חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

עמלק הישן בתחפושת חדשה

"כל אחד והאמת שלו", היא סיסמה די נפוצה ברחוב החילוני, כמו הסיסמה: "איש באמונתו יחיה", או "חיה ותן לחיות". זו נשמת אפה של הדמוקרטיה, שיש לציין כי עם כל מגרעותיה הרבות מבחינת ציבור שומרי המצוות, זו עדיין צורת השלטון הפחות-גרועה מבין כל אלו הקיימות כיום בעולם. יש כמובן נורמות חוקתיות, שנועדו להשליט חוק וסדר בחיי הכלל בבחינת 'לולי מוראה של מלכות - איש את רעהו חיים בלעו', אבל המעורבות בחיי הפרט היא מינימלית. בעולם המודרני בו שולטת כיום מדיניות של 'הפרטה', היא אינה נוגעת רק לחיים הכלכליים, אלא לכל תחום מחיי האדם. ערכים נורמטיביים מהעבר, שהיה בהם התערבות גם במעשים הפרטיים של היחיד, נמחקים אחד לאחד מספרי החוקים, בהיותם נוגדים את מהות הדמוקרטיה העכשווית.

 

אבל, כל יהודי ירא-שמיים, יודע שאין לאמירות הללו דבר וחצי דבר, עם האמת היהודית. התורה הקדושה אינה 'דמוקרטית'. היא אינה מאפשרת לכל אחד לחיות לפי רצונו ולפי מאווייו האישיים. בוודאי לעם היהודי, העם הנבחר, אין אפשרות להשליט את תאוותיו הבהמיות על חייו הפרטיים. הללו נשלטים שלטון מלא על פי התורה הקדושה והלכותיה. ספרי ההלכה מורים לאדם כיצד לנהוג מרגע בו הוא פוקח עיניו בבוקרו של יום, ועד לרגע בו מסתיים יומו והוא שוקע בשנת הלילה - ו'עד' בכלל.

 

יש בכך אחריות לחייו של כל אחד, להוויתו הרוחנית ועתידו הנצחי, אבל גם אחריות לכלל, כיוון שהכלל מורכב מפרטים, מכל יחיד ויחיד. וכפי שלימדונו חכמי המוסר, כולנו נוסעיה של ספינה אחת, ספינת העולם, ובאופן פרטני יותר - ספינת הנצח היהודית, וכשם שלא יעלה על הדעת כי נוסע אחד יוכל לנהוג בתאו הפרטי בספינה כאשר יעלה על רוחו ולנקוב חור בקרקעית החדר שהיא קרקעית הספינה, כך לא יעלה על הדעת שיוכל האדם לנהוג בחייו כאשר יעלה על לבו, מבלי לחשב את הנזקים החמורים שהוא גורם לבריאה כולה.

 

אמונה זו, היא מעיקרי היהדות, וכל מי שסבור כי בעולם המודרני של היום, יש שינוי כלשהו באמת היהודית הנצחית, מערער את יסודות האמונה. אווירת ההפקרות הכלל-עולמית, כמו גם זו המקומית, הישראלית, המושפעת ממנה ולעיתים אף עולה עליה אלף מונים - בבחינת: כשהם יורדים, יורדים עד לתהום - מחלחלת גם לשולי המחנה הנאמן לד' ולתורתו. יש הסבורים כי הערכים עליהם התחנך העם היהודי בכל הדורות, אלו שהבטיחו את קיומו בין הגלים הסוערים של הגלויות הרבות, אמורים להשתנות בהוויה הישראלית העכשווית. כאילו ובתוככי הארץ הקדושה, תחת שלטון הכפירה והמלחמה ביהדות, אין כבר חשש לעתידו הרוחני של העם היהודי.

 

גם אם יהודי הנראה כשייך למחנה החרדי, לא יהין להביע אמירה מעין זו על דל שפתיו, יש יותר מחשש כי זו מקננת במעמקי הלב. אווירת הדמוקרטיה או יותר נכון ההפקרות האישית, אינה פוסחת על הציבור החרדי, שאף שהוא מנסה לנתק עצמו מהתת-תרבותית המקיפה אותה, עדיין הוא לא חי בגטאות שאין בהן דריסה לנורמות התרבותיות של העולם הסובב. יש דיבורים על כך 'מסביב', ברמזים, בחצי-פה, עדיין מתביישים לומר זאת בגלוי ובפה-מלא, אבל מה שהיה פעם שולי-השוליים, סרח העודף של המחנה שלא דרש אפילו התייחסות, הולך וגדל, הולך ומתרבה, בממדים המדליקים כבר את פעמוני האזעקה.

 

יש לגישה קלוקלת זו דימיון לתעמולת השקר שניהלו קומיסרי התרבות הציוניים, כאשר הגיעו לארץ גלי העלייה הגדולים ממדינות המזרח, שם מסרו יהודים את נפשם במשך אלפיים שנות גלות על קיום התורה ודקדוק ההלכה. מקבלי פניהם המקומיים, 'הסבירו' להם כי בבואם לארץ המובטחת כבר תם הצורך בשמירת המצוות. כל עוד היו בגולה, מוקפים בגויים ומצויים בסכנת התבוללות, ניתנו מצוות התורה כדי להבדיל בינם לבין הגויים, אבל כאן בארץ כבר תם זמנן רח"ל. כאילו וערכי הנצח האלוקיים, שעל בסיסם הצליח העם היהודי לשרוד מאז היה לעם, יכולים להשתנות רק בגלל שהוקמה מדינה חילונית שעל מהותה ועל תכלית קיומה העידו גדולי הדורות - לעקור את העם היהודי משורשיו.

 

השבת נקרא כולנו את פרשת "זכור את אשר עשה לך עמלק". מיהו אותו 'עמלק' מסתורי שאנו מצווים מדי שנה לזכור את חיוב מחיית זכרו? האם הוא שייך להיסטוריה או שמא לימות המשיח? בספרי הקדמונים מבואר, כי הגלות האחרונה, זו שלאחריה יגאל עם ישראל על ידי משיח-בן-דוד, תהיה גלות עמלק. בדרשות הר"ן בדרוש החמישי כתב, כי שנאת עשו ליעקב היא שנאה נצחית שתימשך עד ימות המשיח: "כמו שנתבאר בדברי דניאל כי הוא ראה ארבע חיות ושלוש נתפרשו אליו שהאחת מדי, והשנייה פרס והשלישית יוון ככתוב שם, והרביעית בדברי רז"ל שהיה עמלק, ונתנבא דניאל שיהיו ישראל נמסרים בידיו עד קץ הזמן הרמוז שם בחמישה מקומות... כי הוא מונה האומות הנרמזות בחיות שכל אחת תופסת מלכות מחברתה, וידוע הוא בדברי החכמים שעמלק תפשה מלכות מיוון והתגברה עליה, והיא אשר הגליתנו מארצנו אשר הוא מקום השכינה".

 

מבואר, איפוא, בדברי הר"ן, כי גלות עמלק היא הגלות האחרונה שלפני בוא המשיח. הרי שהגלות בה אנו נמצאים כיום, היא גלות עמלק, מצאצאיו של עשו הרשע. נמצא לפי זה, כי חובת זכירת עמלק וחובת מחייתו, אינה בגדר 'הלכתא למשיחא', אלא חובה עכשווית, כחלק ממאבק הקיום של העם היהודי בחשכת הגלות. אלא שיש צורך לזהות את העמלק שבתוכנו, כדי שניתן יהיה לנהל את המערכה נגדו ביתר יעילות. בלי הכרת האויב, בלי זיהוי מטרותיו, בלתי אפשרי לעמוד מולו.

 

והרי זה מה שעשה עמלק בראשית מאבקו בישראל: "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך". הוא אינו מתייצב בגלוי, באור-יום, בפומבי, עם כלי הנשק הבלתי קונבנציונאליים שלו, מול הכוח היהודי המרכזי. הוא יודע כי במלחמת פנים אל פנים עם הגרעין הקשה של העם היהודי, הוא ינחל תבוסה צורבת. שיטתו היא לזנב בשוליים. לפגוע בחלשים שמסביב. אלו שאינם מצויידים בכלי הנשק שיכולים לעמוד מולו. בכך מקווה הוא להתקדם באיטיות אך בעקביות, לעבר המרכז. להגדיל את השוליים ולהרחיב אותם, עד שאלו שהיו בפנים, מוקפים בחומת-מגן, ימצאו עצמם פתאום בשוליים, חשופים לשיטות המלחמה המתוחכמות של האויב העמלקי.

 

כלי הנשק שלו, אף הם אינם גלויים. קשה לזהות אותם בלי התבוננות. הוא משתמש בנטייה הטבעית של כל אחד לפרוק עול, להתנתק ממסגרות כובלות, כדי לשכנע כי מה שהיה פעם, כבר אינו תקף היום. אם פעם היה צורך לשמור על סגירות, על הפנמה, על חוסר פתיחות, אין בכך כיום כל צורך. הגיע הזמן להיפתח לעולם שמסביב. יש תרבות בילוי, תרבות פנאי, כלי תקשורת מגוונים, מוסיקה מודרנית, מסעדות 'גלאט למהדרין', הגיליון יכלה והדוגמאות לא יכלו. ובכלל, תם עידן העבר, בו 'הכתיבו' לנו מה לעשות, היום אנחנו מבינים כבר לבד מה מותר ומה אסור, מה רצוי ומה מצוי, מה יזיק ומה יועיל. גם לנו מגיע קצת דמוקרטיה.

 

אין בכך כל חדש. זהו עמלק הישן והוותיק, מאותה אמבטי חמה שקוררה על ידו, שאינו שוקט על שמריו. הוא מחפש כל העת כיצד להגשים את מטרתו, ואינו מתייאש גם כאשר הוא נוחל תבוסה פעם אחר פעם. בדור בו פורחת התורה ועולה, גם הניסיונות גדלים במקביל, כדי לשמור על איזון של בחירה חופשית. בחובה היא לזהות את האויב, להכיר אותו, להיוודע לשיטותיו, למטרותיו, ליעדיו, רק כך ניתן לעמוד מולו, להתמודד עמו ובחסדי שמיים - אף להביס אותו.

 

 

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד