אין שני מלכים בכתר אחד, בזה כביכול הוא 'בחר' לעצמו את זמן הלילה. אז אמר ה' לירח 'שימעט' את עצמו, וכוונתו שילך ממקומו בתחום היום אל מקומו בתחום הלילה ושם ממילא יתמעט אורו כדי שלא תתבטל מדרגת החושך. ואף שמאז רצה הירח לחזור לתחום היום באומרו שהוא מוחל על חלקו ביום כלפי השמש להיות לה לבדה כבוד הממשלה ביום וכך לא ישתמשו שני מלכים בכתר אחד, לא השיבו ה' יתברך למקומו הראשון כי היה צורך בו בממשלת הלילה לתיקון העולם, ורק השתדל לפייסו בכל מיני פיוס כדי שמעצמו ימחול טובתו כלפי תיקון העולם. אך הוא לא התפייס, מפני שרעתו רבה מצד זוהמת פגם החושך הנדבק בו ('נזר הקודש' בראשית רבה ו, ד דף לג ע"א טור א ד"ה ומה שלא נברא כך) מאמצע החודש והלאה, שאז לוקחים 'החיצונים' מעט מעט מאוֹרו עד שלוקחים ממנו את כולו, ומחדש אותו הקב"ה שוב בחודש הבא ('טעמי המצוות' למהרח"ו על 'ליקוטי תורה' של האר"י ז"ל פרשת ואתחנן ד"ה בענין מקרא).

הקרבת קרבן השעיר בראש חודש מונע את קטרוג הלבנה

בשביל למנוע את קטרוג הלבנה ציוה הקב"ה להביא בראש חודש שׂעיר חטאת לקרבן, ואז על ידי שהסטרא אחרא נהנה בשׂעיר שקיבל הוא עוזב את הקדוּשׁה (זוהר פרשת פנחס דף רמח ע"ב ד"ה ואי לאו דהוה מיעוטא) וכוח הרע שהיה נמשך אחרי הלבנה פורשׁ ממנה והיא יכולה להידבק בטוב ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי פרק יג דף סח ע"ב ד"ה ונוסף גם הוא) ומתפייסת דעתה של הלבנה על שלא ניתן לה רשות לחזור להאיר ביום, כי קרבן השׂעיר מטהר אותה ויש לה תנחומים. ואף כי מכל מקום היא נשארת פגומה לפי שעה בתחום החושך, עם זאת אין היא מקפידה כל כך ומוחלת על חלק זה מפני תיקון העולם עבור רצונו יתברך, וזה לאחר כל הפיוסים שכבר ניסה לפייסה ('נזר הקודש' בראשית רבה ו, ד דף לג ע"א ד"ה באמת יש בענין זה) כמו מה שנתן לה את הכוכבים שייצאו עמה למשול בלילה ויהיו נכנסים עמה בשעה שהיא נכנסת בבוקר ('בראשית רבה' ו, ו) ובזה הִרְבָּה את צבאה ('נזר הקודש' בראשית רבה ו, ו ד"ה הכוכבים נכנסים). ואין פיוסה בה על מיעוטה במקום ממשלת הלילה כי בעצם היותה שם וודאי היה מן הראוי למעטה, כי באה בתחום של החושך ('נזר הקודש' בראשית רבה ו, ד דף לג ע"א ד"ה באמת יש בענין זה).

לכן הקב"ה ציוה להקריב בראשי חודשים דווקא קרבן 'שׂעיר' ולא פר או כבשׂ כפי שנאמר "וְנִסְכֵּיהֶם חֲצִי הַהִין יִהְיֶה לַפָּר וּשְׁלִישִׁת הַהִין לָאַיִל וּרְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ יָיִן זֹאת עֹלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה: וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת לה' עַל עֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ" (במדבר כח, יד – טו) כי החיצונים נהנים יותר בקרבן שׂעיר לפי שהוא 'מִינָם' ו'מצא מין את מינוֹ ונֵעוֹר' (מצודת דוד להרדב"ז מצוה קכ ד"ה ס' הזוהר), וכך גם נקראים השׁדים כפי שנאמר "וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם חֻקַּת עוֹלָם תִּהְיֶה זֹּאת לָהֶם לְדֹרֹתָם" (ויקרא יז, ז) (רמב"ן ורש"י בויקרא יז, ז) וכן נאמר "וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם" (ישעיה יג, כא) (רש"י ישעיה יג, כא). ומשנחרב בית המקדש ואין קרבן שׂעיר להיקרב, אז יש תיקון לירח על ידי קריאת התורה בפרשת קרבן השׂעיר בראשי חודשים מדין "וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ" (הושע יד, ג) ('נזר הקדש' בראשית רבה ו, ד ד"ה והטעם מבואר בזוהר, ד"ה 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי פרק יג דף סח ע"ב ד"ה ונוסף גם הוא).

תקופת מיעוט האורה של הלבנה מידי חודש מהווה חיזוק לסטרא אחרא. ועל זה בא שׂעיר לכפר (זוהר פרשת פנחס דף רמח ע"ב ד"ה איהו אתהני) כפי שאמר ה' "שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח" (ראה גמ' חולין דף ס ע"ב) ('מצודת דוד' מצוה שפז ד"ה ואתה המעיין העמק, 'קול בוכים' לר' אברהם גלאנטי זצ"ל דף ח ע"א) וכעין זה הוא גם בעולמות העליונים בכל חודש, שמיכאל שר החסד וגבריאל שר הגבורה נלחמים במשך שבעה ימים קודם ראית הלבנה בראש חודש עם כת 'המקטרגים' שהם ס"מ וחייליו על המיעוט שנגרם ללבנה. וביום השביעי שהוא ראש חודש, שר הגבורה מכניע את כוח המקטרג ועוזריו, ושר החסד שהוא הכהן הגדול למעלה מביא את השר הגדול הנקרא שמשעא"ל שמלמד זכות על עשו ומקריבו כדמות 'קרבן שׂעיר' במזבח העליון ('קול בוכים' לר' אברהם גלאנטי דף ח ע"א ועיי"ש, 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי פרק יג ד"ה ונודע הקטרוג) ואז נעשה נחת רוח לפניו יתברך, עד בֹא זמן הכליון שנאמר בו "וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ" (עובדיה א, יח) ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי פרק יג דף סח ע"ב ד"ה ונודע הקטרוג).

לכן בכל ראש חודש עת שמתחדשת הלבנה, הצטוו ישראל לסייע בארץ על ידי עשיית פעולת הקרבת השעיר שמכניע את הטומאה, עד שתתמעט לגמרי במשך הדורות ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת ראה ד"ה הואיל ואתה לידן), כי שׂעיר של מטה הוא כנגד 'שׂעיר' של מעלה ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי פרק יג דף סח ע"ב ד"ה ונודע הקטרוג). ומשום כך אומרים בראש חודש 'הלל', כי משבחים ומהללים את הבורא על ההצלה מהמקטרג בראש חודש ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי פרק יג ד"ה ונודע הקטרוג). ועל ידי השׂעיר ניצלים גם בארץ מה"שׂוֹנֵא" הוא הסטרא אחרא ('מצודת דוד' מצוה שפז ד"ה ואתה המעיין העמק, 'של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת ראה ד"ה הואיל ואתה) ו'מגרשים' אותו ('ילקוט דוד' פרשת פנחס ד"ה 'כמו שבר"ח צריך להקריב' מהמקובלים עיי"ש) כי נותנים לו שְׂעִיר אחד שיטול בו את חלקו ולא יקטרג ('מצודת דוד' מצוה שפז ד"ה ואתה המעיין') וזה מה שאומרים בתפילת מוסף של ראש חודש "רָאשֵׁי חֳדָשִׁים לְעַמְּךָ נָתַתָּ זְמַן כַּפָּרָה לְכָל תּוֹלְדוֹתָם בִּהְיוֹתָם מַקְרִיבִים לְפָנֶיךָ זִבְחֵי רָצוֹן וּשְׂעִיר חַטָּאת לְכַפֵּר בַּעֲדָם זִכָּרוֹן לְכֻלָּם הָיָה תְּשׁוּעַת נַפְשָׁם מִיַּד שׂוֹנֵא" ('מצודת דוד' מצוה שפז ד"ה ואתה המעיין העמק, 'של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת ראה ד"ה הואיל ואתה).

מחמת קטרוג הלבנה ופגימותה מתגברים 'הדינים' במשך השנה

תחילת הקטרוג של הירח הביא בסופו של דבר לפגימתו (עפ"י 'ילקוט חדש' ערך 'מיתה' אות מט) ביום בו נתלו המאורות כלומר ביום רביעי בשבוע, לכן יום זה לפי רבותינו יכול חלילה לפגוע בתינוקות במחלת 'האסכרה' (גמ' תענית דף כז ע"ב, רש"י בראשית א, יד), כי יש רוח אחת בשם 'פגים' שנבראה בפגימת הלבנה וגם נקראת 'אסכר' שממוּנה לפגוע חלילה בילדים ('ילקוט חדש' ערך 'מיתה' אות מט. ועיי"ש כיצד הרוח פועלת ואכהמ"ל) עד גיל שלש עשרה שנה, שנגזרה עליהם מיתה. והוא מתראה לפניהם כאשה המשתעשעת עמהם עד שחונקת אותם רחמנא ליצלן ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי דף עו ע"ב ד"ה ומשך פגימת הלבנה). ונרמז החוֹלי הזה במה שנאמר "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים" (בראשית א, ד), "מְאֹרֹת" – נכתב חסר אות ו' כלשון "מארה" שהוא קללה, משום שחלילה עלולים להיפגע הילדים ביום זה. והיו מתענים בזמן רבותינו בימי רביעי בשבוע שלא יִפְגַע חוֹלי זה בילדים (גמ' תענית דף כז ע"ב, רש"י בראשית א, יד).

ובגלל התגברות הדינים בחצי החודש המתמעט של הירח נהגו לא לשׂאת אז נשים, כפי שהורו רבותינו "נָהֲגוּ שֶׁאֵין מַתְחִילִין בְּב' וּבְד' וְאֵין נוֹשְׂאִים נָשִׁים אֶלָּא בְּמִלּוּי הַלְּבָנָה" (שו"ע יורה דעה סימן קעט סעיף ב), וגם "נָהֲגוּ שֶׁלֹּא לִשָּׂא נָשִׁים אֶלָּא בִּתְחִלַּת הַחֹדֶשׁ בְּעוֹד שֶׁהַלְּבָנָה בְּמִלּוּאָהּ" (הגה על שו"ע אבן העזר סד סעיף ג). ובפרט לא נישאים בעת 'ליקוי הלבנה'. ואילו בעת מילוי הלבנה 'הדינים' מתמתקים והעת טובה לנישואין ('בני יששכר' מאמרי ר"ח מאמר ב 'חודש בחודשו' ד"ה בספר). וזה אחד הטעמים שאין מברכים ברכת 'שהחיינו' בראשי חודשים כאשר רואים את הלבנה בעת חידושה, כי ענין הלבנה בכללותה איננו כולו טוב, שחצי החודש הוא מתמלא ובחצי נחסר לכן הוא "אַלְיָה וְקוֹץ בַּה", כלומר שעל אף יתרונו בחצי המתמלא הרי שבפגימתה נגרמות רעות וצרות. ועל ידי 'הקטרוג' בעת הבריאה נולדה פגימתה, שפעמים תהיה מכוסה ופעמים מגולה, על כן אין מברכים ברכת 'שהחיינו' על הקטרוג הזה ('זכר דוד' מאמר שלישי דף עו ע"ב ד"ה ועל פי האמור).

אדם שנולד בשעת 'דין' כאשר הלבנה היא בחיסורה, יכול הדבר להשפיע עליו שחלילה יהיו ימיו מכאובים, בעניוּת וייסורים – אף על פי שהוא צדיק (זוהר פרשת וישב קפ ע"ב ד"ה אשכחנא וד"ה והוא זמנא וד"ה וכלא בגין) ורק לעתיד יהיה לו מעלה גדולה ('זכר דוד' שלישי פרק יג דף סח ד"ה יקדים החשיכה). לכן רואים צדיקים בני צדיקים שרע להם, וזה נגרם מ'המזל' שנולדו בחסרון הלבנה (פירוש 'ארץ החיים' על התהלים מזמור לו, כו). וכנגד זה, אם נולד אדם כאשר הלבנה בשלימותה אזי הנשמה שתידבק בו תמצא שלימות בכל, בעושר ובנים ובריאות הגוף. וזה מה שאמרו רבותינו כי 'בנים' 'חיים' ו'מזון' תלויים במזל (זוהר פרשת וישב דף קפ ע"ב ד"ה אשכחנא וד"ה והוא זמנא וד"ה וכלא בגין). על כן הנולד במילוי הלבנה טוב לו ('טעמי המצוות' על ליקוטי תורה למהרח"ו פרשת ואתחנן ד"ה בענין המקרא משנה) וכפי שנרמז בפסוק "כָּל הַיּוֹם חוֹנֵן וּמַלְוֶה וְזַרְעוֹ לִבְרָכָה" (תהלים לז, כו) כלומר כאשר השמש "חוֹנֵן וּמַלְוֶה" ללבנה אז "וְזַרְעוֹ לִבְרָכָה" ('ארץ החיים' על התהלים מזמור לו, כו). וכך היה עם שלמה המלך שהיה צדיק בן צדיק ונולד במילוי לבנה ולכן זכה לכל ('ארץ החיים' על התהלים מזמור עב, א).

ומטעם זה תיקנו כי ביעור החמץ לפני פסח יהיה דווקא ביום י"ד בניסן, משום שביעור החמץ מורה התגברות על 'הקליפות' וחירות מהסטרא אחרא, והזמן המתאים ביותר לכך הוא בשעה שהלבנה נמצאת במילואה שהוא אמצע החודש, ואז הקליפות נחלשות ('קב הישר' פרק צ' ד"ה 'ואחר כך יראה האדם לעסוק'). ולזה נהגו להוסיף לשריפת החמץ גם את חמשת בדי הערבות של ההושענא, ובזה רומזים שגם לעתיד לבוא יתבערו וישרפו הקליפות כולם וכעשן יִכְלוּ מהרה ('יסוד יוסף' לרבו של מחבר 'קב הישר' פרק פה). ומה שאמר דוד המלך בתהלים "יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה" (תהלים קכא, ו) כוונתו שהירח עלול גם להזיק לאדם, מצד הסטרא אחרא הבורח מאוֹרוֹ ('קב הישר' פרק ב ד"ה וכן נוהגים, 'יסוד יוסף' פרק ב) הגדול של הירח ('יסוד יוסף' פרק עח ד"ה ובמקים אשר האור גדול) ונחבא ומתכסה ('יסוד יוסף' פרק ב) ונאחז בְּצִלּוֹ ('יסוד יוסף' פרק עח ד"ה ובמקים אשר האור גדול). לכן ראוי לאדם לכוון באומרו "מוֹצִיא חַמָּה מִמְּקוֹמָהּ וּלְבָנָה מִמְּכוֹן שִׁבְתָּהּ, וּמֵאִיר לָעוֹלָם כֻּלּוֹ וּלְיוֹשְׁבָיו שֶׁבָּרָא בְּמִדַּת הָרַחֲמִים" (מתוך ק"ש בשחרית של שבת) שלא יזיקו המאורות ובפרט הירח שעל ידי כן יכול להזיק ('יסוד יוסף' פרק ב, 'קב הישר' פרק ב ד"ה וכן נוהגים).

בעקבות מיעוט הלבנה ניתן לחיצונים רשות לשלוט בעולם

הירח התמעט ביום הרביעי בו נתלו המאורות ('שער החצר' לר' דוד בן שמעון סימן נו בשם הרב 'נחלת בנימן') ועל ידי מיעוטו התחזקה 'הקליפה' מאוד מאוד ('מעבר יבק' חלק מנחת אהרן פרק ב), כפי שנרמז בחסרון האות ו' בתיבה "הַמְּאֹרֹת" שבפסוק "וַיַּעַשׂ אֱלֹקִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים" (בראשית א, טז) והוא לשון 'מארה' כלומר קללה ('אור החמה' על זוהר פרשת וישלח דף קסט ע"ב ד"ה עבידתיה מהרא"ג). וניתן אז ל'חיצונים' רשות לשלוט ובכללם לשדים למזיקים ולרוחות הטומאה – שהם רשאים לעלות ולשׁוטט בעולם ולהשׂטין על בני אדם (זוהר פרשת וישלח דף קסט ע"ב ד"ה ויותר יעקב), ומאז והלאה לחיצונים היתה אחיזה במקצת בכל הנבראים ('נחלת בנימן' על טעמי המצוות תחילת מצוה קלח ד"ה ועד מעלה מפורסמת), ומכוח זה גם בא חֵטְא אדם הראשון ובאה מיתה ואבלוּת לעולם ('מעשה רוקח' על המשניות לר' אלעזר רוקח תחילת מסכת מועד קטן דף מט ע"ב ד"ה מסכת זו נקראת). וְרֶמֶז לזוהמא שנאחז בירח הוא 'הכתם' שנמצא בו ואינו זז ממנו לעולם (רקנאטי פרשת מצורע ד"ה ואשה כי תהיה זבה. אמנם ראה 'מצודת דוד' להרדב"ז מצוה קכא ד"ה 'ור' מנחם כתב' שכתב לדחות דבריו וטעמו ונימוקו עמו).

מכוח קטרוג הירח והתמעטוּתוֹ התהווּ 'הקליפות' בעולם ('מעשה רוקח' על המשניות לר' אלעזר רוקח תחילת מסכת מועד קטן דף מט ע"ב ד"ה מסכת זו נקראת) ונמשך למטה קטרוג הקליפות ויצר הרע היורד ומחטיא ועולה ומקטרג ('מעשה רוקח' על המשניות מסכת ראש השנה דף מא ע"ב ד"ה ועתה נתן ה' בלבי) ולוּלא שהתמעט הירח לא היה להם מקום לשלוט ולהתקיים, כי המיעוט הזה הוא זה שהביא לקיומו של "הצד האחר" ('תולעת יעקב' חלק סתרי ר"ח ותפילותיו דף לג ע"ב). ובשנה שהיא מעוברת כלומר שיש בה חודש נוסף, יש יותר סכנה רוחנית כי הצורך לעיבור הגיע מחמת קטרוג הירח והתמעטותה, שהחמה והירח נבראו שוים במהלכם, ואחרי הקטרוג אין מהלך הירח והשמש שווה וצריך לעשות עיבור להשוות את י"ב חודשי שנת הלבנה עם שס"ה ימים של ימות החמה. ולכן בשנה מעוברת שולט היצר הרע בתגבורת עצומה לקטרג על האדם ולהחטיאו מכוח הקטרוג הראשון של הירח. וכנגד זה יש מוסיפים לבקש בתפילת מוסף של ראש חודש בשנת העיבור "למחילת חטא ולסליחת עוון ולכפרת פשע" ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי פרק יג דף עב ע"א ד"ה ובשל"ה איתא).

מלאך הס"מ יודע שיש שליטה לחיצונים מחמת מיעוט הירח, לכן כאשר הוא בא להיאבק עם יעקב אבינו באותו הלילה שבו נאמר "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר" (בראשית לב, כא), הוא בא דווקא באותו הלילה שבו נבראו המאורות ונתמעטה הלבנה ('ילקוט חדש' ערך 'יעקב ודור שבימיו' אות נח) הוא יום רביעי בשבוע (עפ"י 'נחלת בנימן' על טעמי המצוות תחילת מצוה קלח ד"ה ועד מעלה מפורסמת), כי כוונתו היתה שכשם שיש שליטה ('ילקוט חדש' ערך 'יעקב ודור שבימיו' אות נח) לסטרא אחרא ('זכר דוד' מאמר שלישי פרק יז ד"ה ע"ו ע"א ד"ה ויעקב אבינו ע"ה) ול'חיצונים' מחמת מיעוטה כך הוא יבוא וישלוט על יעקב אבינו ('ילקוט חדש' ערך 'יעקב ודור שבימיו' אות נח). ויעקב נשאר אז לבדו ולא היה מישהו אחר עמו, על אף שאין לאדם לצאת יחידי בלילה וכל שכן בלילה שנבראו בו המאורות והלבנה חַסְרָה כפי שנרמז בפסוק "שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים" (בראשית א, טז) חסר אות ו' והוא לשון קללה. והס"מ קטרג אז על יעקב אבינו וביקש להאבידו מן העולם, רק זכותו של יעקב היתה גדולה ולא היה יכול לו (זוהר פרשת תולדות דף קמו ע"א ד"ה תא חזי זכותיה דיעקב).

וכך גם כל שאר הצרות שבאו לעולם היו מחמת פגימת הלבנה ('אמרי נועם' פרשת מטות מסעי ד"ה וידבר משה אל ראשי המטות). לכן יש אנשי מעשה שנוהגים להתענות כל ערב ראש חודש בשביל מיעוט הירח ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי פרק יג דף סח ד"ה 'יקדים החשיכה' בשם הרב פרי חדש בסימן תיז) ויום זה נקרא 'יום כיפור קטן' לפי שיש בו כוח לכפר על עוונות החודש ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי פרק יג דף סח ד"ה 'יקדים החשיכה' בשם הרמ"ק) וגם יש בו כוח להציל את התינוקות מלמות חלילה במחלת האסכרה ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי פרק יג דף סח ע"ב ד"ה והתענית והתשובה), שנשלט על ידי רוח אחד ששמו 'אסכר' ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי דף עו ע"ב ד"ה ומשך פגימת הלבנה). ואז ראש חודש נעשה מעין יום דין שבו נסלח ומתכפר לאותם הילדים. לכן על אף שישראל אומרים הלל בראש חודש הם לא אומרים בו 'הלל שלם', כי לא אומרים 'שירה גמורה' בימים שהם 'ימי דין' עבורם, בדומה לראש השנה ויום הכפורים ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי פרק יג דף סח ע"ב ד"ה ואחד מן הטעמים).

כאשר הלבנה היא במילואה היא נקראת 'לבנה' וכאשר חסרה ופגומה היא נקראת 'ירח' ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל זאת הברכה ד"ה גרש ירחים). לכן 'הירח' נקרא גם בלשון רבים "יְרָחִים" כמו שנאמר "וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים" (דברים לג, יד) משום שהירח שונה בכל לילה מהלילה הקודם. אך לעומתו 'הלבנה' לא נקראת בשום מקום בלשון רבים 'לבנים', לפי שהיא נקראת בשם זה רק כאשר היא במילואה פעם בחודש (עפ"י 'קול בוכים' לר' אברהם גלאנטי דף מ ע"ב). וזה מה שהתפלל דוד המלך "לִשְׁלֹמֹה אֱלֹקִים מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן וְצִדְקָתְךָ לְבֶן מֶלֶךְ" (תהלים עב, א), שביקש ברוח הקודש על בנו שלמה כי "יִפְרַח בְּיָמָיו צַדִּיק וְרֹב שָׁלוֹם עַד בְּלִי יָרֵחַ" (תהלים עב, ז), כלומר שבימיו יהיה הירח במילואו ועל כן לא יקרא 'ירח' אלא 'לבנה' ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל זאת הברכה ד"ה גרש ירחים). וכך אכן היה שבימיו של שלמה המלך היתה הלבנה עומדת במילואה (זוהר פרשת ויחי דף רכג ע"א ד"ה דתניא כתיב ותרב, 'חסד לאברהם' מעין שביעי נהר כח ד"ה ועתה נאמר) כמו שהיה בדרך נס בשעת קבלת התורה (עפ"י 'ילקוט דוד' פרשת כי תשא ד"ה 'דקשה אמאי מת יהושע' בשם מהר"י אשכנזי).

על ידי 'ברכת הלבנה' מסירים מהלבנה את כוחות החיצונים

על ידי 'ברכת הלבנה' ניתן לבטל את כל הרעות שֶׁמּוֹרֶה כוכב הלבנה ('בני יששכר' מאמרי ראש חודש מאמר ב' "חודש בחודשו" ד"ה בספר דבש לפי) ועל ידה מתגברת הקדוּשה ובורחת 'הקליפה' ('אגרא דכלה' פרשת מסעי ד"ה ויסעו מרעמסס). ונהגו על פי דעת המקובלים לברך את ברכת הלבנה רק לאחר שעברו שבעה ימים מחידושה, משום שכוחות החיצונים עדיין דבקים בה בשבעת הימים הראשונים, ואחר כך הם נפרדים ממנה ('מגיד מישרים' מגילת שיר השירים ד"ה ואין מברכים, ''מדרש תלפיות' ענף ברכת הלבנה ד"ה 'ואין מברכים' בשם המגיד מישרים). ומברכים רק בימי מילואה של הלבנה ולא בימי חסרונה. ובפרט נכון לברך במוצאי שבתות שאז כוחות החיצונים מתעוררים, ועל ידי ברכת הלבנה מסירים אותם מהלבנה. ואם במוצאי שבת לא התכסתה הלבנה בעננים ('מגיד מישרים' מגילת שיר השירים ד"ה ועל ידי ברכת הלבנה) והיא זכה וברה ('זכר דוד' מאמר שלישי פרק יז דף עז ע"ב ד"ה ומכאן תבין) וברכו עליה, זה סימן להצלחה באותו חודש. אך אם רצו לברך במוצאי שבת ולא ברכו מחמת כיסויה, הרי זה סימן פחות מוצלח ('מגיד מישרים' מגילת שיר השירים ד"ה ועל ידי ברכת הלבנה) לאותו החודש ('זכר דוד' מאמר שלישי פרק יז דף עז ע"ב ד"ה ומכאן תבין).

אומרים בנוסח ברכת הלבנה "תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן" שלוש פעמים ישר והפוך ('מגיד ישרים' למלאך המגיד של ר' יוסף קארו בחלק מגילת שיר השירים ד"ה תפול עליהם אימתה), וכן "כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי רוֹקֵד כְּנֶגְדֵּךְ וְאֵינִי יָכוֹל לִנְגוֹעַ בָּךְ כַּךְ לֹא יוּכְלוּ כָּל אוֹיְבַי לִנְגוֹעַ בִּי לְרָעָה" – שהכל רומז על ביטול הקליפות והסטרא אחרא ('שער התפילה' למחבר ספר 'באר מים חיים' שער השמיני פרק טו ד"ה ועל כן הנה). וכן נוהגים לנער את שולי הבגדים לאחר 'ברכת הלבנה' בשביל להבריח את החיצונים הנעשים מקטרוג הלבנה, והאר"י ז"ל היה נוהג לנער את כנפות הטלית קטן ('פרי עץ חיים' להאר"י ז"ל שער ראש חודש פרק ג ד"ה נהגו לנער שולי בגדיו, 'כף החיים' לר' חיים פאלאג'י סימן לה אות כב). וכל זה מחמת שבקנאת החיצונים בברכה הזו הם באים בסוף הברכה להיאחז בשולי הבגד ששם מקום אחיזתם, ועל ידי שמנערים את הבגד דוחים אותם ('בן יהוידע' לר' יוסף חיים מחבר 'בן איש חי' סנהדרין דף קב ע"ב ד"ה הוות). ואפשר שמחמת אותם 'חיצונים' נמנעים מלהביט בלבנה ככל הניתן, למעט קצת קודם ברכתה (ראה מקור המנהג ב'שושן סודות' לתלמיד הרמב"ן אות שמז) ובשעה שהיא מתחדשת דווקא ('תורת נתן וליקוטים ממהרח"ו' דף נ' ע"א ד"ה שלא להסתכל).

וזה הטעם שאומרים בסוף ברכת הלבנה שלוש פעמים "שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם", כנגד קטרוג הלבנה שאי אפשר לשני מלכים בכתר אחד ומתפללים על השלום, שלא יהיה יותר קטרוג בעולם ('שער הכוונות' דרושי סדר שבת דרוש א' ליל שבת). ולכן אומרים "שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם" בלשון רבים, אף אם האדם מתפלל יחידי, לפי שהוא מכוון כנגד שני הכוכבים החמה והלבנה ('ליקוטי מהרי"ח' ח"ב סדר ר"ח דף ק עפ"י אליה רבה או"ח תכו, ד). ובזה מפייסים את הלבנה עצמה על שהתמעטה על ידי שמזכירים לה בברכה שהיא עתידה להתחדש ולחזור למעלתה הראשונה בימי בראשית, ואז כבר לא יתקיים הקטרוג על החמה כפי שהיא קטרגה בראשית הבריאה ש"אי אפשר לשני מלכים בכתר אחד", אלא רק יהיה "שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם" בין הלבנה לבין החמה ('זכר דוד' מאמר שלישי דף ע"ז ע"א ד"ה וברכת הלבנה). וכן ברכת הלבנה נקראת 'הקבלת פני השכינה' כפי שאמרו עליה רבותינו "אִלְמָלֵי לֹא זָכוּ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא לְהַקְבִּיל פְּנֵי אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם כָּל חֹדֶשׁ וָחֹדֶשׁ דַּיָּם" (ראה 'ילקוט שמעוני' שמות רמז קפט ד"ה אמר רבי יוחנן), כי על ידי ברכה זו מפייסים את הלבנה על אשר התמעטה, ובזה עושים מלאכת שמים שאנחנו מפייסים אותה במקומו יתברך שמו, וזה דורון לו יתברך מאתנו ('מחברת הקודש' לר' חיים ויטאל שער ראש חודש דף מד ע"א טור ב ד"ה ליקוטים).

וקבלה היא בידנו שהאומר את 'ברכת הלבנה' מובטח לו שלא ימות באותו החודש ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי דף עז ע"ב ד"ה ומכאן תבין) ואין הוא צריך לדאוג מכך, היות שיצא מכוח מיעוט הלבנה ('מאור עינים' פרשת בראשית ד"ה והנה אף שכעת, 'סגולת ישראל' מערכת ל ערך לבנה) וזכות המצוה מגנה עליו ('סגולת ישראל' מערכת ל ערך לבנה) ואותיות 'מארת' בפסוק "שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים" (בראשית א, טז) הרומזות לקללה, נהפכות ל"אִמְרַת ה' צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ" (תהלים יח, לא) בשעה שהלבנה מתוקנת ומאירה, ויכולה להגן מכל מיני משחית ומכל מיני פורענויות השולטים ומשוטטים בעולם בסבת מיעוטה להיות להם לצינה ומגן ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי דף עז ע"ב ד"ה וכשהלבנה מתתקנת). והכוונה היא דווקא להצלה ממיתה בידי אדם שהוא בעל בחירה, אך לא ממיתה על ידי דברים טבעיים ('סגולות ישראל' בהקדמת המחבר בשם ספר 'הברית'). ועל כן טוב מאוד לברך את הלבנה קודם יציאה לדרך, שהיא סגולה להינצל מסכנה ('נפלאים מעשיך' לר' אברהם חמוי מערכת ב אות ט ברכת הלבנה, 'זכר דוד' מאמר שלישי פרק יז דף עז ע"ב ד"ה ומכאן תבין), והיה מעשה באחד שניצול מיד הליסטים שביקשו להורגו, על ידי שנתנו לו זמן שיברך ברכת הלבנה ('זכר דוד' מאמר שלישי פרק יז דף עז ע"ב ד"ה ומכאן תבין).

לעתיד לבוא תחזור הלבנה לאורה הגדול ויתבטלו כל החיצונים

עתיד ה' להשיב את הלבנה לאורה המקורי שנאמר "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה" (ישעיה ל, כו) ('מדרש תלפיות' ענף ייחוד ד"ה ביום הוא יהיה, 'מעשה רוקח' על המשניות לר' אלעזר רוקח מסכת ראש השנה דף מא ע"ב ד"ה ועתה נתן ה' בלבי), כלומר שתחזור לקדמותה ('מעשה רוקח' על המשניות לר' אלעזר רוקח תחילת מסכת מועד קטן דף מט ע"ב ד"ה מסכת זו נקראת) כמו שהיתה קודם מיעוטה ('תולעת יעקב' סוד ברכת הלבנה דף לד ע"א). וכך יהיה אור הלבנה משמש יחד עם אור החמה (בהקדמה לספר 'סמיכת חכמים' לר' נפתלי כץ דף יט ע"א טור ב) ולא יהיה עוד ריב של הלבנה עם השמש כי תתמלא פגימתה ולא תתמעט עוד, והיא תקרא בשם 'לבנה' ולא 'ירח' ('קול בוכים' לר' אברהם גלאנטי דף מ' ע"ב). אז גם השׁעיר המוקרב בראש חודש לא יהיה יותר לכפרה ('פתח עינים' להחיד"א על מסכת שבועות גמ' דף ט ע"א ד"ה 'אמר ריש לקיש' בשם מהר"י זאבי) כי יתבטל הטעם שהיו מקריבים אותו על מיעוט הירח ('זכר דוד' מאמר שלישי סוף פרק טו ד"ה אף שאין עמנו), ויעלה רק ל"רָצוֹן" כפי שמבקשים לעתיד לבוא "מִזְבֵּחַ חָדָשׁ בְּצִיּוֹן תָּכִין וְעוֹלַת רֹאשׁ חֹדֶשׁ נַעֲלֶה עָלָיו וּשְׂעִיר עִזִּים נַעֲשֶׂה בְרָצוֹן" (מתוך תפילת מוסף של ראש חודש) ('פתח עינים' להחיד"א על מסכת שבועות גמ' דף ט ע"א ד"ה 'אמר ריש לקיש' בשם מהר"י זאבי).

באותה העת יחזרו הלבנה והחמה להשתמש ב'כתר אחד' כבתחילת הבריאה ('מדרש תלפיות' ענף ייחוד ד"ה ביום הוא יהיה) להאיר יחד כולם גדולים, שכל מה שהיה בתחילה הוא שיהיה לעתיד לבוא, כך שהעולם יחזור לאיתנו הראשון ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי דף עד ע"א ד"ה ואף שאין עמנו) ויתבטל לגמרי הלילה ויהיה בו רק אור יום שנאמר "וְהָיָה יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע לה' לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר" (זכריה יד, ו – ז) ('תפארת יהונתן' בראשית א, יד - טו ד"ה ורש"י פירש) ואז יתבטלו כל 'הקליפות' ו'החיצונים' ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת שמות ד"ה ועתה הנני נותן, 'מעשה רוקח' על המשניות לר' אלעזר רוקח מסכת ראש השנה דף מא ע"ב ד"ה ועתה נתן ה' בלבי) ולא יהיה עוד יצר הרע בעולם ('מעשה רוקח' על המשניות לר' אלעזר רוקח מסכת ראש השנה דף מא ע"ב ד"ה ועתה נתן ה' בלבי) ויתרפאו כל בעלי המומים, ותתבטל המיתה מן העולם כי "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח" (ישעיה כה, ח) ויחיו המתים (בהקדמה לספר 'סמיכת חכמים' לר' נפתלי כץ דף יט ע"א טור א וטור ב) ויהיה ה' אחד ושמו אחד ('רקנאטי' פרשת בראשית ד"ה ויעש אלוקים את שני) במהרה בימינו, אמן.