חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

פרשת שמות – מטה האלקים של משה רבינו


ה' יתברך נתן למשה רבינו סימן על מנת שיאמינו בו בני ישראל, על ידי שהמַטֶּה שלו יהפוך לנחש ויחזור שוב להיות מַטֶּה כבתחילה שנאמר "וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' מַה זֶּה בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה: וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ: לְמַעַן יַאֲמִינוּ כִּי נִרְאָה אֵלֶיךָ ה' אֱלֹקֵי אֲבֹתָם אֱלֹקֵי אַבְרָהָם אֱלֹקֵי יִצְחָק וֵאלֹקֵי יַעֲקֹב" (בראשית ד, ב - ד). וכאשר משה שב למצרים ה' ציוה אותו לקחת את המטה שנאמר "וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת" (שמות ד, יז) ('רבינו בחיי' שמות ד, יז). והוא אכן לקח אותו עמו שנאמר "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר וַיָּשָׁב אַרְצָה מִצְרָיִם וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹקִים בְּיָדוֹ" (שמות ד, כ). המטה הוזכר במכות מצרים, בקריעת ים סוף, בתקופת הליכת ישראל במדבר, בהכאת הצור ואף במלחמה הגדולה נגד עמלק שנאמר "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹקִים בְּיָדִי" (שמות יז, ט).
ויש להבין, מדוע הקב"ה ציוה את משה רבינו לקחת דווקא את המטה הזה בידו ולעשות עמו את כל המופתים בארץ מצרים?
המטה נוצר בימי בראשית והיה שרביטו של מלך מלכי המלכים
עניין גדול היה במטה שעשה בו משה רבינו את האותות במצרים ('דרשות על התורה' לר' יהושע אבן שועיב תלמידו של הרמב"ן פרשת וארא דף כא ע"ב טור א ד"ה ואמר שלח ידך) לפי שהוא נברא בימים הראשונים של בריאת העולם ביום שישי 'בין השמשות' של ערב שבת הראשונה בבריאה ('רבינו עובדיה מברטנורא' פרקי אבות ה, ו) והיה עשוי מחומר 'סנפרינון' ('שמות רבה' פרשה ח סימן ג, 'ילקוט שמעוני' לר' שמעון הדרשן מפרנקפורט בפרשת שמות רמז קע"ג) שהוא מעין אבן ספיר (ספר 'בית אלקים' לר' משה מטראני המכונה בשם המבי"ט שער היסודות פרק כב ד"ה והראיה מן הקבלה). וכל דבר שנברא בין השמשות היא בריה העומדת בפני עצמה בעולם (ראה את עשרת הדברים שנבראו בין השמשות בפרקי אבות ה, ו) שהתחדשה ונבראה ללא התחלה או שורש ושאין להן המשך שיתהווה מהם דבר, בדומה לזמן שבו הוא נברא כלומר 'בין השמשות', שגם אצלו ההתחלה והסוף לא ידועים. לכן המטה לא נתלש משום עץ ולא נחצב משום מחצב לפי שאין עוד עץ או מחצב שהוא ממש ממינו, אלא הוא ראשון והוא אחרון שנברא בעולם כמותו (ספר 'בית אלקים' לר' משה מטראני המכונה בשם המבי"ט שער היסודות פרק כג ד"ה ואחר הערות אלו).
המטה היה שוקל ארבעים סאה ('שמות רבה' ח סימן ג, 'ילקוט שמעוני' פרשת שמות רמז קע"ג) כפי שנרמז אצל משה רבינו כאשר אמר לו ה' יתברך "וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' מַזֶּה (קרי: מַה זֶּה) בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה" (שמות ד, ב) שהתיבות "מַזֶּה בְיָדֶךָ" הוא נוטריקון "מ' זה בידך" כנגד המטה שהיה משקלו מ' סאה ('נפש חיים' לר' חיים פאלאג'י מערכת מ' אות מב). צורת המטה היתה צורת האות ו' ('שפתי כהן על התורה' בראשית פרק א ד"ה נחזור לענייננוֹֹ), והוא היה שרביטו של מלך מלכי המלכים (מדרש 'שוחר טוב' תהלים כא ד"ה דבר אחר, 'מגלה עמוקות - רנב אופנים' אופן רעט, 'חומת אנך' להחיד"א פרשת שמות אות ג) אשר ניתן למשה רבינו להשתמש בו (מדרש 'שוחר טוב' תהלים כא ד"ה דבר אחר) ולעשות בו ניסים, כמו נס הפיכת המטה לנחש ('מדרש אגדה' שמות ד, כ). לכן הוא נקרא בשם "מַטֵּה הָאֱלֹקִים" כפי שנאמר "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹקִים בְּיָדוֹ" (שמות ד, כ) ('אור החמה' על זוהר פרשת בשלח דף מח ע"א ממהרח"ו ד"ה אר"ש. וראה בספר 'קנאת ה' צבאות' לר' משה חיים לוצאטו בפרק 'התהפכות המטה לנחש והנחש למטה' וכן פרק 'המשיח יושב על פתחי רומי' שהאריך בסוד סיבת הפיכת המטה דווקא לנחש. וכתב שם שבעקבות חטא אדם הראשון על ידי הנחש הקדמון ירדה השכינה ונעשה מ'מטה' ל'נחש', ולכן ישראל סבלו בגלות מצרים להיתקן מזוהמת 'הנחש' הקדמון. ובחזרת ה'נחש' שוב ל'מטה' על ידי משה רבינו ניטלה השליטה מהקליפות. עיי"ש ואכמ"ל).
המטה היה מגולף מארבעה צדדיו ('אור החמה' על זוהר פרשת בשלח דף מח ע"א ממהרח"ו) כאשר כל צד היה לו ייעוּד אחר ('אור החמה' על זוהר פרשת בשלח דף מח ע"א גליון) בצד אחד היו חקוקים אותיות "דצ"ך עד"ש באח"ב" (ראה 'ילקוט המכירי' חבקוק א, ז, וכן 'שמות רבה' ח, ג) שהם ראשי תיבות המכות, וכפי שרמז על כך בעל ההגדה של פסח בתיבות "ובאותות זה המטה" ('שמחת הרגל' להחיד"א על הגדה של פסח דף לה ע"ב על התיבות 'ובאותות זה המטה'). ובצד שני של המטה היה חקוק שם הוי"ה ('אור החמה' על זוהר פרשת בשלח דף מח ע"א מרבי אברהם גלאנטי). בצד שלישי היה חקוק שם קדוש המכונה ע"ב (עפ"י 'רבינו בחיי' בראשית כד, טז, ועפ"י 'אור החמה' על זוהר פרשת בשלח דף מח ע"א ממהרח"ו) ובצד הרביעי היה שם קדוש נוסף, כפי הנראה שם המכונה מ"ב (עפ"י 'אור החמה' על זוהר פרשת וארא דף כח ע"א מהרמ"ק, ועפ"י הקדמת הזוהר דף ט' ע"א) ויש אומרים שהיה בצד זה גם נחש ('אור החמה' על זוהר פרשת בשלח דף מח ע"א מרבי אברהם גלאנטי) המצויר על גבי אבן צור, שנחקק כאשר משה רבינו היה בסנה, בשעה שנהפך המטה לנחש ('ילקוט חדש' ערך נסים ונפלאות אות ד בשם הזוהר). בראש המטה היה משען ובו ציור של יד (ספר 'התמונה' המיוחס לר' ישמעאל כהן גדול תמונה ב, ז).
הקב"ה חקק את המטה בגן עדן העליון באמצעות שמו הקדוש, ולכן היה למטה קדושה יתירה (עפ"י זוהר פרשת וארא דף כח ע"א ד"ה ואמרת אל אהרן). ובכוח כל השמות הקדושים שהיו חקוקים במטה (עפ"י 'אור החמה' שהוא ליקוט כמה מפרשים על הזוהר לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א על זוהר פרשת וארא דף כח ע"א וכפי שפירש הרמ"ק) מכל ארבע צדדיו (עפ"י 'אור החמה' על זוהר פרשת בשלח דף מח ע"א ממהרח"ו, עפ"י 'אור החמה' על זוהר פרשת בשלח דף מח ע"א ממחבר הגליון) ניתן היה לשלוט על כל היצירה ואפילו על המלאכים שבעליונים. ובכללם גם על שרי מעלה הממונים על ארבע היסודות שהם אש, מים, רוח, עפר – לפי שכולם היו משועבדים ל'מטה האלֹקים' ולמי שמחזיק בו. וזה הסיבה שהמטה הזה גוּלַּף 'בגן עדן העליון' שהוא סוד כסא הכבוד, על מנת שיהיה שליט על כל מעשה בראשית (עפ"י 'אור החמה' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א על זוהר פרשת וארא דף כח ע"א מהרמ"ק). ומזה הטעם הוא נקרא בשם 'מטה' כי על ידו ניתן להטות דבר לכל צד ולכל מה שרוצים, עד שאפילו ים יכול להפוך ליבשה (עפ"י ספר 'עבודת ישראל' לר' ישראל הופשטיין מקוזני'ץ פרקי אבות ד"ה עשרה דברים נבראו).
מטה האלוקים נמסר לאדם הראשון ומשם עבר בין גדולי הדורות
לפני שאדם הראשון גורשׁ מגן עדן ('פרקי דרבי אליעזר' תחילת פרק יט) ניתן לו המטה שנברא 'בין השמשות' והוא יצא לעבוד את האדמה. אדם הראשון מסר את המטה לידי חנוך, וחנוך העבירו לנח, ונח מסרו לבנו שׁם, שׁם מסרו לאברהם אבינו, ואברהם ליצחק בנו, ויצחק אבינו ליעקב ואחר כך יעקב העבירו ליוסף ('פרקי דרבי אליעזר' תחילת פרק מ, 'ילקוט שמעוני' פרשת שמות סוף רמז קסח, 'שפתי כהן על התורה' פרשת שמות ד"ה עוד ועתה) בשעה שיעקב ירד למצרים ('פרקי דרבי אליעזר' תחילת פרק מ, 'ילקוט שמעוני' פרשת שמות סוף רמז קסח). ונמצא כי המטה הגיע למשה רבינו רק לאחר שהיה בידי שמונת הצדיקים הללו, והרמז לכך בפסוק "וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת" (שמות ד, יז), שבתיבה "הַמַּטֶּה" בתורה יש מעל האות ט' כמה תגין, לרמוז כי משה רבינו היה הצדיק התשיעי שהמטה הזה היה בידו, כמו הגמטריא של האות ט' ('בעל הטורים' שמות ד, יז).
למעשה מיד אחרי שנברא המטה בעולם הוא נמסר לאדם הראשון ומאז עבר מיד ליד בידי גדולי הדורות – מה שלא היה עם שום דבר מִבֵּין כל העשרה דברים שנבראו בין השמשות. שהרי כל מה שנברא בין השמשות (ראה פרקי אבות ה, ו), לא נראה בעולם כי אם בזמן שהיה צורך להשלים את כוונת בריאתו, כמו 'פי הארץ' בזמן קֹרח ו'פי האתון' בזמן בלעם ו'תולעת השמיר' בזמן שלמה וכן הלאה, חוץ מהמטה. והטעם בזה, להורות על מעלתו של המטה ועל עניינו מדור לדור, שכוונת בריאתו היתה יותר נפלאה וגדולה בתועלתה מהדברים האחרים שנבראו 'בין השמשות', שהרי היה עתיד להתפרסם שמו יתברך בעולם בניסים ונפלאות שייעשו על ידי המטה. ולכן הוא נמסר עם בריאתו מאיש לאיש ולא נגנז במקום אחד עד זמן משה רבינו ('בית אלקים' להמבי"ט שער היסודות פרק כג ד"ה ועוד תשוב ותראה).
יעקב אבינו מסר את נפשו בשביל לשמור על המטה שירש מאביו, ולכל מקום שהלך היה 'מקלו' עמו. שכאשר הוא ברח לפדן ארם לקח את המטה עמו בחוזקה מפני עשו אחיו, ואחר כך הוא הביא אותו עמו כאשר חזר ליצחק אביו. על המקל הזה אמר יעקב אבינו "קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת" (בראשית לב, יא), "בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן" – כלומר שעל ידי המקל הזה ניצל, לפי שכאשר הוא ברח מפני עשו אחיו והגיע לנהר הירדן הוא נעצר שם. ואז בעזרת המטה שהיה בידו הוא בקע את נהר הירדן וחצה אותו (ראה רש"י בראשית לב, יא) (עפ"י 'ילקוט שמעוני' פרשת חקת רמז תשסג ד"ה קח את המטה). אחר כך המטה הזה היה במשך תקופה מסוימת גם בידיו של יהודה בנו של יעקב אבינו ('ילקוט המכירי' תהלים קי סימן ז, 'ארץ החיים' לר' אברהם חיים הכהן על תהלים קי אות כ), וזה מה שתמר ביקשה מיהודה כערבוֹן ועדוּת עבור שׂכרה וכפי שאמרה לו "חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ" (בראשית לח, יח) ('ילקוט המכירי' תהלים קי סימן ז).
משה רבינו הוציא את המטה מגינת יתרו ובזה נודע שהוא יגאל את ישראל
וכשמת יוסף נלקח כל מה שהיה בביתו כולל המטה והושׂם בארמונו של פרעה ('פרקי דרבי אליעזר' תחילת פרק מ). יתרו שהיה אחד מחרטומי מצרים ראה את המטה ואת הסימנים שהיו עליו, וחמד אותו בלבו. וכאשר הוא עזב את מצרים הוא הצליח לקחת את המטה עמו ולתקוע אותו בתוך הגינה שבביתו, אך משם הוא כבר לא היה יכול להוציאו. יתרו השתוקק מאוד שוב לקחתו, והבטיח שמי שיצליח להוציא את המטה מהאדמה יקבל את צפורה בתו לאשה, אך כל גיבורי הקיני שניסו לא הצליחו להוציא את המטה ('פרקי דרבי אליעזר' תחילת פרק מ', 'ילקוט שמעוני' שמות רמז קעג, וראה 'ילקוט שמעוני' שמות סוף רמז קסח). לכן אחרי ששמע יתרו מבנותיו על כוחו של משה אשר הצילם מיד הרועים כפי שנאמר "וַתֹּאמַרְןָ אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים וְגַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ וַיַּשְׁקְ אֶת הַצֹּאן" (שמות ב, יט), אמר יתרו לבנותיו "וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֹתָיו וְאַיּוֹ לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת הָאִישׁ קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם" (שמות ב, כ) כי הבין שמשה הוא גיבור גדול, ואם כן אולי יוכל לעקור את המטה שבגינה ועל ידי זה יישא את בתו. ולזה אמר "וְיֹאכַל לָחֶם" כי האשה מכוּנה בשם "לָחֶם" (ראה רש"י שמות ב, כ) ('צמח דוד' פרשת שמות דף קלד ע"ב ד"ה ויאמר אל בנותיו).
יום אחד הגיע משה רבינו אל גינת יתרו והתפלל שם, וכשראה את המטה והכתובים שעליו הרים אותו והוציאו החוצה בקלות רבה. כשראה זאת יתרו נתן לו את צפורה לאשה. והיה משה רועה ומנהיג את צאן יתרו במשך ארבעים שנה באותו מטה, ולא שקלה אותם חית השדה והיו כולם פרים ורבים כצאן קדושים ('פרקי דרבי אליעזר' תחילת פרק מ', 'ילקוט שמעוני' שמות רמז קעג, וראה 'ילקוט שמעוני' שמות סוף רמז קסח). משה רבינו הצליח לשאת את המטה על אף משקלו הרב של ארבעים סאה, לפי שאותיות 'דצ"ך עד"ש באח"ב' שהיו חקוקות עליו היו נושאות את כובד המשקל ('שפתי כהן על התורה' פרשת שמות ד"ה ואת המטה הזה) כך שהמטה היה נושא את עצמו (עפ"י 'מדרש שכל טוב' שמות ד, יז). לכן ה' ציווה את משה רבינו לקחת את המטה ביד אחת בלבד שנאמר "וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת" (שמות ד, יז). ואכן כך עשה משה רבינו שנאמר "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹקִים בְּיָדוֹ" (שמות ד, כ) כאילו היה מקל אחד קטן ('שפתי כהן על התורה' פרשת שמות ד"ה ואת המטה הזה) (להרחבה על עניין צאן יתרו ראה מאמרנו לפרשת ויצא – 'גלגול נשמות ישראל שבצאן לבן').
משה לקח את המטה מגינתו של יתרו ובזה הראה כי הוא עתיד לעשות בו אותות, וזולתו לא יקרב איש אל המטה שהרי לא היה יכול להזיזו אף אדם לבד ממנו ('אור החיים הקדוש' שמות פרק ד, יז ד"ה ואת המטה). וכשראה זאת יתרו אמר "זה הוא האיש שעתיד לגאול את ישראל!" ('דרשות על התורה' לר' יהושע אבן שועיב תלמיד הרמב"ן פרשת וארא דף כא ע"ב טור א ד"ה ואמר שלח ידך, 'יוסף אברהם' לר' אברהם פאלאג'י במערכת מ' אות לד בשם ילקוט שמעוני). וכאשר באו משה רבינו ואהרן הכהן לבית פרעה יחד עם המטה, היו שׁם בפתח שני כפירי אריות שֶׁשִּׁחְרְרוּ אותם בעצת בלעם הרשע וחרטומי מצרים, וכל מי שהגיע היה נטרף על ידם, ואין אדם שהיה מתקרב אליהם מרוב פחד. אך כאשר משה רבינו הגיע לפתח והכפירים ראו את המטה שבידו, הם באו לקראתו וְשַׂחֲקוּ עמו כשׂחוֹק הכלבים עם בעליהם בעת בואם מהשדה, והלכו אחריו. כשראו פרעה ועבדיו כך, הם היו מפחדים מאוד מפניהם של משה רבינו ואהרן הכהן (מדרש 'דברי הימים למשה רבינו' באוצר המדרשים אייזנשטיין חלק שני עמ' שס).
המטה פתח את פיו ודיבר עם משה רבינו ולפני בני ישראל, והיה מספר בקול שהוא היה במדין ונהפך ל'נחש' ואחר כך חזר ל'מַטֶּה' ('ילקוט שמעוני' שמות רמז קע"א, 'רוקח על התורה' פרשת שמות חלק 'לקח טוב' ד"ה לקול האות) וכך אמר "מטה הייתי ונעשיתי נחש!" ('צמח דוד' למחבר שו"ת בית דוד פרשת שמות דף קלה ע"ב טור א ד"ה והיה אם לא יאמינו). ועוד הרים קולו ואמר "טהור הייתי ונטמאתי וחזרתי ונטהרתי!". וזה מה שאמר הקב"ה למשה רבינו "וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקֹל הָאֹת הָרִאשׁוֹן וְהֶאֱמִינוּ לְקֹל הָאֹת הָאַחֲרוֹן" (שמות ד, ח) כלומר שאם לא יאמינו ל"קֹל הָאֹת הָרִאשׁוֹן" של דיבור המטה ('ילקוט שמעוני' שמות רמז קע"א, 'רוקח על התורה' פרשת שמות חלק 'לקח טוב' ד"ה לקול האות) היא האמירה הראשונה של המטה שנעשה לנחש, אז יאמינו ל"לְקֹל הָאֹת הָאַחֲרוֹן" של המטה, היא האמירה האחרונה כי טהור היה ונטמא ושוב נטהר. ואחר כך אמר ה' יתברך למשה "וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ גַּם לִשְׁנֵי הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה וְלֹא יִשְׁמְעוּן לְקֹלֶךָ וְלָקַחְתָּ מִמֵּימֵי הַיְאֹר וְשָׁפַכְתָּ הַיַּבָּשָׁה וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן הַיְאֹר וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת" (שמות ד, ח) וכוונתו ב"אֹתוֹת הָאֵלֶּה" הוא על הקול האחרון של האות הראשון כלומר אמירת המטה כי נטמא ונטהר, יחד עם האות הנוסף של הפיכת היד למצורע ('צמח דוד' למחבר שו"ת בית דוד פרשת שמות דף קלה ע"ב טור א ד"ה והיה אם לא יאמינו).
משה רבינו הביא את עשרת המכות במצרים באמצעות מטה האלקים
כל צד במטה היה לו ייעוד עיקרי משלו ('אור החמה' על זוהר פרשת בשלח דף מח ע"א גליון). בצד אחד היה חקוק ראשי התיבות של עשרת המכות 'דצ"ך עד"ש באח"ב', ובאמצעותן הכה משה רבינו את המצרִיים בעשר מכות ('אור החמה' על זוהר פרשת בשלח דף מח ע"א מרבי אברהם גלאנטי, 'דרשות על התורה' לר' יהושע אבן שועיב תלמיד הרמב"ן פרשת וארא דף כא ע"ב טור א ד"ה 'ואמר שלח ידך' עפ"י המדרש). לכן לאחר שלקח משה את המטה שנאמר "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹקִים בְּיָדוֹ" (שמות ד, כ) אמר לו הקב"ה "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּלֶכְתְּךָ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה רְאֵה כָּל הַמֹּפְתִים אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ וַעֲשִׂיתָם לִפְנֵי פַרְעֹה וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת לִבּוֹ וְלֹא יְשַׁלַּח אֶת הָעָם" (שמות ד, כא). "רְאֵה כָּל הַמֹּפְתִים אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ" – כלומר תסתכל במטה אשר בידך שבו רשומים כל המופתים, ותעשה אותם לפני פרעה ('צרור המור' פרשת וארא ד"ה וכשראה השם דבריו, 'דרשות על התורה' לר' יהושע אבן שועיב תלמיד הרמב"ן פרשת וארא דף כא ע"ב טור א ד"ה ואמר שלח ידך).
וכך היה שכאשר משה רבינו רצה להביא מכה, הוא היה מסתכל על המטה ליידע איזו מכה ראויה להביא על פרעה ('ילקוט המכירי' חבקוק א, ז) והיה מכוון את האות של המכה מבין ראשי התיבות 'דצ"ך עד"ש באח"ב' שהיה חקוק במטה ואז הטה בידו את האות של המכה, וכפי שנאמר לו במכת ארבה "נְטֵה יָדְךָ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם בָּאַרְבֶּה וְיַעַל עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות י, יב), ואחר כך היתה באה המכה על מצרים ('מדרש תנחומא' פרשת תזריע אות ח) ועל פרעה ('ילקוט המכירי' חבקוק א, ז). כך שכל המכות בארץ מצרים היו בכוח המטה ('רבינו בחיי' במדבר כ, ח ד"ה ודע כי) שעל ידו נכפו שרי מעלה להביא את המכות על המצריים (עפ"י 'אור החמה' על זוהר פרשת וארא דף כח ע"א מהרמ"ק). לכן משה רבינו היה צריך להחזיק את המטה בידו בכל המכות אף אם נעשו על ידי אהרן הכהן, וכפי שֶׁצֻּוָּה "וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת" (שמות ד, יז) ('רבינו בחיי' במדבר כ, ח ד"ה ודע כי).
כבר מששת ימי בראשית היה המטה מקוּדש על מנת לגאול גאולה עולמית כפי שאמר הקב"ה למשה רבינו "אם אין אתה רוצה לעשות את שליחותי מקל זה עושה שליחותי" ('ילקוט שמעוני' שמות רמז קעא, ראה 'מדרש שכל טוב' שמות ד, יז). ולרוב קדושתו של המטה, לא רצה הקב"ה לטמא אותו באותם מטות של המכשפים שהפכו לתנינים לפני פרעה, לכן ציוה שאהרן יזרוק את המטה שלו והוא זה שיהפוך לתנין ויבלע את שאר המטות ויכללו בו, אך לא את מטה האלקים שבידי משה רבינו (זוהר פרשת וארא דף כח ע"א ד"ה ואמרת אל אהרן). ומטעם זה גם לא נכתבו המכות במפורש על המטה אלא רק בראשי תיבות, על מנת שלא לרשום דבר רע על גבי 'מטה האלוקים' המקוּדש ('מגלה צפונות' למחבר 'שבט מוסר' חלק ב' פרשת שמות ד"ה אך בפי).
על ידי שאר שמות הקודש שבמטה נעשו לישראל נסים רבים במדבר
בצד שני של המטה היה חקוק שם הוי"ה ברוך הוא – שבאמצעותו קרע משה רבינו את ים סוף ('אור החמה' על זוהר פרשת בשלח דף מח ע"א מר' אברהם גלאנטי, וראה 'ילקוט המכירי' מזמור עז אות טו) כפי שצוּוה על ידי ה' שנאמר "וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ וְיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה" (שמות יד, טז), "הָרֵם אֶת מַטְּךָ" – תרים את המטה ותברור את הצד בו רשום השם הקדוֹש, "וּנְטֵה אֶת יָדְךָ" – תכפוף את ידך בצד אחד של המטה באופן שֶׁיֵּרָאֶה שֵׁם ה' למים, וכיון שהמים יראו את שֵׁם ה' הם יברחו מפניו ויבקעו. וכן הזהירוֹ ה' שיטה את ידו כראוי באופן שרק את השֵׁם הקדוֹש הוא יטה לכיוון המים ולא את שמות הקודש האחרים הנמצאים על המטה, לפי שהם נצרכים לשימוש בעתיד בהוצאת המים (זוהר פרשת בשלח דף מח ע"א ד"ה ואתה הרם את מטך) מן הצוּר בחורב ומן הסלע בקדש (עפ"י 'אור החמה' על זוהר פרשת בשלח דף מח ע"א גליון, ועפ"י 'אור החמה' על זוהר פרשת בשלח דף מח ע"א מרבי אברהם גלאנטי).
על אף שהיה תנאי ממי בראשית שהים יבקע (ראה 'שמות רבה' כא, ו), הרי שעוד לא הגיע העת שהתנאי היה צריך להתקיים, לפי שעם ישראל היו רק מאתים ועשר שנה במצרים במקום ארבע מאות שנה. אמנם היה יכול הים להיבקע אף על פי כן לפי שזכותו של יוסף שארונו היה עִם ישראל החסיר להם מחשבון ארבע מאות השנים מאה ותשעים שנה שהם גמטריא של התיבה 'פָּקוֹד', וכפי שאמר יוסף הצדיק בעצמו ברוח הקודש לפני פטירתו שנאמר "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אָנֹכִי מֵת וֵאלֹקִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב" (בראשית נ, כד). ואז על ידי המטה משה רבינו הפעיל את העליונים על התחתונים, וקשר את השר הממונה על הים לקיים את גזרת הנס בכוח השם הקדוֹש שבמטה ('אור החמה' על זוהר פרשת בשלח דף מט ע"א ד"ה 'ר' יצחק' מהרמ"ק).
כאשר הגיעו בני ישראל לחורב לא היה מים לעם לשתות שנאמר "וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם: וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ תְּנוּ לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה וַיֹּאמֶר לָהֶם מֹשֶׁה מַה תְּרִיבוּן עִמָּדִי מַה תְּנַסּוּן אֶת ה': וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם וַיָּלֶן הָעָם עַל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָמִית אֹתִי וְאֶת בָּנַי וְאֶת מִקְנַי בַּצָּמָא" (שמות יז, א – ג). אז ציוה אותו ה' יתברך להוציא מים על ידי שֶׁיַּכֶּה עם המטה בצור שנאמר "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר קַח בְּיָדְךָ וְהָלָכְתָּ: הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם" (שמות יז, ה-ו). באותה שעה משה רבינו השתמש בצד השלישי של המטה (עפ"י 'רבינו בחיי' בראשית כד פסוק טז, ועפ"י 'אור החמה' על זוהר פרשת בשלח דף מח ע"א מרבי אברהם גלאנטי) שבו היה חקוק שם קדוֹש הנקרא שׁם ע"ב (עפ"י 'רבינו בחיי' בראשית כד, טז) והכה את הצור שנאמר "וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות יז, ו).
כאשר הגיעו עם ישראל לקַדֵּשׁ, צווּ משה רבינו ואהרן הכהן לקחת את המטה ולדבר אל הסלע על מנת שיוציא מים ובזה לממש את ייעוד הצד הרביעי של המטה (עפ"י 'אור החמה' על זוהר פרשת בשלח דף מח ע"א מאת מחבר הגליון) כפי שנאמר "קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם" (במדבר כ, ח). משה הצטווה להוציא מים על ידי דיבור בלבד ללא הכאה ('אור החמה' על זוהר פרשת בשלח דף מח ע"א מרבי אברהם גלאנטי) ובאמצעות ציור הנחש שעל גבי המטה, כפי מנהגו של ה'נחש' שאין כוחו אלא בפיו ('ילקוט חדש' ערך 'נסים ונפלאות' אות ד בשם הזוהר). אך למעשה משה רבינו הניח את המטה על הסלע, והוא התחיל לטפטף מחמת השם הקדוש שהיה על המטה. כשראה כך משה הוא הכה את הסלע פעמיים כפי שעשה בצוּר ('מדרש אגדה' פרשת חקת כ, י). ובזה נמצא כי המטה לא מילא את ייעודו כראוי, לפי שמשה רבינו לא היה אמור להכות עמו את הסלע אלא רק לדבר ('ילקוט ראובני' פרשת בשלח ד"ה א"ר יוסי). לכן מאותה העת לא הרשה לו הקב"ה להשתמש יותר במטה האלקים ('הקדמת הזוהר' דף ו ע"ב ד"ה וביד המצרי), והמטה הונח אז במשכן ('ילקוט ראובני' פרשת בשלח ד"ה א"ר יוסי).
משה נעזר במטה קודם שהוא נגנז על מנת להחליש את עמלק ואת עמו במלחמה שנאמר "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹקִים בְּיָדִי" (שמות יז, ט) ובעקבות זה אכן הצליח יהושע שנאמר "וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב" (שמות יז, יג) ('מדרש שכל טוב' שמות ד, יז). ועל כך נאמר בפיוט חד גדיא "ואתה חוּטרא והכה לכלבא" שפירושו "בא המקל והכה את הכלב" – והכוונה שעל ידי מטהו של משה היה כוח ליהושע להחליש את עמלק ('מרבה לספר' על הגדה של פסח לר' ידידיה טיאה ווייל בפירושו ל'חד גדיא' ד"ה ואתא חוטרא. וראה שם שביאר כי "ואתא נורא ושרף לחוטרא" פירושו שבעבירות שהן 'אש' גרמו שנתחזק שוב מה שנחלש על ידי מטהו של משה). ובסוף ימיו של משה רבינו הוא השתמש שוב במטה, כאשר מלאך ס"מ שהוא מלאך המוות ניסה לקחת את נשמתו, ואז משה הכה אותו באמצעות המטה ועל ידי כן עיוור אותו ונטל את קרן הוֹדוֹ ('דברים רבה' יא אות ט). והוא כמעט הרגו, לוּלא בת קול שעצרה בעדו בטענה שמלאך המוות נצרך לעולם (מדרש 'פטירת משה רבינו ע"ה' באוצר המדרשים אייזנשטיין עמ' שע ד"ה אמר הקב"ה).
מטה האלקים היה בידי מלכי בית דוד ועתיד להיות בידי מלך המשיח
חוץ ממשה רבינו לא היה שום נביא שהשתמש במטה לפי שהשימוש בו הוא סימן למלוכה. וגם יהושע על אף שהיה יורשו וממלא מקומו של משה רבינו, לא נשא עמו את המטה אלא רק "כִּידוֹן" כפי שנאמר "וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ נְטֵה בַּכִּידוֹן אֲשֶׁר בְּיָדְךָ אֶל הָעַי כִּי בְיָדְךָ אֶתְּנֶנָּה וַיֵּט יְהוֹשֻׁעַ בַּכִּידוֹן אֲשֶׁר בְּיָדוֹ אֶל הָעִיר" (יהושע ח, יח) ('רבינו בחיי' בראשית יז, ה). לכן משה רבינו שנשא את המטה לא היה צריך להיעזר בשום מלאך, לעומת יהושע שכן נעזר במלאך מטטרו"ן שהוא שר צבא ה' שבא לפניו לאחר שהוא נכנס לארץ ישראל כפי שנאמר "וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ: וַיֹּאמֶר לֹא כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא ה' עַתָּה בָאתִי וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ וַיֹּאמֶר לוֹ מָה אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל עַבְדּוֹ" (יהושע ה, יג – יד) ('אור החמה' על זוהר פרשת בשלח דף מח ע"א ד"ה 'אר"ש' ממהרח"ו).
מטה האלוקים היה גם בידי דוד המלך ('ארץ החיים' על התהלים מזמור י אות כ) ועבר לידיהם של שאר מלכי בית דוד ('ילקוט שמעוני' תהלים קי רמז תתסט), וכך היה בידי כל מלך ומלך ('ילקוט המכירי' תהלים מזמור קי, ז, 'ארץ החיים' על התהלים מזמור 'י אות כ, 'נפש כל חי' לר' חיים פאלאגי' מערכת מ' אות כב ד"ה 'מטה' בשם 'ארץ החיים') עד לחורבן בית המקדש ('וימהר אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת המ' אות רב). ובכלל המלכים היה גם שלמה המלך אשר קיבל את המטה והיה מתגונן על ידו. כי שלמה הוּדח ממלכותו על ידי 'אשמדאי' מלך השדים, לכן כשחזר למלכותו היה מסתובב בכל מקום עם 'מקלו' שהוא היה 'מטה האלוקים' שעליו היה חקוק שם ה' – ודבר זה היווה עבורו שמירה מפני אשמדאי שלא יחזור ויגרשהו ממלכותו. וזו היא כוונת רבותינו ששלמה המלך בסוף מלכותו מלך "על מקלו" (ראה גמ' סנהדרין דף כ ע"ב) כלומר מה שהביא בסופו של דבר לחיזוק מחדש והתבססות מלכותו הוא מטה האלוקים שבידו ('מדרש האיתמרי' למחבר ספר 'שבט מוסר' דרוש י לתשובה ד"ה הנה לך).
מטה האלקים נגנז מזמן חורבן בית ראשון ('ילקוט שמעוני' תהלים קי רמז תתסט, 'ארץ החיים' על התהלים לה' אברהם חיים הכהן דף קי ע"ב) בימיו של ירמיה הנביא, ונסתר מעיני כל חי ביחד עם האוהל מועד, ארון העדות ושאר כלי הקודש שנעשו במדבר ('מדרש שכל טוב' שמות ד, יז) עד לימות המשיח, ועם המטה גם נגנזו הניסים הגלויים שהיו קשורים בו ('ילקוט שמעוני' תהלים קי רמז תתסט, 'ילקוט המכירי' תהלים מזמור קי, ז). ועתיד הקב"ה להשיב את המטה לידיו של מלך המשיח ('ילקוט שמעוני' תהלים קי רמז תתסט, 'ילקוט המכירי' תהלים מזמור קי, ז, 'ארץ החיים' על התהלים לר' אברהם חיים הכהן דף קי ע"ב, 'נפש כל חי' לר' חיים פאלאגי' מערכת מ' אות כב ד"ה 'מטה' בשם 'ארץ החיים') וכפי שנרמז בפסוקים "עַד אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ: מַטֵּה עֻזְּךָ יִשְׁלַח ה' מִצִּיּוֹן רְדֵה בְּקֶרֶב אֹיְבֶיךָ" (תהלים קי, ב), כי סופי תיבות "עַד אָשִׁית אֹיְבֶיךָ" הן בגמטריא 'משיח בן דוד' ('חומת אנך' להחיד"א על התהלים מזמור קי, ב ד"ה ובספר ארץ החיים) לפי שעתיד משיח בן דוד לרדוֹת בעובדי אלילים כשם שרוֹדים בכלבים, באמצעות 'מטה האלקים' ('ילקוט שמעוני' תהלים קי רמז תתסט, 'ילקוט המכירי' תהלים מזמור קי, ז) במהרה בימינו, אמן.

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד