חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

כמה הלכות בענין נתינת אוכל לציפורים

שו"ת עם מרן שליט"א. 
ש. יש נוהגים ליתן בערב שבת שירה אוכל לציפורים, כי הם אכלו את המן שפיזרו דתן ואבירם במחנה להראות שלא כדבר משה רבינו. האם אפשר לפרש שהטעם שהקב"ה שלח דוקא ציפורים שיאכלו את המן ויכל לשלוח גם שאר בעלי חיים, כי הציפור מרמז על הדיבור והצפצוף כפי שרואים לגבי מצורע שצריך להביא לכפרתו ציפורים המרמזים על חטא הדיבור, וכאן דתן ואיברם רצו בדיבור לדבר נגד משה רבינו, לכן שלח הקב"ה דוקא ציפורים שיאכלו את המן למנוע מהדיבור של דתן ואבירם לדבר נגד משה. 
ת. יפה.  

אוכל לציפורים בשבת שירה. 
יתכן שיוכל לנער פירורים מוקצה בחצר עבורם. 
אוכל לציפורים בערב שבת שירה וכיסה אותם בצלחת. 
אע"פ שהצלחת העליונה שומרת על הפירורים שהם מוקצה עד שבת, עכ"ז הצלחת אינה מוקצה.  

אוכל לציפורים שייחדם בערב שבת על מנת להאכילם בשבת.
יש מי שאומר שלא מועיל יחוד על הפירורים שהם מוקצה.    
 

[1] בספר מקדש הלוי לג"ר יוסף צבי הלוי דינר זצוק"ל על התורה עמוד רמה') ראיתי שמביא רמז למנהג ישראל תורה להניח פירורים בערב שבת שירה ששמע שכתוב בתחילת הפרשה (שמות יג' יז') "ויהי בשלח פרעה את העם וגו'" ובמילים "ויהי בשלח" נדרשות בראשי תיבות ברמז "ונהגו ישראל ה' ישמרם, בשבת שירה ליתן חיטים".

מה באמת למנה ישראל הזה, לכך בזה כמה טעמים..

א.       בספר דעת תורה (או"ח סימן שכד' סעיף יא') שמביא בשם תוספת שבת שקיים המנהג ליתן אפילו בשבת, דכיון שנהגו כן לשם מצוה, דמרגלא בפומייהו שהעופות אמרו שירה בים א"כ אין להקפיד על כך. וזהו דלא כדברי המשנה ברורה בסימן שכד' ס"ק לא' שמביא שיש נוהגים ליתן חטים לפני העופות בשבת שירה ואינו נכון שהרי אין מזנותיו עליך.

ב.        בספר טעמי המנהגים (עמוד תקלא' אות צז') מביא בשם החתם סופר וז"ל "טעם למנהג ישראל שנוהגים לזרוק בשבת שירה מזונות לצפרים ועופות, ע"ד הפסוק למען יראו את הלחם וכו', היינו למען ידעו ויראו הדורות איך אשר בוטחים בישועתו יתברך בלב שלום הוא ממציא מזון להם כאשר המציא לישראל במדבר. ונודע מאמר חז"ל שישראל נמשלו לצפור, ועתה בעונינו חרב בית המקדש ונגנזה צלוחית המן, לכך נהגו שבשבת שירה אשר שם נאמר פרשת המן זורקים מזונות לצפרים להורות אם ישראל הנמשלים לצפור יפנו את עצמם מעסקיהם ויעסקו בתורה ומצות אז ימציא השם יתברך להם מזונות בל יעמל ויגיעה וירד להם המן מלמעלה כאשר הצפרים מוצאים מזונותיהם נזרקים למעלה על גגותיהם.

ג.         עוד טעם, לפי שדתן ואבירם פיזרו מן המן שבידיהם על פני המדבר בליל שבת בכדי להכחיש דברי משה רבינו ע"ה במאמרו שבת לא יהיה בו ואמרו אל העם צאו וראו שנמצא מן על פני השדה, ויצאו מן העם ללקוט ולא מצאו, מפני שהצפרים היו אוכלים מקודם שבאו ולא מצאו, כי קשה, דהיה לו לכתוב ולא היה, רק רצה לומר לא מצאו מה שהניחו כי לשון מציאה נפול על דבר שהיה לו ונאבד ממנו על כן בשבת שירה שקורין פרשת המן נותנין לפניהם מזונות בשכרן".

אולי אפשר בס"ד לומר עוד דרך מדוע סיבב הקב"ה שדוקא ציפורים יבואו לאכול את מה שהניחו דתן ואבירם, כי בחז"ל שמות רבה ה' יב' מצינו למה ישראל נמשלו כעוף, מה עוף אינו פורח אלא בכנפים אף ישראל אינן יכולין לעמוד אלא בזקנים. כלל ישראל חייבים את גדולי ישראל. ודתן ואבירם הם אלו שרצו לעקור את הענין של גדולי ישראל, לחלוק על משה רבינו מנהיג ישראל, לכן סיבב הקב"ה שיבואו דוקא ציפורים לרמז שלא יצליחו לעקור את משה רבינו מנהיג ישראל, וכלל ישראל חייבים את זקני הדור.     

[1] המ"ב בסימן שכד' ס"ק לא' מביא בשם המג"א שיש נוהגין ליתן חטים לפני עופות בשבת שירה ואינו נכון שהרי אין מזונותיו עליך.

בספר תפארת ההלכה עמוד תקד' מובא שנשאל רבינו הגר"ח קניבסקי שליט"א יש להסתפק האם מותר לתת לעופות זרעונין בפרשת בשלח, או לא, מכיון שהעופות אין מזונותיו עליך. והשיב, שאלתי זאת לחזו"א ואסר. והביאו בהערה שבתחילה מרן הקהלות יעקב זצוק"ל היה נותן בשבת עצמה עד ששמע מהחזו"א לאיסור, ונתן ביום ראשון. וביאר רבינו שליט"א שמדוע לא נתן ביום שישי, שעדיין לא הגיע הזמן, אבל מוצאי שבת שייך לשבת.

והביאו שם עצה, בשם ספר נשמת שבת שכתב שיניח את הזרעונין מערב שבת בתוך כלי, ויניח עליו מכסה, ובשבת יסיר את המכסה, ובזה אין שום חשש.

בפסקי תשובות סימן שכד' אות ה' מביא שגם לשיטות שאסור ליתן לפניהם בשבת דאין מזונותיהן עליו, אם רוצה ליתן, מהנכון שיעשה ע"י קטן או ע"י ניעור הפירורים או המפה בגמר האכילה בחצר או באדן החלון וכדומה.

ויש לעיין בעצה זו לנער את המפה עם כל הפירורים בחצר, הרי עד כמה שהפירורים האלו מוקצה, מדוע שלא ינערם במקומו, ואולי מדובר שלא יכול לנער במקומו, ובמקום לנער באשפה, מנער בחצר ואז מרויח שנתן בשבת אוכל לציפורים.

אלא דעדיין יש לעיין, דהרי במ"ב בסימן שכד' ס"ק כט' מבואר שעד כמה שאין מזונותיו עליך, זה טרחא שלא לצורך הוא שאסור, א"כ מדוע יהי' מותר ללכת עם המפה ולנערה בחצר כשיכול לנער באשפה שבתוך ביתו.

במ"ב דרשו שם הערה 15 הביאו בשם אשל אברהם בוטשאטש שמאכל שהיתה כוונתו להשליכו למקום אחר גם בלא הצורך להאכיל לבעלי חיים, מותר להשליכו לפניהם. ויש לעיין האם כוונתו שבכה"ג מותר גם באופן שטורח מעט יותר מהליכה עד האשפה, או שרק באופן שאין תוספת טירחא כלל,  רק במקום לנער ליד האשפה, יכול לנער בחצר, אבל לא לטרוח באופן מיוחד לחצר יותר ממה שיכול ללכת לאשפה. כי כל טירחא לחצר שזה יותר מהליכה לאשפה, לכאורה זה גופא אסרו.

בספר תפארת ההלכה עמוד תקה' בהערה נראה שלמדו שכל שעושה לשם מצוה אין איסור טירחא.

בשמירת שבת כהלכתה מצאתי בס"ד (פרק כז' אות כא') שכתב אין מזונותיהם על האדם, אסור להאכילם. אפילו אין כוונתו אלא כדי להנות את בריותיו של הקב"ה. ולפי"ז לא יפה עושים אלו שמפזרים גרגירי חטים או שיירי פשטידה לציפורים בשבת שירה, אך מותר לנער מפה מן הפירורים שעליה (במקום שיש עירוב) הגם שהציפורים תאכלנה אותם.

וכתב בהערה עד' שהרי עיקר הטעם הוא משום טירחה יתירה, וטעם זה לא שייך כאן, מכיון שאינו טורח אלא לעצמו לנקות את המפה, עכת"ד.

ויש לעיין באופן שיכול לנער במקום אחר וטורח לחצר ששם הציפורים, שכאן לכאורה צריך להיות אסור, כי אי אפשר לומר שטורח לעצמו, שהרי יכל במקום יותר קרוב לנערם, ובפרט שכל שבת בדרך כלל לא מנער בחצר, ומדוע עתה יוצא לחצר, בזה מראה  שיוצא לציפורים.

רק ראוי להוסיף מה שראיתי בשו"ת המצויות לגאון ר' יהודה אריה דינר שליט"א ח"ה עמוד רט' שהביא את היש מתירים לנער את המפה עם הפירורים אע"פ שהציפורים יאכלום, מכיון שאין כאן טירחה יתירה, והוסיף שיש להקפיד שאם יש שומשום וכדומה שראוי לזריעה, יש לשים לב לנער את המפה על אבנים ולא על מקום שראוי לזרוע שם.

עוד בענין מאכל לציפורים בשבת שירה, עיין במה שנכתב על סימן שח' סעיף כט'.

[1] הובא לעיל עצה לקיים המנהג ליתן אוכל לציפורים בשבת שירה דוקא בלא להיכשל באיסור אכילת בע"ח שאין מזונותיהם עליך, ע"י שיכין בצלחת את הפירורים בערב שבת ויכסה אותם בצלחת אחרת, ואח"כ בשבת יטול את הצלחת העליונה שבה כיסה את הפירורים, ובזה שמגלה עתה הפירורים נחשב שנותן לפיהם ואין בזה איסור כי לא טורח עבורם.

אבל יש מקום לעיין בנוגע לסילוק הצלחת העליונה, עד כמה שהפירורים האלו בכניסת שבת היו מוקצה באופן שלא ראויים לאכילה כלל לאדם, א"כ כמו שהצלחת התחתונה היא בסיס לפירורים, מדוע שהצלחת העליונה לא תהיה גם בסיס, שהרי עתה משמשת לכסות את הפירורים המוקצים, כדין מכסה של קדרה.

הגאון ר' מנחם מנדל לובין שליט"א השיב, אין דין בסיס על דבר שהוא מעל החפץ, כי בסיס פירושו שהוא הבסיס לאיסור, וכל שנמצא למעלה הגם שהוא עשוי בשביל למטה, אין לו דין בסיס ומותר לטלטל. ולכן ודאי שיכול בשבת לסלק את הצלחת העליונה שמעל הפירורים, ואין כאן איסור של אכילת בע"ח בשבת כי לא טורח כלל, והרי זה כפתיחת החלון של הבית לצורך משהו אחר ויש פירורים שיכולים לבוא לקחת.

כעין זה השיב הגאון ר' יצחק דרזי שליט"א, כל עוד הצלחת העליונה לא נוגעת במוקצה, הרי היא כמחיצה בעלמא ואין לה דין בסיס, אבל כשנוגעת במוקצה, מבואר במקום אחר ששייך מוקצה. 

מחבר נחלת ישראל שליט"א השיב, הצלחת העליונה לא עשויה בשביל הפירורים שמתחת כלל, היא עשויה עבור האדם כדי שיוכל ליתן בשבת אוכל לבע"ח בהיתר בלי טירחה, וההיכי תימצי זה ע"י שמכסה את הפירורים בערב שבת, ואח"כ בשבת מגלה אותם כשנוטל את הצלחת העליונה, ולכן אין על הצלחת כלל דין בסיס.     

[1] פירורים שלא ראויים לאכילה ובשבת הם מוקצה, כיצד הדין במי שייחד פירורים בערב שבת שירה בצלחת והכינם לבע"ח במרפסת ביתו, ובשבת רוצה לטלטלם להכניס זאת הביתה, ואח"כ ביום ראשון יתן להם שוב, האם הייחוד מועיל שיהיה מותר לטלטל הצלחת עם הפירורים, בלא שיתן להם לאכול בשבת. כי הרי בשבת אסור לו ליתן להם לאכול עד כמה שאין מזונותיהם עליך, אבל אולי להכניס הצלחת לביתו יועיל הייחוד.

הגאון ר' מנחם מנדל לובין שליט"א השיב שמסתבר שלא מועיל היחוד, כי זה יחוד לדבר שלא מוגדר, שאין כאן שימוש למה שייחד אותם, כי הרי בכלל לא בטוח שיבואו ציפורים בשבת לאכול מהצלחת שהכין להם לפני שיבוא לטלטל זאת בחזרה, א"כ חסר ביחוד כאן ויהא אסור לטלטל.

הגאון ר' יצחק דרזי שליט"א השיב כעין זה, דעד כמה שבשבת אסור להאכיל אותם, שאסור לטרוח עבורם, נמצא שבשבת אין לזה שימוש כלל, כי הוא מצידו לא יכול להאכילם, והרי זה כמייחד תפוח אדמה שלא ראוי לאכילה, שאין לו שום שימוש של היתר בשבת שלא הועיל היחוד כלל. ולכן לא יוכל לטלטל הצלחת כי הרי נחשב שייחד דבר שאסור להשתמש בו בשבת.   


יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד