חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

שהוציאנו מעבדות לחרות

מרן הסבא מסלבודקא זצוק"ל - שבשבת זו ימלאו שמונים שנה להסתלקותו - הרבה להביא את הפסוק במשלי )טו, כד(: "אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה", וכתב ע"ז בביאור הגר"א )שם(: האדם נקרא הולך שצריך לילך תמיד מדרגא לדרגא, ואם לא יעלה למעלה - ירד מטה מטה ח"ו כי בלתי אפשר שיעמוד בדרגא חדא, וזה אורח חיים למעלה להשכיל, למען - כדי שלא יטה לרדת למטה שאולה, ומחמת האורח חיים יסור משאול, עכ"ד. ואמר מרן הסבא זצוק"ל שיש בפסוק זה עצה ואזהרה ביחד, שעלינו להתאמץ ללכת באורח חיים רק למעלה - למשכיל, לעלות בשכל להשכיל ולהשכיל עוד ועוד ללא הפסק, ורק עי"כ נהיה בטוחים שנסור משאול מטה, שלא כמו הרבה חכמים שהם עסוקים להתחנך בהרחקה ובריחה משאול מטה, שאין זה דרך בטוחה ואורח חיים, הדרך הבטוחה היא לעלות מעלה מעלה בשכל התורה ודעת אלקים וזהו האורח חיים לסור משאול מטה.

 

 

חתנו מרן הגרי"א שר זצוק"ל, המביא דברים אלו )לקט שיחות מוסר ח"ב עמ' תקל"ב(, אומר שדוגמא לכך אפשר למצוא בפרשת עבד עברי, אשר אמנם איננה נוהגת בזה"ז )כי אין דין ע"ע נוהג בזמן שאין היובל נוהג(, אבל משמעותה שייכת אף כהיום הזה, והמתבונן בה ימצא ענינים נפלאים בהשכל ודעת הנוהגים תמיד בכל עת ובכל שעה.

 

 

התבוננות בפרשת עבד עברי מעוררת מספר תמיהות.

 

 

א. מפני מה, מיד לאחר פרשת מעמד הר סיני ועשרת הדברות, כשפתחה התורה בפרשת משפטים )וראה בשמו"ר פרשה ל' אריכות דברים מפני מה נסמכה פרשת משפטים לעשרת הדברות), מצאה לנכון להתחיל דוקא בפרשת עבד עברי ואמה העבריה.

 

 

ב. איתא בירושלמי )ראש השנה פ"ג ה"ה( עה"פ )בפ' וארא( וידבר ד' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל, א"ר שמואל בר רב יצחק על מה ציום על פרשת שילוח עבדים )כאילו כתיב על בנ"י ציום שלא ישעבדו איש באחיו מבנ"י ובזכות זה יהיו נגאלים), ואתיא הא דאר"ש כהא דא"ר הילא לא נענשו ישראל שגלו מן הארץ אלא ע"פ שילוח עבדים, ולמה דוקא על שילוח עבדים לפי שהיא היתה מצוה ראשונה להם במצרים ובשבילה נגאלו ממצרים, הה"ד מקץ שבע שנים וגו', לעיל מיני' כתיב כה אמר ה"א ישראל אנכי כרתי ברית את אבותיכם ביום הוציאי אותם מארץ מצרים מבית עבדים לאמר מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי וגו', וקשיא היכן כרת ברית שעי"כ יהיו נגאלים, אלא כדאמר ר"ש ויצום אל בנ"י )קרבן העדה(. ויש להבין מה היא חשיבותה הגדולה של מצות שילוח עבדים שנכרתה עליה ברית ובזכותה נגאלו ממצרים.

 

 

ג. התבוננות בהפטרת פרשת משפטים מעוררת גם היא תמיהה רבתי. כה אמר ה"א ישראל אנכי כרתי ברית את אבותיכם וגו' מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי אשר ימכר לך וגו' ותשובו אתם היום ותעשו את הישר בעיני וגו' ותשובו ותחללו את שמי ותשיבו איש את עבדו וגו' לכן כה אמר ד' אתם לא שמעתם אלי לקרוא דרור איש לאחיו ואיש לרעהו, הנני קורא לכם דרור נאם ד' אל החרב אל הדבר ואל הרעב ונתתי אתכם לזעוה לכל ממלכות הארץ. )דרור מאתי שאיני אדון לכם להציל ותהיו הפקר אל החרב ואל הרעב - רש"י( וגו' ואת צדקיהו מלך יהודה ואת שריו אתן ביד אויביהם וגו' הנני מצוה נאם ד' והשיבותים אל העיר הזאת ונלחמו עליה ולכדוה ושרפוה באש וגו'. והשאלה מתבקשת מאליה, מה הוא החומר בעבירה הזו של אי שילוח העבדים יותר משאר העבירות שבתורה שמוכח שהיא גרמה לכל התוכחה האיומה הזו, להביא את עם ישראל בחרב ובדבר וברעב, ולהשיב את הצורר נבוכדנצאר - אחרי שכבר עלה מעליה - להשיבו ללכוד את העיר ולשורפה ולהחריב את ביהמ"ק - על מה חרי האף הגדול הזה.

 

 

ד. העבד שיאמר אהבתי את אדוני וכו' ורצע אדוניו את אזנו במרצע - רציעה זו למה, הלא כל רצונו של העבד הוא להשאר עבד עולם כי טוב לו אצל אדונו והתורה התירה כדכתיב ועבדו לעולם, וא"כ רציעה זו למה.

 

 

ונראה בביאור הענין:

 

 

כתב הרמב"ם בריש הלכות עבדים: עבד עברי האמור בתורה זה הישראלי שמכרו אותו בי"ד על כרחו, או המוכר עצמו לרצונו, כיצד, גנב ואין לו לשלם את הקרן )אבל כשיש לו להחזיר את הגניבה או לשלם או הקרן ורק את הכפל אין לו לשלם - אין מוכרין אותו(. בי"ד מוכרין אותו כמו שביארנו בהל' גניבה. ואין לך איש מישראל שמוכרין אותו בי"ד אלא הגנב בלבד, ועל זה שמכרוהו בי"ד הוא אומר כי תקנה עבד עברי ועליו הוא אומר במשנה תורה כי ימכר לך אחיך העברי. מוכר עצמו כיצד, ישראל שהעני ביותר נתנה לו תורה רשות למכור את עצמו שנא' וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך ואינו רשאי למכור את עצמו ולהצניע דמיו או לקנות בהם סחורה או כלים או ליתנם לבעל חובו אלא א"כ צריך לאכלן בלבד, ואין אדם רשאי למכור את עצמו עד שלא ישאר לו כלום ואפילו כסות לא תשאר לו ואח"כ ימכור את עצמו. ע"כ.

 

 

ונחזי אנן במי מדובר, או בגנב שפל שגנב ואיבד את הרכוש הגנוב )ויש עדים שראוהו גונב, דאל"כ אין בי"ד דנים אותו( ואין לו במה לשלם - או אדם שנפל מטה מטה מבחינה כלכלית ונותר בחוסר כל. והגמ' בקידושין )כ' ע"א( אומרת לנו כיצד אדם מגיע למצב כזה: תניא רבי יוסי ברבי חנינא אומר בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית )איסור הקל שבה העושה סחורה בפירותיה - רש"י(, אדם נושא ונותן בפירות שביעית לסוף מוכר את מטלטליו, וכו', לא הרגיש )לא שם לבו לפורענות הבא עליו לחזור בו מעבירה שבידו - רש"י( לסוף מוכר את שדותיו וכו', לא באת לידו )לא תבא בידו הרהור תשובה עד שבא לכל אלו - רש"י( עד שמוכר את ביתו וכו', לא באת לידו עד שמוכר את בתו וכו', לא באת לידו עד שלוה הרבית וכו', לא באת לידו עד שמוכר את עצמו וכו' )ולא לך אלא לגר ולא לגר צדק אלא לגר תושב כשהוא אומר לעקר זה הנמכר לע"ז עצמה(. ע"כ. רואים אנו שמדובר באדם שהחל בעבירה קלה )אבקה של שביעית) ומשמים מענישים אותו מדה כנגד מדה )מכירת המטלטלין( כדי להוכיחו ולעוררו שיבין שהוא חטא ויחזור בתושבה, ואינו שם על לב, והעונשים - כיון שלא השיגו את מטרתם - מחמירים והולכים וכך הוא מתדרדר מטה מטה עד שמגיע לדיוטא התחתונה וקשה לו לחזור בתשובה.

 

 

ובאנשים פחותים אלו בחרה התורה להתחיל את פרשת משפטים - העוסקת הרבה בענינים שבין אדם לחברו - ללמדנו שגם אנשים אלו מהרבדים הנמוכים ביותר שבחברה הם צלם אלוקים ויש לכבדם ולשמור על כבודם - כדאיתא במכילתא יכול תקראנו עבד לשם בזיון ת"ל אחיך, הקפידה תורה על כבודו והזהירה את האדון שלא יזלזל חלילה בכבודו ולא יתנהג עמו כעבד אלא יראה אותו כאחיו, אסור להעבידו בדברים בוזים כגון שיוליך כליו אחריו לבית המרחץ או יחלוץ לו מנעליו שנא' לא תעבוד בו עבודת עבד, וחייב להשוותן לו במאכל ובמשקה בכסות ובמדור וכו' מכאן אמרו כל הקונה ע"ע כקונה אדון לעצמו )רמב"ם(.

 

 

ורק בדבר אחד התירה התורה לאדון "לפגוע" במעמדו של העבד - והיא ההלכה שרשאי האדון למסור לו שפחה כנענית וילדיה יהיו עבדים וישארו ברשות האדון גם לאחר שש שנים. אשה זו שאסורה לישראל בן חורין התירה התורה לעבד עברי, אולי בכדי להחדיר לתודעתו את עובדת הידרדרותו המוסרית והרוחנית שיצא מכלל כבוד ישראל עד כדי כך שהותר בשפחה כנענית שהיא מפסולי חיתון )הגרשר"ה זצ"ל(, וגם יזכור מש"כ הרמב"ם )סוף פ"א( שאע"פ שהאדון צריך לנהוג עמו כ"אחיך", העבד חייב להרגיש עצמו כעבד ולא כ"אחיך".

 

 

וכן גבי אמה העברי' לא התירה התורה לאב למכור את בתו אא"כ העני ולא נשאר לו כלום לא קרקע ולא מטלטלין אפי' כתונת שעליו )רמב"ם פ"ד(, וגם אז המטרה היא "יעוד" שהאדון או בנו ישאנה לאשה )ומי שאין באפשרותו לשאת אותה לאשה אסור לו לקנותה - אין מוכרה לקרובים, ואם לא ייעדנה כשתגיע לגיל נערות תצא לחפשי(, והאדון שהוא בעל אמצעים ישא לאשה אותה אמה שמן הסתם הגיעה לשפל המדרגה שהרי מתוך העוני והדחקות נאלצה להמכר ע"י אביה והגיעה בבית אדוניה אל המנוחה ואל הנחלה, שכן האדון מחוייב לנהוג בה בדרך כבוד ושפע, אולם התורה לא הסתפקה בכך וחייבה את האדון לייעד אותה לו או לבנו.

 

 

כך גילתה לנו התורה את דאגתה לכבודו של האדם, אפי' הפחות ביותר - וזהו היסוד לבין אדם לחברו, יהיה כבוד חברך חביב עליך כשלך, ומדיני הנהגת האדם עם עבדו ואמתו נלמד לכל דיני ומשפטי התורה ונעמיק חקר אחר התכלית המבוקשת והיא עשיית הטוב והישר בעיני ד' )שם דרך(.

 

 

ויש להוסיף כי מקרה יחידי שבו התירה התורה לשלול את חירותו של עבריין הוא הגנב, וגם כאן לא השליכוהו לבית הסוהר, אלא נמכר לבעל משפחה כדי שיתחנך לחיות חיים תקינים, והאדון גם חוייב לפרנס ולזון את אשתו ובניו - עי' רש"י עה"פ ויצאה אשתו עמו - כדי שהם לא יסבלו בתקופה הקשה שבה אבי המשפחה מרצה את ענשו, וכמו"כ אינו נמכר אלא בכדי לכסות את סכום הגניבה בלבד )ונמכר בגניבתו ולא בכפילו(. ]נ.ב. ענישה זו של מכירה ניתנה רק לגנב ולא לשאר אדם שהזיק את חבירו ואין לו במה לשלם, כי אדם זה שבז למושג הקנין הפרטי ופגע ברכוש אדם אחר הוא ימכר וישתעבד כולו לבעלים אחרים כדי שיוכל לשלם את הגניבה )הגרשר"ה זצ"ל([.

 

 

והאדון אשר קנה עבד או אמה העבריים ולא התנהג בהם כחוק וכמשפט התורה, הרי לא רק שעבר על מצות התורה, אלא גם קנה לנפשו מידת האכזריות ועלול להדרדר ויגיע להיות רוצח ח"ו ולכן סמכה לו התורה מכה איש וכו'. )לב אליהו(

 

 

עבד זה שמאס בחיים חופשיים - אך מלאי דאגה לפרנסת משפחתו - ומזלזל במעמדו האישי כבן ישראל, וחלף זאת בחר בחיים נוחים מבחינה כלכלית - אך במעמד ירוד של עבד המשועבד לאדון, וזהו הרי דבר לא שגרתי, כי כידוע הנוהג בעולם הוא שטבע העבד העומד ברשות אדוניו שהוא מואס את נפשו וקץ בחייו מפני עבדותו ומתאווה להיות בן חורין - אמרה תורה שאדונו זה שהוא חפץ בו ואשר אהבו - יבוא עמו לבית הדין ושם ירצע את אזנו בדלת, כדי שאותו אבר שבו הוא חטא )כפי שיבואר להלן( ילקה. אדם זה אינו ראוי להקרא בשם "ישראל" שהוא שמם הנכבד של בנ"י אחרי יציאת מצרים ומתן תורה, אלא התורה קוראה לו "עברי" כשמם של בנ"י בעודם במצרים, כי הוא מתכחש בכך לאדון העולם אשר הוציאנו ממצרים ופדאנו מבית עבדים. וכמ"ש חז"ל )קידושין כב.( : רבן יוחנן בן זכאי היה דורש את המקרא הזה כמין חומר, מה נשתנה אוזן מכל איברים שבגוף, אמר הקב"ה אוזן ששמעה קולי על הר סיני בשעה שאמרתי כי לי בנ"י עבדים, עבדי הם ולא עבדים לעבדים, והלך זה וקנה אדון לעצמו - ירצע. ר"ש בר רבי היה דורש את המקרא הזה כמין חומר, מה נשתנה דלת ומזוזה מכל כלים שבבית, אמר הקב"ה דלת ומזוזה שהיו עבדים במצרים בשעה שפסחו על המשקוף ועל שתי המזוזות ואמרתי כי לי בנ"י עבדים ולא עבדים לעבדים והוצאתים מעבדות לחרות והלך זה וקנה אדון לעצמו - ירצע בפניהם.

 

 

מזה שאמרו חז"ל ריב"ז היה דורש את המקרא הזה כמין חומר ופירש"י בשמים, צ"ל כמו שבושם ריחו נודף כך גם ענין זה של רציעה לא רק ללמד על עצמו יצא - כלומר לא רק שיש כאן מסר חשוב לעבד שאזנו לא עמדה במוטל עליה, שמכיון ששמעה בסיני כי לי בנ"י עבדים היה צריך לחקוק על לוח לבו דברים אלו שאין הקב"ה רוצה שבנ"י יהיו עבדים לעבדים אלא כולו עבד לד', ומי שהוא עבד לבני אדם אינו יכול להיות עבד לד' כי עבד צריך להיות כולו לאדון - ואף פועלים אמרו חז"ל שאינם מברכים ברכה רביעית של ברהמ"ז וכן גם בתפילה הקלו עליהם קולות נוספות )להתפלל בראש האילן או לוותר על חזרת הש"ץ וכדו'( כי הם משועבדים לבהע"ב, עאכ"ו עבד המשועבד כולו לאדונו שאינו יכול להשתעבד כראוי להקב"ה - ואם היה משים אל לבו ענין זה היתה התנהגותו בחיים בצורה אחרת ולא היה מגיע למצב זה שבו עליו להמכר לעבד. וכעת כשרוצה להשאר בעבדות מוכיח שכל השנים האלו לא השפיעו עליו ומה ששמע בסיני לא עומד לנגד עיניו - ורציעה זו באה כדי לעוררו לחזק ולקבוע בנפשו את אשר שמע בסיני - אלא גם לשאר העם יש ברציעה זו כעין מסר.

 

 

יש להבין במאמרו של ר"ש בר רבי הדלת והמזוזות שהיו עבדים במצרים כשאמר הקב"ה כי לי בנ"י עבדים, והלא לא במצרים נאמר דבר זה אלא מאוחר יותר בהר סיני, ובמצרים רק נתנו דם על המשקוף והמזוזות למנוע מהמשחית להכנס. ועוד קשה מה צריך בכלל עדים שהקב"ה אמר כך. וצריך לומר שעיקר מטרת גאולת ישראל היתה בכדי שבנ"י יהיו עבדי ד' וכמ"ש אנכי ד"א אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, וכן אומרים בהלל הללו עבדי ד' ולא עבדי פרעה, וא"כ בזמן שהתחילה הגאולה שהקב"ה הציל את בתינו, הודיע בכך שהוא רוצה אותנו לעבדים וזו הכוונה בשעה שפסחתי וכו' ואמרתי כי לי בנ"י עבדים - לא שיצאה בת קול ואמרה כך, אלא זהו המובן של הגאולה, והדלת והמזוזות באו רק להזכיר לנו תמיד את זאת שאנו צריכים להיות עבדי ד', ומי שהוא עבד לד' אינו יכול להיות עבד לאדם. ולכן נגאלו ממצרים דאל"כ יכלו להשאר גם עבדי פרעה וגם עבדי ד', ואותו עבד שהדרדר עד כדי כך שנמכר לעבד, ולא עוד אלא אחר שש שנות עבדות מסוגל לומר אהבתי את אדוני וכו' וברצונו להמשיך להיות עבד, לו לא מספיקה ההתעוררות ע"י הדלת והמזוזה, ולכן צריך לרצוע את אזנו, לעורר אותו ולחזק את שמיעתו כדי שיהא זוכר תמיד את השמועה ששמע בסיני, ועד סוף כל הדורות לא תמוש ממנו זכרונה של אותה שמועה.

 

 

כשהאדם יודע שהוא עבד - פירוש הדבר שהוא משועבד להקב"ה בכל שעות היממה ולא רק בשעת עשיית המצוות - ולמעשה משעה שהאדם קם בבוקר הוא כבר משועבד - איך להתלבש, איך לנעול נעלים, איך להתרחץ, בשעת האוכל איך לאחוז את הפת בשעת הברכה, מהיכן לבצוע, וכך בכל שעות היום האדם אינו חפשי לעצמו ויש לו הוראות כיצד להתנהג, וזהו עבודת ד'. ואם אדם עושה דבר שהוא בנגוד לזה אז זו בגידה בהקב"ה שבמקום להיות מרותק לעבדות בכל תנועה ותנועה, הוא מפקיע את עצמו מעבודת ד'.

 

 

ובכל תחומי החיים האדם צריך להתנהג כעבד. אם אחד מתפרנס כסנדלר, צורת העבדות שלו עפ"י התורה הוא שיהיה ישר במסחרו ולא לרמות ]וכמ"ש בשם מרן הגרי"ס זצוק"ל על חנוך שהיה מיחד ייחודים בתפירת הנעליים[. ויש בעובדי ד' עבודות שונות, וכשם שבצבא יש תפקידים שונים, כך לכל אדם יש תפקיד. לסוחר יש את הנסיונות שלו שיעבוד את ד' וישמור את המצוות במצב הזה, אסור לו לגנוב ולרמות, הוא חייב להיות ישר וכן כל אחד בעבודתו. פירוש הפסוק בכל דרכיך דעהו הוא שכל מה שאני עושה הוא מפני שאני צריך לקיים מצוה פלונית, וזהו גדר כי לי בנ"י עבדים )מחשבת מוסר(.

 

 

זהו המסר לכל אחד מבנ"י מרציעת אוזן העבד - כמין חומר - בושם שאמר ריב"ז - שעלינו לזכור שאנו עבדי ד' ועלינו להתנהג במשך כל היום כעבד נאמן לד' אלוקיו.

 

 

בסידור הגר"א בפי' שיח יצחק מביא בספר מגיד צדק - והגר"א קיבל את הביאור הזה - מדוע בתחילת התפילה אומרים אדון עולם ולא מלך העולם, וכן בתחילת התפילה תקנו לומר אד' שפתי תפתח בשם אדנות. כמ"ש שבשחיטת התמיד היו אומרים האיר כל פני המזרח עד שבחברון כדי להזכיר זכות ישיני חברון. גם כאן להזכיר זכרונו של אברהם אבינו ע"ה שהיה הראשון שקראו להקב"ה אדון, לכן מתחילים את התפילה ב"אדון".

 

 

והביאור הוא )ימלא פי תהלתך( זה שאאע"ה קראו להקב"ה אדון, מכיון שהוא הרגיש עצמו כעבד לד' והתמסר אליו בכל מעשה ובכל תנועה, ולכן קיים מעצמו כל התורה כולה ואפי' עירובי תבשילין, ובכך שהעמיד את עצמו תחת רשות הקב"ה בתור עבד לכן קראו אדון לומר שהוא האדון ואני העבד. ובתחילת התפילה - שגם היא מחלקי העבדות כמ"ש איזוהי עבודה שבלב זוהי תפילה - אנו מזכירים שם אדנות לומר שאנו הולכים בדרכו של הקב"ה ומשתעבדים כולנו תחת רשותו של הקב"ה.

 

 

קבלת העבדות היא היא היסוד לקבלת התורה, כמ"ש ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי ותרגם אונקלוס וקריבית יתכון לפולחני )וקרבתנו מלכנו לעבודתך( ואח"כ אמר ועתה אם שמוע תשמעו בקולי - זו קבלת התורה נעשה ונשמע - אז ורק אז ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש - זוהי מעלתם של עם ישראל עבדי ד' )רבינו ירוחם(.

 

 

לפי"ז יובן לנו מדרש חז"ל )ילקו"ש שמות, יח, כז( לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר, אמר הקב"ה בני נשתעבדו בטיט ולבנים ויתרו ישב לו בהשקט ושלוה בארצו ובא לראות בשמחת התורה. הביאור בזה הוא )משנת רבי אהרון( כי לכל דבר יש תשלום לפי חשיבותו וערכו, וא"כ התורה שנקנית במ"ח קניינים - והם בעצם כוללים ויתור גדול על עניני עוה"ז - מיעוט שינה, שחוק, שיחה, סחורה וכדו' צריך עבורה תשלום יקר - עם ישראל שהיו משועבדים בטיט ולבנים ונגאלו באותות ובמופתים ויצאו מעבדות פרעה להשתעבד ולהיות עבדי ד' בכך זכו וקנו את התורה, אבל מי שלא השתעבד ולא נהיה עבד ד' כיצד יוכל לשמוח בקבלת התורה.

 

 

אחר כל הדברים האלו ניתן להבין את האמור בספר ירמיה. אותו אדם שנמכר לעבד, המטרה היא ליסרו על חטאיו ולעוררו לחזור בתשובה. ]וגם בזה אם הוא מוכר את עצמו עובר על רצון התורה, עי' פסחים דף פ"ח ע"א ד"ה לישא שיש איסור להמכר לעבד[, אבל אם לאחר שש שנות עבדות הוא רוצה להמשיך בעבדות סימן הוא שהוא מעדיף את עניניו הגשמיים ע"פ הרוחניים ולכן נענש ברציעה.

 

 

ואילו האדון שלא רוצה לשחרר את העבד, מתכחש הוא לכך שעם ישראל נועד להיות עבדי ד' ולא עבדים לעבדים - והם בעצם אבני היסוד של יציאת מצרים וקבלת התורה - וללא זאת אין זכות קיום לעם ישראל. מובן לנו כעת מדוע העונש על כך הוא חמור מאד דבר, חרב, רעב וחרבן ביהמ"ק. וזו המצוה הראשונה שנצטוו במצרים לזכור את ענין שילוח העבדים שבא להזכיר לנו שאנו עבדי ד' ולכן מיד לאחר פרשת מתן תורה פתחה התורה בדיני עבד עברי לפני שאר כל המשפטים.

 

 

עפי"ז נוכל להבין את המשנה באבות )פ"ו מ"ב( אריב"ל בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה שכל מי שאינו עוסק בתורה וכו' שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה וכו'. וקשה, אם אין אנו שומעים את הבת קול לשם מה היא מכרזת. ואפ"ל שבת קול הוא אותו הקול שיצא אז והכריזה כי לי בנ"י עבדים עבדי הם ולא עבדים לעבדים וע"ז נאמר קול גדול ולא יסף ומתרגם אונקלוס ולא פסק, שקול זה נמשך וצריך להדהד באזנינו ובלבנו עד היום. וזה שנקט התנא מהר חורב ולא אמר מהר סיני הסביר מרן הגר"ח מוואלז'ין זצוק"ל )רוח חיים שם( דאיתא בגמ' חמשה שמות יש לו וכו' ולמה נקרא שמו חורב שירדה חורבה לגויים בזמן מתן תורה על שלא רצו לקבלה, וא"כ ק"ו וכ"ש כשאין ישראל מקיימים מה שקבלו עליהם ולכן אמר מהר חורב. והוסיף שם וז"ל: והנה בדורינו זה רוב ההמון פורשים מן התורה ע"י טענות של טרדת הפרנסה, אבל באמת הלא זה היה גם טענות הגויים בעת מתן תורה שלא קיבלו את התורה יען כי היתה מתנגדת לפרנסתם איסור הרציחה וכדו', וא"כ כשישראל ענו ואמרו פה אחד נעשה ונשמע הלא קיבלו אף אם תזיק להם לפרנסה, וא"כ איך יעזבו המצוה היותר גדולה נגד כולם בשביל הפרנסה לכן קראוהו חורב בכאן. עכ"ד.

 

 

ולפי מה שאמרנו שהיציאה ממצרים וקבלת עבדות ד' היא היסוד וההכנה לקבלת התורה, א"כ אותו אדם שלא עוסק בתורה א"כ כופר ב"עבדי הם", לכן הוסיפה המשנה שאין לך בן חורין - אמיתי - אלא מי שעוסק בת"ת, וכמ"ש שם ברוח חיים כי הפורק ממנו עול תורה נותנין עליו עול מלכות ועול ד"א, והרי הוא מראה שיותר נוח לו עול ד"א מעול התורה, כאותו העבד שמעדיף את "אהבתי את אדוני" ולהשאר עבד לב"ו שהוא גם פגם רוחני, על פני עבדות ד'. ועבדי ד' הם בני חורין אמיתיים כמ"ש אדם לעמל יולד לעמלה של תורה והקונה ד"ת קנה לעצמו ואז הוא בן חורין, שגם פורק ממנו עול העולם וגם מרויח לעצמו. ומשל למלך המכריח את עבדו למנות כל היום זהובים ובעד זה נותן לו שכר וגם את כל הזהובים שמנה, אך אם לא יחפוץ למנות - יענש ביד קשה, וא"כ יוצא שכל הזהובים שמנה הם לעצמו א"כ אינו עבד אלא בן חורין. וכך גם בלימוד התורה, ע"י לימוד התורה אדם מתעלה )כנאמר במשנה א' שם לפנ"ז( וגם מקבל שכר על עצם הלימוד - ות"ת כנגד כולם - היש חוק מתוק מזה, וגם פטור מדאגות העולם הוא הוא הבן חורין האמיתי.

 

 

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד